WhatsApp FaceBook send e mail
"אנחנו הופכים לעבדים של ...

מצא את ההומלנד שלו בישראל

כל מי שראה את הסדרה הומלנד יודע שהגיבור האמיתי שלה הוא הטרוריסט אבו־נזיר. אבל מה מחפש בארץ, דווקא עכשיו, השחקן שגילם אותו, נביד נגהבאן? אז ככה: מתברר שאבו־נזיר מככב בסרט הישראלי, זוכה פרס אופיר, באבא ג'ון. כן, זה אמיתי. "אני לא מפחד להסתובב ברחובות אצלכם, גדלתי באיראן בזמן המהפכה האיסלאמית"

אמיר קמינר
15.10.15

השחקן ההוליוודי נביד נגהבאן עומד בתור ומחכה בסבלנות עד שיתפנה שולחן בחלל הקטן של המסעדה הפרסית "סלימי", בנחלת בנימין בתל־אביב. הוא לא עושה עניין מהעובדה שהופיע בסדרות פופולריות כמו "24" ו"הומלנד" (שם גילם את אבו נזיר, בכיר באל־קאעידה), ולא מבקש שיקדמו אותו בתור. "המקום הזה מזכיר לי את משהד, עיר הולדתי. גדלתי בסביבה כמו אזור הסוחרים של נחלת בנימין", מגלה נגהבאן. "בלוס־אנג'לס יש הרבה מסעדות פרסיות, אבל לא אחת כזאת, עממית וחמימה. זאת הפעם הרביעית שלי בישראל, ואני מרגיש כאן בבית. כשצילמנו את העונה השנייה של 'הומלנד' בשוק הפשפשים ביפו, ברגע שהסוחרים שמעו שנולדתי באיראן, הם יצאו החוצה והזמינו אותי לבקר בחנות שלהם. הם הגישו לי תה והראו לי תמונות וחפצים שהם הביאו איתם מאיראן".

 

נגהבאן הגיע לישראל השבוע לבכורת סרטו "באבא ג'ון", שזכר בחמישה פרסי אופיר, כולל הסרט המצטיין, וייצג את ישראל בקרב על האוסקר לסרט הזר. "ממש לא חששתי ולא היססתי אם לבוא לבכורה בגלל המצב", הוא אומר. "אני לא מפחד. אל תשכח שגדלתי בזמן המהפכה האיסלאמית באיראן ואיבדתי חברים גם במלחמת עיראק־איראן. שמחתי לבוא לבכורה. אני מאושר שהסרט זכה, ורציתי לחגוג את הזכייה יחד עם כל החבורה. אין גם הבדל ביני לבינך. אתה חי כאן, ומסתובב, אז גם אני יכול לעשות זאת".

 

"באבא ג'ון", שכתב וביים יובל דלשד, מתרחש במושב בדרום שבו חיות משפחות מהגרים מאיראן. נגהבאן מגלם מגדל תרנגולי הודו שדורש מבנו היחיד ללמוד את עבודת המשק ולהמשיך את המורשת המשפחתית. אולם הבן משרטט לעצמו עתיד אחר. "אחת הסיבות שגרמו לי להתאהב בתסריט היא העובדה שהוא מדבר על כבוד וקבלה", מעיד נגהבן. "אי־אפשר לכפות על מישהו אחר את הדעות והרצונות שלך".

 

איך היו הצילומים בנגב?

 

מתוך "באבא ג'ון"

 

"מעניינים אך קשים, בעיקר בגלל שהתקציב היה זעום. צילמנו בדיוק בעיצומו של 'צוק איתן'. יום אחרי שעזבתי את ישראל, סגרו את שדה התעופה. לא פחדתי מהמלחמה בעזה, אבל זה החזיר לי זיכרונות מנעוריי, שלא רציתי לזכור".

 

העברית שלך משתפרת מביקור לביקור?

 

"חברי השחקן הישראלי הרצל טובי עזר לי לקראת הצילומים. איך העברית שלי בסרט?"

 

בסדר גמור.

 

בתפקיד אבו־נזיר ב"הומלנד"

 

"אני עדיין לא יודע לדבר, ומתבלבל בין זכר לנקבה, אבל אני מבין כמה מילים ויודע להגיד משפט כמו 'את מריחה ממש טוב'. בתל־אביב הנשים פשוט נפלאות. בלתי ייאמן. היופי שלהן בעיקר מבפנים, מתוך העיניים שלהן. הן פשוט מהפנטות אותי".

