"כשהייתי צעיר לא הייתה לי שום בעיה לעבוד בבניין, הלכתי לעבוד במפעל טמפו וגם חילקתי עיתונים בבוקר. אמרתי לעצמי שאעשה כל מה שצריך כדי לפרנס את המשפחה, אבל לא אתקשר לבקש שייקחו אותי לעבודה כמאמן. להתקשר לבעל בית כדי שייקחו אותי ולא מישהו אחר - זה אני לא אעשה בחיים". עם המוטו הזה מסתובב סלובודן דראפיץ' כבר 22 שנה, מאז שפרש ממשחק פעיל בגיל 30.
ועכשיו, כשהוא כבר בן 52, נראה שהסרבי שגדל בנובי סאד והגיע לישראל ב־1988 מתחיל לקבל הכרה ביכולות שלו כמאמן כדורגל. העונה היפה בבית"ר ירושלים, אותה הוביל לאירופה, והעלייה המרשימה עם מכבי נתניה בעונה שנפתחה במינוס תשע נקודות הוכיחו שלדראפיץ' יש לא רק מוסר עבודה של מי שגדל במדינה קומוניסטית אלא גם הרבה כדורגל. איך אומרים לייט בלומר בסרבית?
רגע לפני שהוא לוקח את הפוני והמבטא אל הקווים בליגת העל מדבר סלובו על האתגר הנתנייתי, החיבור לערן לוי, הקולגות והיחס לזרים.
איזו מכבי נתניה נראה בליגת העל?
"בכל מקום שבו היינו, שי ברדה ואני, שיחקנו באותו סגנון של משחק לחץ וכדורגל התקפי. נכון שבליגת העל, עם קבוצות כמו באר־שבע, מכבי ת"א ומכבי חיפה, רמת ההתנגדות גבוהה, אבל צריך לדעת איך לשחק מול קבוצות כאלה. בכל מקרה, זה יהיה סגנון התקפי ולא שני קווים, לעמוד על ה־30 מטר, לשים אוטובוס ברחבה ולהתגונן".
מה שעבד לך בלאומית יעבוד גם בליגת העל?
"יכול להיות שאני לא אלחץ גבוה כמו בלאומית, אבל הלחץ יתבצע. התקציב שלנו יהיה אחד הנמוכים בליגת העל, אבל אנחנו רוצים להשתפר מקצועית. אתה רוצה ללכת על סגנון מסוים, לבוא עם אומץ ולהגיד 'הנה, אני קיים', ולקחת סיכון שתפסיד משחקים. אם אתה מפסיד, אבל בדרך שלך, יש התקדמות. אם אתה גם משחק פחדני וגם מפסיד, איפה התקדמת?"
מי יפרוץ העונה בנתניה?
"יש הרבה שיכולים לפרוץ, אי אפשר לדעת עכשיו. עלי מוחמד ודידיה קוגבניה הם שני שחקנים מאוד כישרוניים, יש לך גם את בן צעירי וקוסטה (עדי קונסטנטינוס), ששנים עקבנו אחריו. זה שחקן שבא מבית ספר מצוין, מכבי חיפה, נפל בין הכיסאות, ועכשיו באימונים אנחנו רואים את העוצמות שלו. או אולי דן גלזר וניקו אולסק, ויש לנו כמובן את דיא סבע וערן לוי, שכבר הוכיחו מה הם יודעים".
ערן לוי יכול לעמוד כיום בקצב של ליגת העל?
"סביב ערן לוי תמיד ריחף סימן שאלה אם הוא עדיין מסוגל להצליח בליגת העל וכל העניין עם הנטייה להשמנה. הוא ככה מגיל 17 וכל הזמן מפתיע מחדש עם היכולות וההתנהגות שלו. מה שיש לו ברגליים אין להרבה שחקנים. כשהוא שומע את סימני השאלה והדיבורים שהוא נגמר ואין לו יותר מה לתת, זה נותן לו מוטיבציה אדירה להוכיח לכולם שהוא שווה ליגת על. אני יודע שכל הפגרה הוא עבד עם מאמן כושר כדי להוכיח לאנשים שהוא יכול לשחק ברמות הגבוהות. כשאני רואה איזה שחקנים יוצאים היום לחו"ל, אני אומר לך שגם היום, בגיל 31, ערן לוי בהחלט יכול לשחק בקבוצה בחו"ל".
אתה לא חושש שכל המשחק של נתניה יהיה סביבו?
