יוני 2000, אגף החקירות במטה הארצי בירושלים.
בחדר הדיונים מתנהלים ויכוחים סוערים. על הפרק: שני חוקים שלדעת המשטרה צריך לקדמם: חוק המאבק בארגוני פשיעה וחוק איסור הלבנת הון. "כל יום היה יום של צעקות", נזכר אחד הנוכחים. "מצד אחד, אנשי המשטרה שהיו משוכנעים שיש בישראל ארגוני פשיעה וחייבים להילחם בהם; ומצד שני, פוליטיקאים שהגיעו מדי יום לחדרי הדיונים וטענו בפנינו שהכל שטויות ואין כזה דבר, שכל הפשיעה המאורגנת בישראל היא בכאילו".
במשטרה הבינו שעד שהיעדים הבכירים שלהם יורשעו בגין החוקים שהם מבקשים מהכנסת להעביר, יעברו עוד שנים ארוכות - ובינתיים כדאי לאמץ טקטיקות חדשות למלחמה בארגוני הפשיעה. "עד אז נעזרנו בעיקר בהאזנות סתר", מספר בכיר שהשתתף בדיונים. "אבל העבריינים הבינו את השיטות שלנו, והפסיקו לדבר בטלפון על דברים מפלילים. וגם אם כבר דיברו על משהו, זו לא הייתה עדות שיכולנו להפיל בזכותה את הארגון כולו".
מה היה הפתרון שהוצע?
"חילחלה בנו ההבנה שכדי למוטט את הארגון עצמו צריך לגייס עדי מפתח מתוך הארגון, שיספרו על ההתארגנות עצמה, שישטחו בפנינו מהו המבנה ההיררכי, מה היקף הפעילות, כיצד הארגון מפיק מזה כסף - וכמובן, שיעזרו לנו להגיש כתבי אישום נגד ראשי הארגונים".
מאז הפגישות הקדחתניות ההן במטה הארצי פיתחה המשטרה תורת הפעלה שלמה של עדים, שבעזרתם הצליחה להגיע להישגים משמעותיים מאוד נגד מי שהיא מגדירה כארגוני פשיעה. רק השבוע, למשל, נידון העבריין הבכיר ריקו שירזי לתשע שנות מאסר, במשפט שחלקו הגדול התבסס על עדותם של שני עדי מדינה.
אלא שבחלק מהמקרים - העדים הם ששילמו את המחיר על האסטרטגיה החדשה של המשטרה. משנת 2004 ועד היום נרצחו לא פחות מעשרה עדים, עדי מדינה או כאלו שסייעו להשיג עדים. מי שאמורה להגן על רוב העדים בארץ היא משטרת ישראל, שנכשלת פעם אחר פעם בתפקידה. גם הקמת הרשות להגנה על עדים – שאחראית רק על העדים שנכנסו לתוכנית שלה - לא מנעה מקרים שבהם עדים התפוצצו או נורו בפינה חשוכה, לעיתים שנים לאחר שסיימו את עדותם. עורכי דין שעימם שוחחנו, ומייצגים עדים שלקחו על עצמם סיכון, מספרים על תחושות קשות סביב הדבר הכי חשוב למרשיהם: הביטחון האישי. "יש תחושה קשה של זילות בכל מה שקשור בעדי מדינה", מספר לנו השבוע עו"ד אסף דוק, שמייצג עדי מדינה וייצג את העד שנרצח לפני חודש, טל קורקוס. "מה שיקרה זה שבעצם אף אחד לא ישתף פעולה עם המדינה, ואנחנו, הציבור הרחב, נפסיד, כי בלעדיהם, רוב התיקים הגדולים נגד משפחות הפשע יקרסו".
עו"ד אלעד שאול, שמייצג שני עדי מדינה בפרשה 512 ועד נוסף בפרשה 1131, מוסיף: "העדים בארץ תחוּמים בזמן: עושים איתם חוזה לשנה, שנתיים, שלוש. זה לא כמו במדינות אחרות, למשל ארה"ב, שמשנים לך שם, עושים לך ניתוח ואתה ב־witness protection לכל החיים. כאן הכל מאוד־מאוד מוקצב ומאוד־מאוד מתוקצב וברגע שהכסף נגמר והאינטרס מסתיים, אז יש עדים שמוצאים את עצמם בלי הגנה ובלי כלום".
בינתיים מתקשים במשטרת ישראל למלא את תפקיד הגנת העדים שבאחריותם. רק לפני חודש נרצח סוכן שהושתל על ידי ימ"ר מרכז בקרב אנשיהם של האחים לביא, מתחת לאפם של מפעיליו. מישהו כבר דאג שהסוכן הזה לא יגיע לשלב שבו הוא יעיד בבית המשפט. קצין באחד הימ"רים תיאר השבוע למה השוטרים לא ששים לאבטח את העדים: "אנחנו צריכים לעבוד בפשיעה הקלאסית, אנחנו לא צריכים להיות מאבטחים של פושעים. כשאנחנו מקבלים משימת שמירה כזו, זה 24/7, בעצם אין לך יום ואין לך לילה. זה משהו שבא על חשבון משהו אחר. אנחנו גם לא מקבלים הכשרה מיוחדת. תראה מה קרה בימ"ר מרכז, מסכנים. אני מרחם עליהם, אין להם כלים להתמודד עם כאלו סיטואציות. הם לא מומחים באבטחה".