 

נגהבאן (51), גרוש שרמנטי ושופע קסם, מגדל את בתו היחידה וחי על הקו לוס־אנג'לס־ניו־יורק־ברלין. הוא נולד במשהד, אחת הערים היותר דתיות של איראן. ילדותו עברה עליו בתקופת השאה. אביו היה מנהל בנק, ואמו המנוחה הייתה מורה ומנהלת. "ברור שחיינו השתנו בגלל המהפכה, לכן קוראים לה מהפכה", מספר נגהבאן.

 

שנים אחדות אחרי, בראשית שנות ה־80, נגהבאן עזב את מולדתו כדי לממש את חלום הילדות להיות שחקן, ותחילה השתקע בגרמניה. "משפחתי הייתה נגד הצעד שלי, ואבי אמר שבטח אחזור תוך חצי שנה. אבל אני דבקתי בחלום. עבדתי בעבודות מזדמנות — ניקיתי משרדים, שטפתי אסלות ומכוניות, עבדתי בגננות, רק כדי לשרוד".

 

מאז שנת 2000 נגהבאן מתפרנס רק ממשחק, וכמובן שהופעתו בעונות הראשונות ועטורות הפרסים של "הומלנד" כרב־המחבלים, פתחה לו דלתות. "פעם אף אחד לא ידע מי אני. רק הכירו את הפרצוף שלי. פתאום אנשים מכירים את השם שלי. זה נתן לי פרסום עולמי. אגב, אני לא מגלם רק מחבלים. גילמתי כבר רוסים ואיטלקים, רופאים ובעלי חנויות".

 

אביו, אחותו ואחיו של נגהבאן עדיין חיים באיראן. "הפעם האחרונה שביקרתי אותם הייתה ב־2005. ואיראן הייתה שונה ממה שזכרתי מילדותי או מביקורים קודמים. אני תמיד יכול לבקר שוב באיראן, השאלה אם אוכל לחזור משם בחזרה", הוא צוחק בעצב. "תמיד חלמתי להצליח יום אחד ולחלוק את ההצלחה שלי עם האנשים שאני אוהב, ועכשיו רוב האנשים האלה כבר לא בחיים. כשאנשים שואלים אותי אם אני מתגעגע לאיראן, אני אומר שאני נושא את הבית שלי בליבי. אני לוקח אותו לאן שאני הולך".

 

מה עמדתך בסוגיית הסכם הגרעין השנוי במחלוקת?

 

"אני לא יודע. בגלל שאני לא כל כך בקי בנושא, קשה לי להביע עמדה. אני יכול רק לקוות שיבוא היום, שבו המדינות יתקרבו וכולם יבינו אחד את השני. כולנו בני אדם, ולנשמה ולנפש שיש בתוכי ובתוכך אין אג'נדה, דת או לאומיות. הבעיה היא הממשלות — במקום שהן יעשו את התפקיד שלהן וישרתו את האנשים, האנשים הם אלה שמשרתים את הממשלות, והופכים לעבדים שלהן".

 

נגהבאן לא אוהב את ההתייחסות הפוליטית ל"באבא ג'ון". "אני מתנגד לניסיון לתייג אותו במשפטים כמו: 'סרט ישראלי דובר פרסית הולך לאוסקר' ולא אוהב ששואלים אותי, 'איך שחקן איראני מרגיש להיות באוסקר עם סרט ישראלי?' הטוהר של הסרט הוא זה צריך למשוך את תשומת הלב".

 

מה הסיכוי של "באבא ג'ון" להיכלל בחמשת המועמדת הסופיים לאוסקר או לזכות?

 

"אני לא יכול לנחש או לנבא, אבל זהו סרט שאיש עוד לא ראה כמוהו – סרט שאתה יוצא ממנו, ואומר, אלה החיים שלי. בעיניי, זכייה בפרסים זה לא דבר חשוב. מה שחשוב זה שאחרי ההקרנה בפסטיבל טורונטו, אנשים מכל העולם ניגשו אליי, ואמרו 'זה הסיפור שלי'".

 

הסרט "באבא ג'ון" עולה בסופ"ש למסכים