השבוע, ביום בו הוגשה לבית משפט השלום בתל־אביב תביעת הדיבה של "מולד" נגד יאיר נתניהו, התייצב במשרדי המכון בירושלים גבר בשנות ה־50 לחייו ועיניו שוטטו סביב. אסף שרון ואבנר ענבר, המייסדים ויושבי ראש משותפים של המכון, השתתקו והביטו בו בבהלה. אחרי כמה שניות התעשת שרון ושאל את האיש מי הוא. כשהאורח הבלתי קרוא השיב בשאלה: "מה המקום הזה?" קם ענבר ממקומו וליווה אותו החוצה. "איך הוא נכנס לכאן?" תמה והזכיר לענבר לנעול את השער. רק אחר כך הרשה לעצמו לחייך ואמר, "בימים טרופים אלו אנחנו לא יכולים להשאיר שער פתוח".
והוא יודע היטב על מה הוא מדבר. מאז ה־30 ביולי, כשפורסם הפוסט "חמש עובדות על יאיר נתניהו: הילד של כולנו (או לפחות הילד שכולנו משלמים לו את הוצאות המחיה והאבטחה)" בדף הפייסבוק "61", השייך למכון המחקר "מולד", גובר מדי יום זרם הנאצות והגידופים, הכולל ביטויים כמו גיס חמישי, בוגדים, אנטי־ציונים וזבלים וכן כתובות גרפיטי מאיימות במוות. אז גם אם שרון וענבר, שני דוקטורים לפילוסופיה, מנסים לשדר רוגע ומצהירים שהם לא בלחץ, לא קשה לזהות את ערנותם הדרוכה.
"זה לא חדש לנו. על כל מחקר שאנחנו מפרסמים, שתמיד עוסק בימין, בהתנחלויות, בהדתה של מערכת החינוך וכו', אנחנו סופגים שמות תואר כאלו", אומר שרון, וענבר מוסיף: "אני לא יכול לומר שאני אדיש. לפעמים אני חושש. לא מזמן היינו בהרצאה בבר תל־אביבי והתלבטנו אם לקחת שומר. חששנו שיגיעו אנשים שלא יאפשרו לנו לדבר. בסוף החלטנו לוותר על השומר. האמת היא שמעולם לא חשבתי לשים גבולות למה שאני עושה. אני לא חושש שהדברים שאנחנו אומרים הם רדיקליים. אנחנו מרגישים מיינסטרים, אבל כן מרגישים שיש בריונים שמנסים להשחיר אותנו".
אל החשש מתגובות מוקצנות מדי נלווית בימים האחרונים גם מידה לא קטנה של נחת. הפוסט על נתניהו הצעיר חשף בגדול את "מולד" - "המרכז להתחדשות הדמוקרטיה" - ששרון וענבר הקימו ב־2012 ועד היום לא זכה לתשומת לב רבה כל כך. הפוסט עם חמש העובדות על יאיר נתניהו נקרא על ידי 800 אלף איש. נתניהו הצעיר לא נשאר חייב והשיב בפוסט משלו, שבו הציע לעשות תחקיר על "מקורות המימון השונים והמשונים (הזרים) של המפעילים של הדף ההזוי הזה" וכן על "הבן של כולנו" של ראש הממשלה שרון ו"הבן של כולנו" של ראש הממשלה אולמרט. "ברוח ימים אלו יש לי מסר לכל חברי הקרן להשמדת ישראל וגרורותיהם", חתם את הפוסט וסיים באימוג'י של אצבע משולשת וצואה מחייכת.
למחרת הסביר בעמוד הפייסבוק שלו: "ראיתי שאיזה עמוד מטונף שממומן בכבדות על ידי ארגון 'מולד' הרדיקלי והאנטי־ציוני, הממומן על ידי הקרן להשמדת ישראל והאיחוד האירופי, ליכלך עליי. לא יכולתי להתאפק והגבתי". מספר הגולשים בדף הפייסבוק "61" קפץ תוך דקות למיליון ו־300 אלף איש.
עם כל הכבוד למספרים האלו, דווקא אנשי "מולד", שחתומים על מחקרים רציניים ועל איסוף דקדקני של עובדות ומספרים, פירסמו במקרה של יאיר נתניהו חמש עובדות שכבר היו ידועות קודם. שרון נדהם מההערה שזה מריח כגימיק: "ממש־ממש לא. הרי אי־אפשר כל הזמן להביא תחקירים כבדים. לא פגשתי מימיי את יאיר נתניהו, אבל הוא דמות בחיים הציבוריים בישראל. פורסם שהוא אחד האנשים היותר משפיעים על אביו. לציבור יש זכות לדעת את האמת על אלו שיש להם חלק בעיצוב המציאות שלנו, ולכן הדברים ראויים לפרסום.