כדי להתמודד עם בעיית חוסר ההכשרה באבטחה הוקמה הרשות להגנה על עדים, אלא שגם היא סובלת מתקלות וקשיים. עו"ד דוק: "יש כאוס גדול מאוד בין המשטרה לבין הרשות להגנה על עדים. כל אחת מהרשויות זורקת את האחריות על האחרת".
שיא הפעילות של הרשות להגנה על עדים היה בפרשה 512, אז גויסו בתוך זמן קצר 12 עדים, ואז גם נחשפו המתחים בינה לבין המשטרה. "במשטרה לוקחים אנשים ומבטיחים להם הבטחות", מספר השבוע מקור בכיר המקורב לרשות. "לדוגמה, אומרים לעד שהם ייתנו לו 20 אלף דולר, מבטיחים לו ככה וככה, ואחר כך, כשצריך לפרוע את הצ'ק, אז העדים האלה באים אליי, ואני אומר להם: אני לא יודע איך הבטיחו לכם דבר כזה, כי אני לא יכול לתת לכם דבר כזה, זה שקר. הרבה פעמים ניסתה המשטרה לדחוף עדים שאי־אפשר בכלל לקבל".
למשל?
"למשל פעם אחת הם הביאו עד, שהפסיכולוג אמר שהוא פסיכופת ואי־אפשר לקלוט אותו. המשטרה עשתה מלחמה שלמה כדי שהוא יתקבל לתוכנית, וכל הסיפור רק יצר קרע ומתחים בין המשטרה לרשות".
גם עורכי דין מספרים על הבטחות שווא של המשטרה. עו"ד שאול: "לאחד העדים למשל, הובטח במסגרת הליך המשא ומתן, שכולם יזכו להגנה; לא רק העד עצמו, אלא גם המעגל השני והשלישי שלו, כי הוא מעיד נגד חבר'ה שאף אחד לא רוצה להעיד נגדם. מה שהובטח בחדר החקירות זה דבר אחד, ומה שמקוּים בפועל זה שהמשפחה מקבלת מה שנקרא 'VIP במוקד 100'. זאת אומרת, אם אתה מתקשר למוקד 100 דרך מספר הטלפון שלך, זה מגיע ישר לאיזשהו רכז וישר מקפיצים אליך ניידת. אלא שבעידן של לבנות חבלה, זה לא מעניין אף אחד, זה לא עוזר. יש לי לקוח שסיפר שבתוך חדר החקירות המצולם הבטיחו לו הבטחות אמורפיות וכלליות כאלה ובחוץ, במסדרונות, אמרו, אל תדאג, הילדים שלך יקבלו ויזות עבודה והנכדים יקבלו ויזות תייר. בסוף הכל התנדף". מהמשטרה נמסר בתגובה כי "משטרת ישראל פועלת באופן מקצועי, מוקפד וסדור בכל הנוגע לעדים" (ראו תגובה מלאה במסגרת).
***
הקרע בין הרשות למשטרה ומתיחויות אחרות היו חלק מרכזי בסיבות לסיום כהונתו של ראש הרשות להגנה על עדים אבי בן חמו, שנאלץ לעזוב את תפקידו. זה קרה לפני 11 חודשים, ועדיין לא מונה לו מחליף קבוע. מי שמונה למחליף זמני הוא רפי פלד. "אחרי שפלד נכנס היה שם בלגן שלם", מספר לנו מקור המקורב לרשות, "וזו יחידה שלא יכולה להרשות לעצמה בלגן כי היא מתעסקת בחיים של עדים".
מה זה אומר "בלגן"?
"פתאום הועלו טענות נגד פלד על חשד להטרדות מיניות, טענות שהוא הראה לעובדות סרטים כחולים בסלולרי (על פי בכיר ברשות, הטענות עדיין בבדיקה בנציבות שירות המדינה ‑ א"ש). פלד עצמו פיטר שורה של אנשים. לדוגמה, את האחראי על קש"ח (קשרי חוץ), שזה אחד התפקידים הכי רגישים ברשות. זה בעצם מי שאחראי על הקשרים עם כל היחידות המקבילות במדינות שאליהן מגיעים העדים ששינו להם את הזהות, כי הרי מי ששומר עליהם בחוץ לארץ זה היחידות במדינות האחרות, והקש"ח צריך לעמוד איתן בקשר. באחד הימים פיטר פלד פסיכולוג של הרשות".
