אתמול התבשרנו שימי ראשון הידועים לשמצה יהיו קצת פחות נוראיים בקרוב בעקבות יוזמת "סוף שבוע ארוך" שלפיה שש פעמים בשנה נזכה לחופש מוגדל – מיום חמישי עד יום שני. הצעת החוק, שעברה בוועדת שרים לחקיקה, בעצם מתאימה את המשק הישראלי לשאר מדינות ה־OECD ומאפשרת לנו להיות פחות משועבדים לעבודה, לבלות יותר זמן עם המשפחה, לשפר את לוח החופשות לתלמידים כך שיתאים קצת יותר למשקי הבית, וכן – זו גם הזדמנות לקנות ולבלות יותר - תחביב מוכר ומקובל על רובנו.
בין שלל ההשלכות הללו טמונה הזדמנות נוספת, נחבאת אל הכלים: ההזדמנות לעצב פה מחדש שבת ישראלית. אם עד כה הקרבות המרים על השבת נעו בין מתנגדים חריפים שקראו לצביון דתי מלא לבין אלה שביקשו להפוך את היום הקדוש ליום חול – מזה תקופה נשמעים בשטח קולות אחרים, שהגיעו עד למשכן הכנסת.
רק בסוף השבוע פירסמו ארבעה חברי כנסת, מהאופוזיציה ומהקואליציה, יוזמה משלהם ליצירת שבת ישראלית. והנה, הצעת החוק החדשה בדבר הארכת ימי חופשת סוף השבוע מאפשרת למחוקקים לדון ברצינות בשינוי מקיף לא רק ברמה של ימי החופש מבתי הספר או הרגלי הקניות, אלא בנושא שנחשב לטאבו מוחלט בחברה הישראלית – הסטטוס־קוו, הפרה הקדושה שמזמן הפכה ללא רלוונטית.
אם התרגלנו שהשבת היא קלף שמפיל ממשלות, מפוצץ קואליציות או מייצר מרמור בקרב מי שאינו דתי ורוצה ליהנות ממרכול פתוח או תחבורה ציבורית, בעקבות הצעת החוק החדשה הקלפים נטרפים. אם ממילא מתווסף יום שמצד אחד הוא שבתון ומנגד ניתן מבחינה דתית לנהוג בו כבכל יום חול, למעשה יש אפשרות לדבר על פתרון כולל שינסה לייצר עונג שבת מקסימלי לכל ישראלי - אתאיסט, מסורתי, דתי או חרדי.
בסופו של דבר, השבתות של כל אחד ואחת מאיתנו מגוונות להפליא – מרחובות נקיים ממכוניות ותפילה שעולה מבתי הכנסת, דרך מי שבוחר להדליק נרות ולקדש ואז לצאת לסרט או למועדון, ועד מי שעבורו אין שום ייחוד ליום השבת מלבד העובדה שאפשר ללכת לישון בלי לכוון שעון. לכל אחד מגיעה שבת שתתאים לאורחות חייו, מבלי לפגוע באוכלוסיות אחרות.
ומה עומד על הפרק כרגע ביוזמת הח"כים הנוכחית? תחבורה ציבורית במתכונת חלקית. מרכזי בילוי פתוחים, מרכזי קניות פעילים משעות אחר הצהריים של יום השבת (ואולי מצאת השבת בלבד), שעות עבודה מופחתות. בסך הכל נשמע מאוד הגיוני. מודל שמצליח להעניק פתרון ראוי לכל הצדדים ונולד מתוך דיאלוג.
נכון, בקואליציה עם חרדים זה נשמע כמעט דמיוני לשנות תחום כל כך רגיש, אבל בכל זאת בהחלט יש למה לקוות. שינוי כולל במשק, שיכניס את כולנו להרגלים אחרים של חופש, הוא הזדמנות פז ללחץ מצידנו, האזרחים, לעצב מחדש את השבת שלנו. לסטארט־אפ היהודי המצליח הזה בהחלט מגיע הכבוד הראוי לו, ואם ניקח אותו קצת יותר ברצינות ונעצב אותו בהתאם לצרכים המשתנים של מגוון האוכלוסיות – אין ספק שכולם יצאו מורווחים. √