"אגב, אחד החוקרים שלנו עשה לפני כשנתיים פרויקט על ההגות, האידיאולוגיה ותפיסת העולם של בנציון נתניהו, סבו של יאיר, והוא לא התעניין ולא מצא לנכון להתייחס לזה. כנראה שמסגרת הפעילות שלנו לא ראויה, לטעמו. זה פחות עניין אותו מפוסט בפייסבוק. דווקא הייתי שמח לנהל איתו שיחה אידיאולוגית על הדברים שכתב סבו".
עמוד הפייסבוק "61" (כמספר חברי הכנסת הנדרשים להקמת קואליציה) מופעל מטעם "מולד" - אך בנפרד מהפעילות המחקרית שלו - על ידי צוות מקצועי. הוא פעיל מאז נובמבר 2012, ולפוסטים על נתניהו ג'וניור קדמו פוסטים רבים אחרים, ביניהם "3 דברים שביבי ידע בזמן שדחף לקנות מטיסנקרופ צוללות".
"הצוות של '61' יידע אותנו בווטסאפ שעומד לעלות פוסט על יאיר ושאל אם יש לנו רעיונות בנושא", מספר שרון. "אבנר הציע להכניס את העובדה שנשיא ארצות־הברית מקבל מדי חודש חשבון על הארוחות הפרטיות שלו ושל משפחתו ומנכים לו את הסכום מהמשכורת. הציבור האמריקאי, בניגוד לישראלי, לא מממן אותו. בסופו של דבר ההערה הזו לא הוכנסה.
"נכון שבמקרה של הפוסט הזה לא מדובר בתחקיר עומק, כמו שאנחנו עושים ב'מולד'. על תחקיר ההדתה, לדוגמה, עבדנו כשנה וחצי והוצאנו מחקר בן 90 עמודים. מטרתו של דף הפייסבוק 61'', שהוא הקליל והמגניב יותר של המכון, היא לקחת את החומרים של 'מולד' וחומרים מהתקשורת ולהנגיש אותם לקורא בתמציתיות ובגרפיקה צבעונית ומיוחדת, תוך הקפדה על אמינות ובדיקת העובדות. בקרוב יעלה ב־'61' סרטון של שתי דקות, שיעסוק בקשר בין התנחלויות לביטחון. הוא מסתמך על 50 עמודי תחקיר מבוסס ומנומק שפירסמנו ובו הוכחנו שההתנחלויות הן לא נכס אלא נטל. סביר להניח שגם הסרטון ייחשף להרבה יותר אנשים מאשר מסת העמודים שטרחנו עליה וזה בסדר, זו רוח הזמן".
ההקפדה על דיוק בעובדות היא מוטו מבחינת אנשי "מולד". לאחר שקראו את הפוסט של נתניהו, שבחר לפרסמו תחת השם יאיר הון, שמו של סבו, ביררו אם אכן מדובר בדף הפייסבוק של נתניהו הבן. אז שלחו לו בפייסבוק מכתב אישי, שבו כתבו כי לא דייק בעובדות וביקשו ממנו להסיר את הפוסט. "אם הוא היה עונה, הכל היה נגמר במקום, אבל הוא בחר להתעלם", מספר שרון. "ביררנו עם ניר חפץ, דובר המשפחה, אם קיבל את בקשתנו, וחפץ אישר. נתנו לנתניהו כמה ימים להחליט, ומשלא נענה לבקשתנו נאלצנו להגיש נגדו תביעת דיבה על שאמר עלינו שאנחנו ארגון אנטי־ציוני ורדיקלי, שממומן על ידי הקרן להשמדת ישראל, ודרשנו פיצוי על סך 140 אלף שקל".
יום לפני הגשת התביעה לבית המשפט, יזם ד"ר יוסי כהן, עורך הדין של משפחת נתניהו, פגישה עם עו"ד יובל יועז, המייצג את מכון "מולד". בפגישה נכח סני ארזי, מנהל פרויקט "61". "עו"ד כהן לא הציע כלום חוץ מהדרישה שלא נתבע את נתניהו", אומר יועז. "שקלנו ודחינו. הוא אמר שיגיש תביעה לפירוק העמותה. לא התרגשנו, שהרי 'מולד' איננה עמותה כי אם חברה לתועלת הציבור, ומי שמגיש תביעות כאלו זו רשות התאגידים, אחרי הליך נאות, ולא ד"ר כהן".