עו"ד יאיר רגב, שייצג את זוהר חנקישייב, עד המדינה בפרשת הברנוער, מספר: "זוהר אומר שהפסיכולוגים הם אלה שהחזיקו אותו, תמכו בו, עזרו לו להשתלב, לבנות חיים חדשים, ליוו אותו בכל מהלך המשברים שלו, ואם הם לא היו תומכים בו ולוקחים אותו ביד ומעבירים אותו את כל המשברים האלה, הוא לא היה מצליח להחזיק מעמד".
הבנתי שהפסיכולוג סולק בן יום.
"זה תמוה מאוד. מה יעשו כל העדים שצריכים אותו? הרי אי־אפשר לבנות יחסי אמון מהיום להיום עם פסיכולוג חדש. הרשות הייתה אמורה להיות המקום הכי טהור ומקצועי ואני רואה שזה לא המצב".
מהרשות להגנת עדים נמסר בתגובה: "בניגוד לנטען בכתבה, ברשות אין כל כאוס או אובדן שליטה. נהפוך הוא, הרשות מתנהלת בצורה סדירה ומבצעת את מלאכתה כראוי" (ראו תגובה מלאה למטה).
נוסף על כל אלו, יש גם את העניין התקציבי, כפי שמספר מקורב לרשות: "יש היום קריטריונים ברורים מי מתקבל לתוכנית. אתה צריך להתנתק מאורח החיים שחיית, מצמידים עובד סוציאלי ופסיכולוג, לך, לילדים שלך, למשפחה שלך. אסור לך להיות בקשר עם המשפחה המורחבת. נגיד, אתה רוצה עכשיו ללכת לבית קפה, אז אתה לא יוצא מהבית. אתה צריך איזשהו מעגל אבטחה. עם מי אתה מדבר. כל עד עולה בין 1.5 מיליון לשני מיליון שקל, הכשרות, קורסים. גם אין להם עבודות. אתה צריך ללמד אותם מקצוע. לפעמים הם צריכים להשתלב במדינה אחרת. אתה צריך לבנות להם מעטפת שלמה, שהם יידעו לעשות נגרות או לעבוד בראיית חשבון. לימוד שפה. זה עולה המון כסף. אז אתה לוקח אנשים שאתה יודע שהתרומה שלהם, הסכום שתשקיע בהם, שווה את זה. כי הם יכולים להפיל את מספר אחת או שתיים של ארגון פשע".
ומי שלא יכול להפיל?
"אז אין ברירה, והוא נשאר תחת פיקוח של המשטרה. אני מודע לבעייתיות של העניין. כנראה הפתרון כאן הוא להקים גוף ביניים בין הרשות שתטפל בעדים המאובטחים ביותר, לבין המשטרה שתטפל בעדים רק בתקופת המשפט. גוף הביניים יאפשר יותר גמישות בתוכניות להגנת עדים ויעזור למלא את הוואקום הגדול שיש כרגע שבגללו חייהם של עדים רבים נמצאים בסכנה".
וכאמור, אצל לפחות עשרה עדים ודמויות מפתח אחרות בתיקים חשובים, הסכנה הזו התממשה. מי חיסל אותם? אין לדעת. בחלק מהמקרים מדובר באנשים שהיו להם גם סכסוכים אחרים בעולם התחתון. כך או כך, בינתיים באף אחד מהמקרים שנציג פה, המשטרה לא הצליחה להשיג הרשעה, ורק במקרה אחד ‑ זה של אנטון רומן ‑ בכלל הוגש כתב אישום. הנה סיפוריהם של הנרצחים:
ניסים ימין
נרצח: 1.6.04
רקע: העיד נגד יוסי הררי ועמיר מולנר
בסוף שנות ה־90 השתוללה מלחמת חיסולים בין כנופיית רמת עמידר, שבה היה חבר ניסים ימין, לבין כנופיית פרדס כץ. ב־1998, בשיאה של המלחמה, נרצח שמעון חדיף (שכונה "הרב"), אחיו של מנהיג כנופיית פרדס כץ, יצחק "חישי" חדיף. "הרב" נרצח לאחר שהונח במשענת כיסא הרכב שלו מטען רב־עוצמה, בחיסול שנחשב לאחד המתוחכמים עד אז בעולם התחתון. אפרים ברכה, אז קצין בכיר שעמד בראש הצוות שחקר את מלחמת הכנופיות, אימץ את האסטרטגיה המשטרתית החדשה באותה העת, שבמסגרתה מוחתמים עדים כדי להפליל את ראשי הפשע. ברכה הצליח להחתים את ניסים ימין על הסכם עד מדינה, שבמסגרתו יעיד נגד יוסי הררי, מי שנחשב למנהיג כנופיית רמת עמידר. על פי החשד של המשטרה באותם ימים, עמיר מולנר - אז חייל בכיר בכנופיה - נשלח לבצע את רצח "הרב". הררי נעצר והורשע בקשירת קשר לביצוע פשע ונשלח לשבע שנות מאסר, אך מולנר ברח מהארץ. ב־1.6.2004, בעוד הוא צופה בטלוויזיה עם בנו בן השמונה, הונח סולם סמוך למרפסתו של ימין בקומה הראשונה. על הסולם טיפס המחסל, הסיט את תריסי דירתו של ימין, ירה בו כמה יריות מטווח קצר, ועל פי עדי ראייה נמלט על אופנוע שעליו רכב רוכב נוסף. השניים חבשו קסדות שחורות.