"החלק ההתקפי שלנו מאוד תלוי בפעולות שלו, ויש לו מסירות שאין לאף שחקן אחר בליגה, אבל אנחנו צריכים לדעת איך לשתף אותו במשחק הלחץ כמו בלאומית. אני מאמין שבליגת העל יכול להיות לו לפעמים יותר קל, כי יש לו יותר שטח ולצידו יהיו שחקנים מהירים. אנחנו לא רוצים שסגנון המשחק של נתניה יהיה סביב ערן לוי, אבל כן שיקבל כדור בפס האחרון, כי להעמיד שחקן מול שוער הוא עושה הכי טוב בארץ".
הכי טוב בארץ?
"כן, הכי טוב בארץ. רגל שמאל, חצי מרחק, לחפש את השחקן ולהכניס כדור מדויק לרחבה - בזה הוא מספר אחת. אני הרבה שנים בכדורגל, לקחתי שלוש אליפויות עם מכבי חיפה בתור עוזר מאמן, וגם אז לא היו לנו שחקנים שיכולים לעשות את זה ברמה שלו. בגלל זה הרבה אנשים ואוהדים אוהבים אותו. אם נמצא את הנוסחה איך לשחק עם ערן לוי בליגת העל - זו נוסחה מנצחת".
נראה שאתה יודע איך להתחבר אליו.
"באנו מאותה שכונה. אני גדלתי בסרביה בשכונה לא פשוטה, ויכול להיות שיש לנו אותה שפה ולכן גם אינטראקציה טובה. מאמן צריך לזהות את הסיטואציה, לא לכל שחקן אתה יכול להתנהג אותו דבר. אנחנו באנו מהעם, מלמטה".
מעבר למבטא החינני וההתעקשות העקבית שלו לחלוק קרדיט (בצורה הכי טבעית ונטולת פוזה) עם שותפו לצוות האימון, שי ברדה, ניכר בדראפיץ' שהוא איש של אנשים. טיפוס נחמד, לא מתלהם, מאמן עם יחסי אנוש טובים.
דוגמה לגישה הדראפיצ'ית אפשר לקבל מהדינמיקה שלו מול איתי שכטר, שהגיע אליו ממכבי חיפה: "יומיים אחרי שהצטרף לבית"ר היה לנו משחק מול באר־שבע ושאלנו אותו אם הוא בכושר לשחק. שכטר ענה שהוא חושב שיש לו כוח ל־70־60 דקות, ושאל מה אנחנו רוצים שיעשה. אמרנו לו 'לא היית איתנו באימונים, אז תשחק איך שאתה רוצה'. 'מתי תחליפו אותי?' הוא שאל. ענינו: 'לא נחליף אותך, תעלה למגרש, תשחק ותיהנה'. הוא פתח את העיניים. וככה הוא נכנס ושיחק משחק ועוד משחק. הוא סיפר לנו שבמכבי חיפה כל טעות שהיה עושה - ישר היה מסתכל לכיוון הספסל ורואה את המחליף שלו מתחמם. הוא אהב שבבית"ר יש היררכיה, שנותנים כבוד לשחקנים מסוימים, וגם אם הוא פחות טוב מלטפים אותו והמאמן לוקח על עצמו את ההפסד".
אפרופו מכבי חיפה, לכדורגל הישראלי היה מה ללמוד ממאמנים כמו רנה מולנסטיין?
"יכולנו ללמוד ממולנסטיין, אבל יש לנו בעיה עם זרים, מאוד קשה לנו לקבל אותם. אם מאמן זר מזיז כוכב, אז ישר לשחקן יש את התקשורת שלו ואת החברים. אין ספק שהיה לנו מה ללמוד מבנאדם שעבד במנצ'סטר יונייטד עם פרגוסון. במקום לחבק וללמוד מאנשים שבאים מבחוץ ויש להם יותר ניסיון מאיתנו, אנחנו דוחים אותם".
ג'ורדי קרויף למד את הכדורגל הישראלי?
