WhatsApp FaceBook send e mail
צילום : ידיעות אחרונות

ילד מיוחד, ספר מיוחד

"ביום בו תקרא לי אבא" מציג את החיים עם ילד על הספקטרום האוטיסטי כסיפור של העצמה

שי פירון
07.05.18

את ספרו של אביעד פרידמן, "ביום בו תקרא לי אבא", קוראים ברצף, בשקיקה. בעיקר – בפליאה. פרידמן, בעט בהירה, מוליך אותנו במסלול ההתפתחות שלו ושל חנה אשתו, סיפור התפתחותה של משפחה וקהילה שלמה אל מול אברומי אחד – ילד על הרצף האוטיסטי.

 

להבין את אברומי זה לדעת להרגיש. כדי לדעת את אברומי צריך להביט, להקשיב למילים שלא נאמרות, לחבק. אברומי הוא מורה גדול באומנות האהבה.

 

סיפורו של אברומי – ראוי לו שייכתב בעוד חמישים, אולי שישים שנה. עד אז יספיק לכבוש פסגות, להגביה עוף. לממש את מה שיכול, והוא יכול הרבה מאוד. אבל סיפורם של ההורים לילדים מיוחדים הוא סיפור מורכב. מחד, יש בו כניעה, קבלת הגורל, ההבנה ש"מה שקרה לי גדול ממני", ומאידך, אומץ לב, נכונות ללכת עד הסוף, להניח כהנחת מוצא שאין קיר שלא נעבור דרכו. אביעד לקח על עצמו משימה מורכבת: להיות לפה להורים רבים שמעדיפים שתיקה.

 

להיות הורה לילד מיוחד זה להתייסר בשאלה – מי יטפל בו אחרי מותי. מי יעניק לו חיבוק חם, מי יקבל אותו כמו שהוא, יתמוך בו, לעולם לא ייתן לו תחושה של זרות וניכור, יעניק לו הרגשה שהוא בבית ולא של מי שמקבל עזרה, שעושים לו טובה.

 

אברומי והוריו הם סיפור של מופת. איך חיים אישיים מלאים, ללא ויתור על קריירה, תוך התמסרות לנתינה לקהילה ולכל מי שנזקק, לא סותרים גידולו של נער על הרצף האוטיסטי בקהילה, אלא להפך – מסייעים לפיתוחם של חיים מלאים במשמעות. לידתו של אברומי תירגמה פוטנציאל של טרגדיה להתפתחות אישית ולהעצמה.

 

כהורה לילד מיוחד, כמחנכו בעבר (ובהווה) של אברומי – אני לא מופתע. רק שמח שגם אתם תקראו את הסיפור.