שלושה שבועות לאחר החיסול חזר עמיר מולנר לישראל. הוא נעצר ונחקר בחשד לרצח של "הרב" – והכחיש כל קשר לפרשה. בלי עד המדינה, לא יכלה הפרקליטות להגיש כתב אישום.
פרקליטו של יוסי הררי, עו"ד אלי כהן, מסר בתגובה: "חלפו שנים רבות מאז ויוסי במקום אחר, איש עסקים וסבא לנכדים".
פרקליטו של עמיר מולנר, עו"ד מוטי כץ, מסר בתגובה: "המשטרה חקרה את המקרה הזה חקור והפוך, ולא נמצאו ראיות למעורבותו של עמיר מולנר".
יוני אלזם
נרצח: 13.12.05
רקע: למחרת הרצח היה אמור להעיד נגד שמעון זריהן, מאנשיו הבכירים של אברג'יל
כשהיה בן 19 פגש יוני אלזם בשמעון זריהן, מהבכירים שבאנשי יצחק אברג'יל. אלזם הצעיר מצא חן בעיניו של זריהן, שאימץ אותו כנהג הקבוע שלו. בינואר 2003 נורו לעבר אלזם יריות בשכונת נוף ים בהרצליה. ככל הנראה אלזם לא היה המטרה והיה מדובר בטעות בזיהוי. אלזם חמק וקפץ לבריכת הווילה, וכך ניצל. מהיריות נרצח המאבטח האישי של זריהן.
חודש עבר. חנניה אוחנה, עבריין שאהיה ביריבות עם אנשי אברג'יל, נרצח על ידי שני חובשי קסדות בחניון בגני־תקווה. כעבור שנתיים נעצר אלזם בחשד לרצח. תחת לחץ חקירתי כבד ובסיוע מדובבים, סיפר על אירועי הלילה ההוא בגני־תקווה לפרטי פרטים – אבל את זריהן כינה בשם "איקס".
למחרת נקבע כי אלזם ישחזר את הרצח, אלא שבינתיים העד – שהבין היטב מה המשמעות של מה שעשה - התחרט. השחזור בוצע בכל זאת באותו יום, ואלזם נראה בו כמי שכפאו שד. למרות זאת הוגשו כתבי אישום נגד אלזם וזריהן. התביעה החליטה לחכות עם משפטו של זריהן עד שאלזם יסיים את משפטו, מתוך הנחה שלאחר שייגזר עונשו - לא יוכל להכחיש את מה שסיפר בלילה ההוא לחוקרי המשטרה.
שלב א' של התוכנית עבד מצוין: אלזם הורשע ברצח ונגזר עליו מאסר עולם. עכשיו התפנתה הפרקליטות לקדם את המשפט של זריהן, שנקבע לחודש מאוחר יותר. אלא שלילה לפני שהיה צריך להעיד נגד זריהן - אלזם נמצא מת בתאו. נתיחת הגופה גילתה בדמו שאריות ציאניד. זריהן שוחרר, וכתב האישום נגדו בחשד לרצח של אוחנה בוטל.
במהלך החקירות בפרשה 512 – תיק הדגל של משטרת ישראל בשנים האחרונות - נטען כי הרצח פוענח ויעקב אברג'יל אף נעצר בחשד לרצח. אלא שמהר מאוד התגלתה המשטרה במערומיה, כאשר התברר כי הרצח כלל לא פוענח ואינו נזכר אפילו ברמז בכתבי האישום שהוגשו במסגרת הפרשה. בין לבין החליטה משפחתו של אלזם להגיש ערעור לבית המשפט העליון על הרשעתו. הערעור התקבל ואלזם זוכה לאחר מותו מהרצח, בטענה ששיטות החקירה שהופעלו עליו היו "פרי העץ האסור". לאחר זיכויו שילמה המדינה למשפחתו של אלזם פיצויים בסך שני מיליון שקל.
סנגורו של זריהן, עו"ד משה שרמן, מסר בתגובה: "לאחר ששמעון זריהן נשאר חודש וחצי במעצר, הוחלט שלא ניתן לקשור אותו, ותיק הרצח של חנניה אוחנה כמו גם החשדות נגדו בעניין אלזם ‑ נמחקו".