שרון מודה שעניין התביעה מעייף אותו ונתפס בעיניו כבזבוז זמן. "תביעות הן לא בהכרח הדרך, אבל לפעמים אין ברירה. אילו היה ויכוח בינינו וליאיר נתניהו הייתה בורחת אמירה בנוסח הקרן להשמדת ישראל, כנראה לא היינו תובעים, כי דברים נאמרים במהלך ויכוח בין שני צדדים. אבל כאן נראה כי הדברים נכתבו בשיקול דעת. למרות זאת הצענו שיתנצל, יסיר את הפוסט, נסגור עניין ולא נרצה ממנו שקל, אבל הוא סירב.
"יאיר נתניהו אולי מרגיש שהוא כל־יכול ושלמעשיו אין השלכות. אנחנו לא מתביישים במה שיש לנו להגיד וגאים שלא חששנו לעמוד מול משפחת נתניהו בלי למצמץ לרגע. הפוסט שלו הוא חלק מקמפיין דה־לגיטימציה שהימין מנהל נגד השמאל בניסיון לסתום לנו את הפה. זה לא יקרה".
שרון מכיר היטב את הדיבור של הימין. שנים רבות היה חלק ממנו. הוא גדל במשפחה דתית בשכונת נחלת יצחק בתל־אביב, הלך לתנועת בני עקיבא, למד בישיבה התיכונית "נחלים", בישיבת ההסדר "הר עציון" באלון שבות ואחריה בישיבת עתניאל. את שירותו הצבאי עשה בגולני.
"גדלתי עם שלושת אחיי הצעירים ממני במשפחה דתית־בורגנית. אמא עוסקת בחינוך, ואבא איש עסקים שעשה הסבה לליווי רוחני לחולים במחלות סופניות. הוריי הם דתיים ליברלים, שהזדהו לגמרי עם מפלגת מימד שהוקמה ב־88'. בית דתי מתון.
"כשיצחק רבין נרצח למדתי באלון שבות. באותו לילה הגעתי לכיכר והייתי שם שעות, המום כמו כולם. כשחזרתי שמתי לב להתנערות מאחריות ולדיבור הבוטח על צדקת הדרך, למהירות וליעילות של ההתארגנות מיד לאחר הרצח. ראשי ההתיישבות, שחששו מתוצאות העוינות הציבורית שהופגנה כלפי הימין, דיברו על כך שאף אחד לא יעצור את שמעון פרס מלפנות את ההתנחלויות ודיברו על מכת מוות שתונחת עליהם. את החרדות האלו הם הפכו לסוג של מקפצה להתארגנות פוליטית - התחדשות רעיונית, בניית מוסדות והשתלטות על מוקדי כוח.
"אני חושב שאז נזרע בי הזרע: החל הניכור מהמגזר שבו גדלתי, ועם השנים הפער ביני לביניהם גדל. לא מיד קמתי ועזבתי. השמעתי את קולי, שהתחיל להיות שונה מאז רצח רבין, אבל עדיין לא היה רדיקלי. זה היה תהליך ארוך. היו לי ויכוחים עם רבנים שלימדו אותי. לא הייתי לבד, היו עוד כמוני, אבל לא היינו הקול הדומיננטי ואיכשהו הכילו אותנו.
"בתקופה ההיא העסיקו אותי יותר השאלות התיאולוגיות מאשר השאלות הפוליטיות. באותן שנים, העניין הפמיניסטי ומתן מקום נרחב יותר לנשים היו מאוד מדוברים במגזר הדתי והיו דיונים אם מותר לעשות שינויים והתאמות ברוח הזמן בנושא הזה. אני שאלתי למה לא לדון גם בנושא ההומוסקסואלים ולא קיבלתי תשובה. הטרידה אותי התהייה הפילוסופית אם אלוהים הוא יודע כל ואמור להיות אל טוב, מדוע יש רע בעולם. קראתי המון וחיפשתי תשובות. מכאן נסללה הדרך להורדת הכיפה. היום אני חילוני, אתאיסט, נשוי לאישה חילונית שגדלה כמוני בבית דתי. שלושת ילדינו מתחנכים בבתי ספר חילוניים בירושלים".