"כן, קרויף הוא חתול רחוב. הוא מתאים למנטליות הישראלית וצ'יק־צ'ק התאקלם. הוא למשל הצליח לעשות מה שבמכבי חיפה לא יכולים לעשות. אחרי כמה שנים של כישלון הוא הגיע, החליף את כולם, הביא אנשים שלו, סגר את הדלתות ושום דבר לא יוצא מתוך המועדון. אני הייתי בחיפה ושם זה הרבה יותר פתוח, כל הזמן דברים יוצאים החוצה. תראה את יוסי בניון. בחיפה כל יום היה עליו סיפור, הגיע למכבי ת"א - כלום. כשאלירן עטר היה במכבי ת"א, גם כן כלום. הוא הצליח שם והיה מצוין. בא למכבי חיפה ופתאום הוא כן טוב, לא טוב. בבאר־שבע יש משהו מעניין - גם מצליחים לשמור על שקט, אבל גם פתוחים עד גבול מסוים".
ועדיין סביב בוזגלו לא היה ממש שקט.
"דיברתי עם ברק בכר ואני יודע שהיו הרבה קשיים במועדון, אבל ידעו לטפל בזה בצורה טובה. אני מאמין שאם בוזגלו היה במועדון אחר, זה היה גולש לכיוונים אחרים לגמרי. בכר מאוד אינטליגנטי, הוא יודע מה הוא רוצה ויש לו דרך ברורה".
הוא המאמן הכי טוב בארץ?
"הוא מאמן מאוד איכותי. כן, היום הוא מוכיח שהוא המאמן הכי טוב בארץ, אבל יש עוד מאמנים טובים".
וסלובו?
"סלובו במקום שלו, איפה שטוב, במכבי נתניה שרק עלתה ליגה. בינתיים אני נהנה מכדורגל, מתפרנס בכבוד, נהנה מהעבודה – וזה הכי חשוב".
מסי או רונאלדו?
"מסי. רונאלדו שחקן ענק, אבל הוא נראה יותר כמו רובוט. מסי כאילו בא מהעמך, מלמטה, הוא לא נראה כמו שחקן, והוא השחקן הכי טוב בעולם".
ערן לוי או ערן זהבי?
"ערן לוי. הוא שחקן שלי, זה כמו שאתה אוהב את הילד שלך".
דמות היסטורית שהיית יושב איתה לבירה?
"טיטו, נשיא יוגוסלביה לשעבר. אנחנו היינו מדינה קומוניסטית כשבכל מקום בעולם קומוניזם היה הדבר הכי גרוע שיכול להיות. אבא שלי היה מאושר, הייתה לי ילדות מאושרת, יוגוסלביה פרחה וכולם נהנו. כשטיטו מת הכל התפרק, היו מלחמות ואין יותר יוגוסלביה. הכוח לשמור כל כך הרבה זמן כל כך הרבה סוגי מנטליות וכל כך הרבה רפובליקות ביחד, זה לא כל אחד יכול. לשבת איתו ולשמוע איך הוא עשה את זה היה יכול להיות מעניין".
תוכנית טלוויזיה שהיא לא ספורט, שלא תפספס לעולם.
"אני אוהב את הריאליטי מוזיקה. לראות אנשים כישרוניים, ילד או ילדה משומקום, ששרים שיר זה יכול לצמרר אותי. אשתי צוחקת עליי שאני לפעמים נכנס ליוטיוב לאקס פקטור של טורקיה או סין ושומע את הילדים שרים כל מיני ביצועים. זה מרתק אותי".
הרגע הכי כיפי בקריירה?
"אחד הרגעים הכי גדולים היה כשניצחתי עם בית"ר את מכבי חיפה 2:3 בטדי אחרי שלקחו לנו שתי נקודות, והבטחנו את הכרטיס לאירופה. לקחתי את הצעיף והנפתי אותו מול היציע".
הרגע הכי מבאס?
"ירידת ליגה עם מכבי נתניה כשחקן. זה תיסכל אותי שנים. בזה שעליתי עם מכבי נתניה ליגה הרגשתי שהחזרתי את החוב".
יש לך פנקס צ'קים פתוח - איזה שחקן מהעולם אתה מחתים בנתניה?
"אפשר שניים? הייתי לוקח את בלם ריאל וראן. יש לו מהירות מדהימה ואני חושב שהוא מתאים לכדורגל הישראלי (צוחק). והייתי מביא את מודריץ', שהוא דווקא קרואטי. שחקן מאוד חכם, מאוד קבוצתי, ולדעתי הוא המנוע של ריאל מדריד".
מה אתה יותר, נובי סאד או נתניה?
"נתניה. הייתי עכשיו עם אשתי בנובי סאד, אחרי חמישה ימים אמרנו שאנחנו כבר רוצים לחזור לנתניה".