אייל סלהוב
נרצח: 7.10.06
רקע: הופעל כסוכן שהיה אמור להעיד נגד אנשיו של אבי רוחן
אבי רוחן ואנשיו, שהמשטרה מגדירה כארגון פשע, נחשבים ליעד מרכזי כבר יותר מעשור. סלהוב, שהצטרף לאנשי רוחן כבר בגיל 18, היה חייל שמעמדו הלך והתחזק, אלא שהוא הרגיש כי הוא לא מתוגמל מספיק. במשטרה זיהו חולשה זו וגייסו אותו כסוכן משטרתי. במשך עשרה חודשים פעל סלהוב והעביר מידע למשטרה. כאשר דיווח שחושדים בו, אישרו לו מפעיליו לזרוק רימון לחצר ימ"ר מרכז, כביכול כדי להוכיח את נאמנותו. אבל הדרך החובבנית שהדבר התבצע בה רק גרמה לעוד חשדות נגד סלהוב. לאחר מכן אירעה תקלה נוספת: מפעיל משטרתי התקשר לטלפונו של סלהוב, ואחד מחבריו העבריינים ענה לשיחה. המפעיל שוחח עם העבריין מבלי שהבין כי הוא אינו משוחח עם סלהוב.
יומיים עברו וב־7 באוקטובר 2006 נמצאה גופתו של סלהוב מנוקבת בכדורים.
סנגורו של אבי רוחן, עו"ד קובי בן שעיה, מסר בתגובה לכל המקרים שבהם הוזכר מרשו בכתבה: "מרשי מעולם לא הועמד לדין בגין האירועים הנטענים והינו חף מפשע ללא כחל וסרק. עיתוי פרסום הדברים על ידכם בעת הנוכחית תמוה ביותר, והשאלה מי חפץ ביקרם הינה שאלה רטורית".
נאדר אלעביד
נרצח: 6.11.06
רקע: הופעל כמקור שאמור היה להעיד נגד אנשי ג'רושי
לפי המודיעין המשטרתי, נאדר אלעביד היה עבריין בכיר שהשתייך לאנשי ג'רושי, אותם מחשיבה המשטרה לארגון פשיעה. לאנשי ג'רושי יש סכסוך ממושך עם אנשי אברג'יל.
בחודש מאי 2005 התרחש רצח שזיעזע את המדינה: לאה קטייב בת ה־3.5 ודודתה, נדזה גליבוב בת ה־46, נרצחו מירי אוטומטי על רכב המשפחה, רגע לאחר שיצאו מאירוע משפחתי. על פי המודיעין המשטרתי, היה מדובר בטעות בזיהוי, והמתנקשים – שבמשטרה חשדו כי הם קשורים לאנשי ג'רושי – ביקשו לפגוע ברכבו של יצחק אברג'יל, שהיה באירוע סמוך. המשטרה ביצעה חקירה מקיפה, שבמהלכה אף החתימה אדם על הסכם עד מדינה, ערכה מעצרים וגיבשה ראיות לכתב אישום נגד לפחות אחד מבני חמולת ג'רושי בגין הרצח. אלא שאז דרשה הפרקליטות להביא לעדות בבית המשפט את אחד ממוסרי המידע המודיעיני. במשטרה חששו שחשיפת המקור עלולה לעלות בחייו וקיבלו החלטה דרמטית: לא להגיש כתב אישום. החשודים שוחררו.
מרגע שחרורם החל מצוד אחר המקור למידע על הרצח. במשטרה היו שהעריכו כי אנשי ג'רושי הגיעו לעדות שמסר אלעביד בתיק אחר, ובה הושחרו כמה קטעים. השחרה של עדות משמעה מידע שהמשטרה רוצה להסתיר, בדרך כלל בקשר למקורותיה. על פי הערכות המודיעין המשטרתי, המסמך הגיע לידי אנשי ג'רושי, וחשדם נפל על אלעביד כמקור למידע על רצח הילדה ודודתה. ב־6.11.06 נרצח אלעביד.
פרקליטה של משפחת ג'רושי, עו"ד משה שרמן, מסר בתגובה: "שהמשטרה תעשה בדק בית ותשמור על מקורותיה".
דוד חקק
נרצח: 12.7.12 רקע: העיד נגד אנשיו של אבי רוחן
למרות רצח אייל סלהוב הצליחה המשטרה לשכנע גם את דוד חקק להפוך לעד מדינה נגד אבי רוחן ואנשיו, שאותם מגדירה המשטרה ארגון פשע. חקק נשבר בחדר החקירות והעיד נגד אבי רוחן ו־13 נאשמים נוספים. השיטה שחשף בפני המשטרה הייתה מתוחכמת: אנשי רוחן אספו קבוצות מהמרים והטיס אותם לחו"ל, תוך שהם נותנים להם הלוואות בריבית קצוצה ברגע שאוזל להם האשראי. בכתב האישום שהוגש נטען כי חקק ושותפיו דאגו לשים "רולטה ממותקנת", והמהמרים הפסידו סכומי עתק, שלאחריהם הגיעו ההצעות להלוואות המפתות. לאחר מכן, עם חזרתם ארצה, דרשו אנשי רוחן את ההלוואות בתוקף, לעיתים תוך איומים.