אבנר ענבר מזכיר לו, שכשהם הכירו באוניברסיטה העברית, ב־2001, עוד הייתה לו כיפה על הראש והיא הורדה סופית רק שנתיים אחר כך. "אני לא טיפוס של מהפכות", מסביר שרון. "לקח לי זמן להתגבש. אנשים ממעגלים רחוקים יותר, וגם כאלו שלמדו איתי, יותר סובלניים לאורח החיים הלא־דתי שלי מאשר לעמדותיי הפוליטיות. יש לא מעט אנשים בציונות הדתית שמבחינתם בן משפחה שהתפקר יכול להישאר בן בית, אבל אם הוא חצה את הקווים מבחינה פוליטית - קשה לתחזק איתו קשרים".
בעיני ענבר, שגדל במשפחה ירושלמית חילונית ולמד בתיכון בויאר, לשורשים הדתיים של שרון יש ערך מוסף בעבודתם כחוקרים ב"מולד", ששמו להם למטרה לבחון עמדות שהשתלטו על השיח הפוליטי ונראות להם שגויות.
"כשעבדנו, לדוגמה, על תחקיר ההדתה במערכת החינוך הממלכתית, אסף יכול היה לזהות שלמעשה כל מה שעושים בכיתות זה פעולה של בני עקיבא, הווי ופולקלור יהודי וסיפור גבורתו של רועי קליין, ולא באמת לימודי טקסטים יהודיים, כמו מורה נבוכים, תלמוד וגמרא, שזה בסדר כמו ללמוד את ברנר וברדיצ'בסקי. הוא, ברגישותו ובהיכרותו הקרובה עם המגזר, יודע להבחין בניואנסים ולזהות שבנט ואנשיו רוצים שהחבר'ה החילונים לא ילכו לצופים, אלא לבני עקיבא".
מלבד פעילותם ב"מולד", שרון (42) מלמד פילוסופיה באוניברסיטת תל־אביב וראש תוכנית מצטיינים פכ"מ, המשלבת לימודי פילוסופיה, כלכלה, מדע המדינה ומשפטים. ענבר (38), נשוי ואב לשניים, עושה פוסט־דוקטורט באוניברסיטת תל־אביב. בעבר היה פעיל בנוער שלום עכשיו, התעמת עם תומכי כהנא ומתנחלים, שקל לסרב להתגייס ולבסוף שירת בחיל הנדסה. שרון הוביל סיורים של "שוברים שתיקה" בחברון. במשך חמש שנים היה חבר בהנהלת הארגון ופרש ממנו לפני כשנה וחצי.
"הארגון שינה את פניו, הגיע דור חדש וההדגשים השתנו", אומר שרון. "יש שם אנשים טובים שאכפת להם מהמקום הזה ורוצים שיהיה כאן טוב יותר, והדה־לגיטימציה שמנסים לעשות להם מצערת אותי. ב־2006 היה לעדויות החיילים אפקט עצום, ועכשיו הם כבר לא מרגשים. גם מה שקורה במחסומים לא חדש לאף אחד. במידה מסוימת שוברים שתיקה הם קורבן ההצלחה של עצמם. הבעיה הגדולה בעיניי היא שאין מי שמתרגם את הפעילויות האלו לכוח פוליטי".
בשנים 2010־2009 היה שרון פעיל במאבק נגד סילוק פלסטינים מבתיהם בשייח' ג'ראח ואיושם על ידי מתנחלים. בסוף השבוע שעבר פורסם כי מתחדש פינוי תושבים משייח' ג'ראח, אבל הוא לא רואה עצמו מתגייס שוב למאבק. "אבנר ואני מנותקים בשנים האחרונות מהשטח", הוא אומר. "אנחנו מעדיפים להביע את העמדות שלנו במחקרים".
שרון וענבר חולקים חדר עמוס בכרכים גדולים של התלמוד, שישה סדרי משנה, עיונים ביהדות ושני כרכים של "לוחמי חירות" לצד ספריהם של שפינוזה, דקארט, חנה ארנדט, הרצל וברנר. על הקיר, מול הספרייה, תלויה תמונה גדולה של דוד בן־גוריון, "איש שידע לעשות ציונות חילונית", אומר שרון.
