אמש יצא הרודן הסטליניסט האחרון בעולם לסיבוב ברחבי סינגפור. בכמה מקומות אנשים הריעו לו, שלפו את הניידים כדי לצלם סלפי מהיר. דיקטטור? רוקסטאר. וזה עוד לפני הוועידה שהתרחשה לפנות בוקר, כאשר המנהיג החשוב בעולם טרח והגיע לפגוש את קים ג'ונג־און באסיה.
אז דווקא כעת ראוי להזכיר את המובן מאליו: קוריאה הצפונית היא המדינה האיומה ביותר בעולם. הזוועות שמתחוללות על אדמתה לא ישוו לשום דבר המוכר לנו, כנראה עד ימי מלחמת העולם השנייה. אסירים במחנות שלה מוצאים להורג, תינוקות נרצחים. היו דיווחים שהם ניתנים כמאכל לכלבי השמירה. איראן היא מדינה עם משטר מדכא, קוריאה הצפונית היא סיפור אחר לגמרי. היא מדינה השבויה בכת טוטליטרית משפחתית, והדבר הכי קרוב לגרמניה הנאצית על פני האדמה.
קוריאה הצפונית היא גם אויבת מושבעת של ישראל וטרחה לספק לשתיים מאויבותיה, סוריה ואיראן, טכנולוגיות גרעיניות. היא רימתה לפחות פעמיים בהסכמים בינלאומיים סדורים ובהירים שנועדו לסיים את תוכניתה הגרעינית, קיבלה סיוע מארה"ב ופיתחה בסתר נשק גרעיני. במשך 45 שנים היא שיעבדה כל מקור כספי, הקריבה כל אזרח, ביצעה כל התנקשות כדי להגיע לפצצת הגרעין המיוחלת.
אולי שיחות צריכות להתקיים עם קים הצעיר, אך האווירה לא צריכה להיות החגיגה הנעימה והחייכנית שבה חשו בסינגפור. זהו המערב בשיא חדלונו - קים ג'ונג־און הוא רק "עוד מנהיג" שטראמפ יודע "להסתדר איתו". מין גישת הכל יחסי, אתם יודעים. הרוע נדחק לפינה. כן, אולי היה צריך להיפגש איתו, אך זהו אירוע כבד משקל וחמור סבר, הכרחי לשלום העולם, רחוק ממצב רצוי.
האופטימיות הכרחית. יש המאמינים שהסיור שעשה קים אמש ברחבי סינגפור אולי פקח את עיניו. הנה אומה אסייתית זעירה שהצליחה לבנות לעצמה אימפריה כלכלית משגשגת ומוארת. זה לא קרה בגלל בולשביזם קוריאני או סובייטיות, אלא בשל יזמות חופשית, תכנון מדוקדק וחריצות - תכונות שגאלו את אסיה כולה, לבד מקוריאה הצפונית, מחיי דלות ורעב.
פיונגיאנג היא יוצא הדופן הנורא, קורבן של תורה פוליטית וכלכלית (ה־ג'ושה) שדחקה שוב ושוב את תושביה אל רעב ומוות. האם קים, שהתחנך בשווייץ ואוהב כדורסל, מבין זאת? האם הוא מוכן ללכת לפרסטרויקה צפון־קוריאנית ולהסכים - לא בהצהרה כללית, בביצוע ממש - על פירוק כל הפצצות שלו? אין מומחה אחד לקוריאה הצפונית שחושב כי התשובה חיובית, חד וחלק.
וכמובן יש את טראמפ. אם הוועידה אמש הייתה תחילתו של תהליך, האם זה תהליך שיעניין אותו? הנשיא מאבד סבלנות מהר. הוא זה שאמר שאין צורך שיתכונן לוועידה ושהוא יידע אולי "תוך דקה" אם זו הצלחה. תהליך שיפרק את הצפון־קוריאנים מנשק גרעיני ויכניס אותם אל העולם יהיה מורכב, רווי סכנות ומאתגר. בסופו של דבר לארה"ב יש אינטרס רב בפירוק הגרעיני, אבל כל השאר פחות חשוב לה.
וראוי אולי לחשוב מה אומרים לעצמם האיראנים הבוקר. בסוף שנות ה־90 היו איראן וקוריאה הצפונית באותו מקום מבחינת פיתוח גרעיני. ב־2003 הורתה איראן להפסיק את תוכניתה הצבאית, ועד כמה שאנו יודעים לא חידשה אותה מאז, אם כי הרחיבה את יכולת ההעשרה שלה. לבסוף חתמה על הסכם בקרה גרעינית, ולפי הסוכנות לאנרגיה אטומית, משרד ההגנה האמריקאי והרמטכ"ל שלנו - עמדה בו.
ההסכם לא מצא חן בעיני הנשיא החדש של ארה"ב ובעיני ישראל, והוא למעשה סוכל ובוטל. ועכשיו אל מולה, מדינה גדולה וחשובה במזרח התיכון, קוריאה הצפונית הקטנה רימתה, המשיכה לפתח פצצה, רימתה שוב - ולבסוף ביצעה ניסוי גרעיני בנשק. בתמורה העולם רדף אחריה וכעת נפגש איתה הנשיא האמריקאי שנחשב ניצי במיוחד, ומעתיר על מנהיגה כבוד מלכים.
עבור המחנה השמרני האיראני זו הוכחה ניצחת: המערב מבין רק כוח. אם תהיה הכרה קלה ביותר בגרעיניות של קוריאה הצפונית, אם טראמפ לא יעמוד על פירוק מלא ויחסית מהיר - המסר שיגיע לטהרן יהיה מובהק וצלול.
הכותב הוא שליח חדשות עשר לסינגפור.