המשטרה חגגה את גיוסו של חקק והגשת כתב האישום נגד מי שנחשב ליעד מרכזי – אבי רוחן. כתב האישום הוגש בגין חברות בארגון פשיעה, עבירה שעונשה לפחות עשר שנות מאסר ושכל עבירה שנעברה במסגרתו דינה כפול מהעונש הרגיל. אלא שלאט־לאט הצטברו חורים בעדותו ובאופן הפעלתו של חקק, ולבסוף הורשעו הנאשמים במסגרת עסקת טיעון בעבירות מופחתות, כמו סחיטה באיומים וקשירת קשר לביצוע פשע. העונש החמור ביותר שנגזר היה נגד אבי רוחן עצמו: 38 חודשי מאסר בגין סחיטה ואיומים.
ב־12.7.12 נסע חקק ברכב המזדה שלו בתפר בין תל־אביב ליפו, כשמאופנוע שעבר בסמוך נפתחה לעברו אש. כוח מד"א שהגיע למקום קבע את מותו לאחר שמאמצי ההחייאה לא צלחו. רוחן, כאמור, מכחיש כל קשר.
שי בכר
נרצח: 23.1.15 רקע: העיד נגד אבי רוחן במשטרה, נרצח טרם עדותו בבית המשפט
שי ("שיקו") בכר היה ירקן מהוד־השרון. בכר נקלע לחובות כבדים, ועל פי חשד המשטרה, מי שלכאורה "לקח בעלות" על החוב היה אבי רוחן. בכתב האישום שהוגש נגדו, נטען כי רוחן החל לסחוט את בכר תוך מסכת התעללויות, ובאחד הימים, כך נטען, אמר לו: "אתה רוצה שאני אפתח לך את התחת, למה לא העברת את הכסף?" למרות שבכר התחרט על עדותו במשטרה, הדברים שאמר היו הבסיס לכתב האישום, ובכר היה אמור להיות העד המרכזי.
ב־23.1.15, טרם החל המשפט, חוסל בכר ממטען שהונח ברכבו.
לאחר רצח העד נאלצה הפרקליטות לסגור עם רוחן עסקת טיעון של שנתיים מאסר בלבד בגין עבירות הסחיטה. רוחן, נזכיר שוב, מכחיש כל קשר לאירועים.
אבנר מאיו
נרצח: 13.3.16 רקע: העיד נגד אנשי מוסלי ונגד דרור אלפרון
סיפורו העגום של אבנר מאיו מתחיל דווקא בסיפורו של החפרפרת גלעד גרנביץ'. גרנביץ' היה קצין משטרה בכיר בלהב 433, שעל פי כתב אישום שהוגש נגדו, הוא ושותפו – חוקר פרטי בשם בני יפתח - ביקשו למכור לאלי מוסלי, מי שהמשטרה מחשיבה אותו ואת אנשיו ארגון פשיעה, שם של מקור משטרתי מאנשיו, תמורת 100 אלף דולר.
אלא שמוסלי שמע את השם שנתנו לו, לא האמין, התעצבן וסירב לשלם. גרנביץ' הגדיל לעשות, הביא ראיות נוספות ואף צילם מסמכים משטרתיים שמוכיחים כי השם שרצה למסור למוסלי הוא באמת מקור משטרתי. מה שגרנביץ' לא ידע הוא שבמסגרת חקירה אחרת של להב 433, הותקן ציטוט לטלפון של בני יפתח.
באחת השיחות נשמע יפתח משוחח עם אבנר מאיו, שהיה מקורב למוסלי, על הכסף שלכאורה מוסלי טרם שילם.
לאחר פיצוץ פרשת גרנביץ' ומעצר החשודים זומן מאיו לחקירה. בחדר החקירות לחץ אותו החוקר ודרש לקבל הסבר על מי דיברו בשיחה הזו. מאיו, נשבר והודה: "אנחנו מדברים על אלי מוסלי ועל כך שבני (יפתח – א"ש) אומר שאלי (מוסלי – א"ש) חייב לו כסף". בכך קשר מאיו את מוסלי לכל הסיפור וזו אחת הראיות היחידות במשפט שמתנהל בימים אלו.
בעקבות עדותו זו הפך מאיו באחת לעד תביעה. המשטרה החליטה לסחוט את הלימון עד תום, ובמזכרים אחרים על אודות חקירותיו של מאיו, נכתב כי מאיו נכח בפגישות שבהן שוחחו כמה מאנשי מוסלי על פעולות חיסול. ראשי התיבות של שמו של מאיו הופיעו בכתב האישום שהוגש נגד כמה מאנשי מוסלי בפרשת הרצח הזו והיוו עדות מסייעת לעדותו של עד המדינה בתיק.
במקביל הפך מאיו בעל כורחו לעד בתיק נוסף, הפעם נגד דרור אלפרון, בנו של יעקב אלפרון. תוך ציטוט לטלפון של מאיו תועדה שיחה שממנה עלה כי אלפרון ערך ביקור בביתו של מאיו, בעניין של חוב אחר.
ב־13.3.16 נכנס מאיו לג'יפ ההאמר שלו, שחנה בסמוך לביתו בצפון תל־אביב, ולאחר שניות ספורות התפוצץ מטען ששכן באזור המנוע הקדמי וקטע את גפיו.