לשניהם אין פייסבוק. "אנחנו אקדמאים כאלה", מסביר שרון. "אולי אני זקן מדי, אבל פייסבוק זה לא מדיום שמדבר אליי. אני לא חושב שפוסט בפייסבוק עדיף על תחקיר עב כרס. פוסט כזה עושה הייפ תקשורתי, אבל הוא לא מגבש דרך. מחנה פוליטי צריך רעיונות, ורעיונות צריכים בית, ובית זה לא פייסבוק. אנחנו מגבשים רעיונות שעניינם התחדשות המחנה השמאלי. הרבה מהדברים שאנחנו עושים עוברים בשקט תקשורתי, החלחול שלהם איטי. ברור לנו שמאלף פוסטים על נתניהו ג'וניור לא יתגבש מחנה פוליטי, אלא מקסימום יתגבש מחנה שונאי משפחת נתניהו, וזו לא המטרה".
ואולי הבית שלכם בבעיה. למרות שנתניהו שקוע עד צוואר בפרשיות למיניהן, מספר המנדטים לליכוד אינו יורד משמעותית בסקרים.
שרון: "אנחנו לא רוצים להפיל את שלטון הימין. אנחנו לא מפילים כלום. יש משטרה שחוקרת. אף ראש ממשלה בישראל לא הופל, רק רבין הופל. הליכוד גורף מנדטים כיוון שאנשי הציבור של המחנה שלנו לא מצליחים להעמיד אלטרנטיבה אמיצה, שלא מתביישת להיות מה שהיא".
לפעילות שלכם יש סיכוי? כבר שנים השמאל במיעוט, ושנים לא נראה בו מנהיג ראוי שיסחוף.
שרון: "צריך דרך וצריך רעיונות, ויש לצד שלנו תשובות בכלל לא רעות, אבל במשך שנים אנחנו לא מצליחים לשווק אותן ולהעמיד דוברים ראויים. צריך להוביל דרך ולא להסתפק בסיסמה על סטיקר".
ענבר: "אני שמח שאבי גבאי נבחר להוביל את מפלגת העבודה ויש בי תקווה שהוא יהיה מנהיג, הבטחה חדשה. אבל כבר רשמתי אכזבה ממנו. בתשעה באב הוא נפגש עם נפתלי בנט באפרת. זה קרה שבועיים אחרי שבנט לא הפסיק לתקוף אותנו בעקבות תחקיר ההדתה שעשינו. קיבלנו אינסוף נאצות וגידופים ואיומים בנוסח, 'נבוא איתכם חשבון', כינו את העבודה שלנו, 'הפרוטוקולים של זקני ציון' ועוד ועוד. גבאי ישב שם עם בנט ולא אמר מילה עלינו ולא שאל מדוע הוא משמיץ אותנו ללא הרף. זאת לא חוכמה לדבר ברהיטות על שנאת חינם בלי לשאול שאלות הכרחיות על שנאה. זו בעיניי איננה אלטרנטיבה אמיצה.
"הסיבה שהימין יכול לתקוף אותנו באגרסיביות היא כי אנחנו לבד ואפילו אנשים מהשמאל, להוציא בודדים ממש, לא מתייצבים לצידנו, למרות שהם חושבים שאנחנו עושים עבודה טובה. כל הזמן אנחנו שומעים אותם תירוצים בנוסח, 'אנחנו לא יכולים כרגע', או הבטחות שלא יוצא מהן כלום".
ובכל זאת, איך לדעתכם הופכים את הקערה על פיה והשמאל חוזר לשלטון?
שרון: "זה ייקח זמן, אבל אין לי ספק שזה יקרה. ב־2006 עשיתי דוקטורט באוניברסיטת סטנפורד בארצות־הברית, ואבנר עשה דוקטורט באוניברסיטת שיקגו. דיברו אז באמריקה על רוב רפובליקני קבוע שלא ניתן לערעור. שנתיים אחרי זה אובמה ניצח. שנינו מאוד התרשמנו מהעובדה שהמפלגה הדמוקרטית בראה את עצמה מחדש. אומרים שזה קרה רק בגלל הכריזמה של אובמה, אבל זה לגמרי לא רק בגלל זה. המפלגה הדמוקרטית עשתה עבודה מאוד מעמיקה, לאחר שאנשיה הבינו שהם מתנהלים לא נכון וצריכים לנסח מחדש את הרעיונות ותפיסות העולם. ב־2003 הקימו לצורך זה את ה־Center for American Progress, שהיה למעשה ההשראה שלנו להקמת 'מולד'. אין בכלל ספק שניצחונו של אובמה היה הרבה בזכות המוסד הזה".
ענבר: "גרתי אז בשיקגו, ברחוב שאובמה גר כסנטור. ב־2008, כשהוא ניצח בבחירות, נסעתי לאנשהו ברכבת והרשתות הודיעו על ניצחונו. כל הרכבת צרחה משמחה. שנתיים לפני כן אנשים בקמפוס חשבו שהכל גמור ואין לדמוקרטים סיכוי לחזור לשלטון. כשאני מדבר על זה, יש לי עדיין צמרמורת ואני מזכיר לעצמי כל יום ששום דבר לא אבוד".
שרון: "הימין התנהל ממש באותה דרך. אנשיו חשבו שבגלל אוסלו הכל אבוד, ואז החלו להתארגן בכל הכוח. הם בנו תשתיות, חדרו לתקשורות ושינו את השיח ואת פני הפוליטיקה הישראלית. אין שום סיבה שזה לא יקרה שוב, אבל הפעם בקרב השמאל".
ועם האופטימיות הזו הם מתייצבים מדי יום במשרדי "מולד" ברחוב קטן ויפהפה במושבה הגרמנית בירושלים, מנסים לקעקע את הימין ולחזק את העמדות האידיאולוגיות של השמאל. לצורך העניין הם זקוקים למשאבים כספיים, שעליהם כתב יאיר נתניהו בפוסט שלו.
"אנחנו גאים במי שמממן אותנו", אומר ענבר. "מעולם לא קיבלנו כסף מממשלת גרמניה והאיחוד האירופי. בארץ יצרו סיטואציה שמי שמקבל כסף מהאיחוד האירופי משחיר את פני המדינה, וזה אבסורד. הכסף שלנו מגיע מיהדות ארצות־הברית. למשל קרן טאובר, שהיא קרן משפחתית יהודית אמריקאית שתורמת לאוניברסיטאות ולבתי חולים; קרן מוריה - גם היא משפחה יהודית אמריקאית שתורמת לפרויקטים חינוכיים, ביניהם לילדים אתיופים; קרן סורוס וקרן רוזה לוקסמבורג. מדובר בקרנות המכובדות והגדולות בעולם. בימין בטוחים שמי שלא מקבל את תפיסת עולמם הוא על תקן בוגד ומשמיץ ישראל, וזה לא עושה עליי רושם. כשאנחנו צריכים לגייס כספים, אנחנו מצטטים מה אומרים עלינו הדתיים וזה מעיד עד כמה אנחנו רלוונטיים".
"הם טוענים שאנחנו עוסקים בפעילות אנטי־ישראלית, וגם זה לא עושה עליי רושם", מוסיף שרון "ומה עם קרנות שתומכות במאחזים בלתי חוקיים או ישיבת 'עוד יוסף חי', שממנה יצא הספר 'ברוך הגבר'? האם הם תורמים לשגשוג ישראל? ג'ורג' סורוס הוא יהודי ניצול שואה, שבמקרה הוא איש שמאל. למה הוא פסול?"
גם הקרן החדשה לישראל תרמה לכם.
ענבר: "במשך שנתיים קיבלנו כסף מהקרן. זה ארגון חשוב ועתיר זכויות, אלא שהיו בינינו פערי גישה לגבי האופן שבו יש לפעול היום. הייתה לנו תחושה שהקרן החדשה בעד לחץ בינלאומי על ישראל והטפת מוסר לציבור הישראלי, למשל בנושא הפרת הזכויות של הפלסטינים. לטעמנו זה לא עובר. הם ציפו מאיתנו לקחת חלק בדברים שהם עושים והחלטנו שלא מתאים לנו יותר והפסקנו".
בסוף הראיון, שולף אסף שרון מהספרייה את הספר "ארץ־ישראל א" של זאב ז'בוטינסקי ומצטט מתוכו פסקה שסימן במהלך קריאתו: "כל ניסיון ליצור טקטיקה נפרדת מכונה מיד בשם בגידה. אני מעז לטעון כי חיבה זו להשמצות הדדיות נובעת במישרין מן הנטייה לבטלנות, שהרי הקולות והברקים מקילים על האדם להשתמט מפעילות של ממש, שיש לה תכלית. המאמץ המתמיד לתפוס את השכן בצווארון ולהשליכו אל מחוץ למחנה, כל הרעש והמלל על 'חילוקי דעות שאין ליישבם', אינם עבודה, אלא שעשוע של בטלנים, מן הגרועים שבגרועים. ערכה של מפלגה אינו נמדד לפי מספר הדקירות שהיא דוקרת את שאר הסיעות, אלא בהיקף היצירה החיובית שהיא יוצרת ברוח התוכנית שלה עצמה".
ואז פוסק הפילוסוף שרון: "תודי, פייסבוק זו הסחת דעת. הכיף הוא לקרוא את הדברים האלו".