מאיו נפטר כעבור זמן קצר בבית החולים.
פרקליטו של גלעד גרנביץ', עו"ד קובי סודרי, מסר כי איננו מעוניין להגיב.
פרקליטו של בני יפתח, עו"ד קובי בן שעיה, מסר בתגובה: "מר יפתח, שזו הסתבכות ראשונה בחייו, שילם את חובו לחברה ויצא לדרך חדשה ומוצלחת".
פרקליטו של אלי מוסלי, עו"ד מוטי כץ, מסר בתגובה: "אין לי מושג על חקירות של מוסלי בעניין אבנר מאיו, כנראה בגלל שלמשטרה אין ראיות בעניין".
פרקליטו של דרור אלפרון, עו"ד ניר דוד, מסר כי הוא אינו מעוניין להגיב.
אלישע סבח
נרצח: 6.4.17 רקע: הביא לעדות עד שעזר להרשיע את אדם איטל
במשטרה ייחסו לאדם איטל חשדות בכמה מעשי רצח – האחרון שבהם של רועי תשובה. על פי החשד, תשובה נרצח על רקע סכסוך פנימי בין אנשיו של ניבי זגורי, מי שבמשטרה מגדירים אותו ואת אנשיו כארגון פשע. מי שסייע למשטרה להשיג עדות חשובה נגד איטל היה אביה של אלמנתו של תשובה, אלישע סבח, בעל פיצוצייה באר־שבעית בשם "בונבון", שבה התחוללו שניים מהמעשים. איטל הורשע בשני מעשי הרצח – בין השאר בזכות העד שהשיג סבח ועדותה של בתו. בגין הרצח של תשובה עצמו לא הוגש כתב אישום, בשל מחסור בראיות.
בתו של סבח עזבה את ישראל, אבל האב החליט להישאר. הוא עזב את באר־שבע, עלה צפונה ופתח מסעדה בנתניה.
ב־6.4.17, שמונה שנים אחרי שעזר למשטרה להגיע לעד התביעה המשמעותי נגד איטל, הגיע סופו של אלישע סבח. בעודו יושב במסעדה שלו, הגיח רעול פנים, ירה בו כמה יריות וברח מהמקום. זגורי מכחיש כל קשר למעשה (תגובת פרקליטו של זגורי – בהמשך).
אנטון רומן
נרצח: 15.6.17 רקע: פעל כסוכן שהיה אמור להעיד נגד אנשי האחים לביא
אנטון רומן היה עבריין רכוש וסמים מוכר למשטרה. חוקרי ימ"ר מרכז הצליחו לגייסו ו"לשתול" אותו בין אנשיהם של האחים עמוס ואופיר לביא, שהמשטרה מגדירה ארגון פשיעה. המידע שהעביר רומן, שכינויו היה "בוקסר", היה שווה זהב. על פי גורמים במשטרה, הוא הצליח לסכל לפחות שבעה חיסולים. פעם אחר פעם המשטרה הייתה שם רגע לפני המחסלים. אחד החשודים שסומנו הוא רומן, שהיה חייל יחסית חדש.
נוכח כל הכישלונות, התגבר החשד כלפי רומן. לפני שלושה חודשים החלו שיחות על חיסולו של אחד מיריביהם. ביום שבו לכאורה נקבע החיסול, ב־15.6 השנה, זומן רומן להצטרף לניסוי כלים, כביכול רגע לפני ביצוע החיסול. תחת עיניהם הפקוחות של אנשי ימ"ר מרכז – שהיו צמודים לסוכן שלהם - הגיעו רומן ועוד כמה אנשים לפרדס סמוך לגבעת ברנר. אלא שאז נורה רומן, תוך שאנשי הימ"ר משוכנעים שזהו ניסוי הכלים שלהם. אנשי הימ"ר ניגשו לזירה ואספו את הקליעים על מנת שישמשו ראיות עתידיות ורק כעבור שעה ארוכה נמצא רומן הירוי. בשבוע שעבר הוגש כתב אישום נגד שלושה עבריינים בגין רצח וקשירת קשר לביצוע פשע.
פרקליטם של החשודים בפרשה, עו"ד אהוד בן יהודה, מסר בתגובה: "מרשיי טענו לאורך כל הדרך שאינם קשורים לרצח של אנטון רומן. אמנם לקח למשטרה 30 יום לגלות זאת, אבל טוב מאוחר מאשר אף פעם לא. בכל מקרה מדובר במחדל רציני של המשטרה, שכן עולה כי המנוח היה מפוקח והמשטרה אפילו בזמן אמת לא הבינה שפוגעים בו. לא ברור איך עד היום אף אחד לא נותן את הדין מצד המפעילים שלו".
פרקליטם של האחים לביא, עו"ד משה שרמן, מסר בתגובה: "המשטרה, לאחר החשש מהפאשלה שהיא עשתה, ניסתה להפיל את שני האחים לביא והאריכה את מעצרם ב־30 ימים רק כדי לחפות על מחדליה".
טל קורקוס (וגרושתו דבורה)
נרצחו: 7.3.2016 (דבורה); 27.6.2017 (טל)
רקע: דבורה שיכנעה את טל להפוך לעד מדינה נגד ניבי זגורי ואנשיו. עדותו של קורקוס הביאה להרשעתו של זגורי
טל קורקוס היה אחד מעדי המדינה הבכירים ביותר שגויסו. הוא נחשב ליד ימינו של ניבי זגורי. אלא שב־2006 נעצר קורקוס בגין חשד לעבירות נשק, שהעונש בגינן יכול להגיע לעשר שנות מאסר. בעידודה של אשתו דבורה, קורקוס החליט להפוך לעד מדינה נגד זגורי, כאשר הוא מפליל אותו בהנחת רימון סמוך לביתו של קצין שב"ס ובהצתת הפיצוצייה של אלישע סבח, שהזכרנו קודם לכן. זגורי הורשע יחד עם ארבעה חיילים נוספים, דינו נגזר לשש שנים ותשעה חודשי מאסר, ודינם של האחרים לתקופות מאסר קצרות יותר.
קורקוס הצטרף לתוכנית להגנת עדים וקיבל זהות חדשה ברומניה, לשם עבר עם אשתו וילדיו, אך לאחר תקופה קצרה חזר ארצה ולמעשה נפלט מהתוכנית. בין בני הזוג התגלעו סכסוכים ובסופו של דבר הם התגרשו. אבל כנראה למי שנשלח לחסל את דבורה הירש, זה לא שינה הרבה. ב־7.3.16 ארב לה אלמוני בחניית ביתה, ולעיני שלושת ילדיה ירה בה למוות חמישה כדורים.
בחודש מאי, נשלח איום בדמות סרטון שבו נראה אלמוני שיורה על תמונתו של קורקוס. בתגובה, הופץ סרטון אחר של אלמוני יורה לעבר תמונתם של ניבי ומיכל זגורי.
ב־27.6 השנה התפוצץ רכבו של קורקוס באשקלון כשהוא יושב בתוכו בעוד הרכב נשרף כליל. לפרמדיקים של מד"א נותר רק לקבוע את מותו.
עו"ד אורי בן נתן, פרקליטו של ניבי זגורי מסר בתגובה: "מרשי סיים לרצות את עונשו ושילם את חובו לחברה. אין ולא היה לו כל עניין לפגוע במר קורקוס ז"ל או במר סבח ז"ל". •
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "במסגרת המאבק הנחוש והמתמשך של רשויות האכיפה בפשיעה החמורה והמאורגנת נעשה שימוש במגוון רחב מאוד של כלים, לרבות עדי מדינה, ולא בכדי הניב מאבק זה תוצרים חסרי תקדים ובכללם חשיפת עבירות חמורות ומניעתן, חשיפת עבריינים, ביסוס הראיות נגדם, הרחקתם ופגיעה בתשתית הכלכלית המאפשרת את פעילותם וניזונה ממנה.
"משטרת ישראל פועלת באופן מקצועי, מוקפד וסדור בכל הנוגע לעדים בשורה ארוכה מאוד של תיקי חקירה שהיא מנהלת מדי שנה, זאת תוך קיום הערכות מצב עיתיות והתאמת מענה כנדרש.
"לעניין עדי מדינה, מבלי להתייחס למקרה ספציפי, משטרת ישראל פועלת בסוגיה זו באופן מוקפד ומקצועי ותוך שיתוף פעולה עם הרשות להגנה על עדים ואין בכוונתנו לפרט מעבר לכך.
"ההסכם הנחתם בין הצדדים מחייב אותם בכל האמור בו, אך במידה שהעד בחר לחזור לדרך הפשע, אזי ההסכם מבוטל והמדינה אינה מחויבת לו. ההחלטה בדבר שילוב עד בתוכנית להגנה על עדים מצויה בסמכות הרשות להגנה על עדים".
מהרשות להגנה על עדים נמסר בתגובה: "בניגוד לנטען בכתבה, ברשות אין כל כאוס או אובדן שליטה. נהפוך הוא, הרשות מתנהלת בצורה סדירה ומבצעת את מלאכתה כראוי.
"חלוקת האחריות בין המשטרה לרשות להגנה על עדים ברורה: המשטרה מציגה לרשות מועמדים לכניסה לתוכנית ההגנה. הרשות, על פי תבחינים מובנים, מחליטה אם לקלוט את העד ובני משפחה אחרים.
"במהלך חצי השנה האחרונה לא פוטר איש, אלא גויסו שלושה בעלי תפקידים מרכזיים ותפקידים אחרים נמצאים בשלבי מכרז מתקדמים.
"כלל המכרזים והגיוס לתפקידים נעשים על פי דרישות נציבות שירות המדינה, מתוך כוונה להגדיל את כוח האדם ברשות על מנת לקלוט עדים נוספים המבקשים להיקלט בתוכה, דבר המעיד על תפיסתם את הרשות להגנה על עדים כרשות מגינה ותומכת".
אמיר שואן
