אין אשמה שלא תלו אותה בגנץ על שהעז לחבור לנתניהו: "בוגד", "אשם במרמה והפרת אמונים", "שקרן" ועוד כהנה וכהנה. כמה צביעות ומוסר כפול יש באמירות הללו. על מה יצא קצפם של המחרפים והמגדפים? על כך שגנץ לא ציית לשאיפותיהם, והעדיף להפר את הבטחת הבחירות שלא לשבת עם נתניהו, ולא להפר את הבטחת הבחירות שלא לנסות להקים ממשלה בעזרת הרשימה המשותפת.
הפרת בחירות מהותית איננה מעשה חסר תקדים. היו לפחות שלושה ראשי ממשלה שהפרו הבטחות בחירות משמעותיות מאוד, וזכו לתשואות רמות מצד השמאל. מנחם בגין הצהיר בחגיגיות לפני הבחירות של 1977 שאחרי פרישתו יתיישב ביישוב אלי סיני. כ־70 אחוז תמכו במדיניות ה"אף שעל" בסיני של בגין, וכעבור כמה חודשים, בקמפ־דיוויד, הוא החליט להחזיר את כל סיני, עד הגרגיר האחרון. השמאל לא ראה בכך הפרת אמונים ומרמה, אלא תמך, שיבח והילל.
יצחק רבין, מצידו, שלל לפני הבחירות ב־1992 כל אפשרות של הידברות עם ערפאת, ובסופו של דבר חתם על הסכמי אוסלו ולחץ את ידו. הוא פעל בניגוד לאופיו ולאישיותו, ועשה את "עסקת המיצובישי" לצירוף גולדפרב ושגב לממשלתו. השמאל תמך בהתלהבות, ולא ראה בעסקה פוליטית זו "מרמה והפרת אמונים" – כי היא תאמה את האידיאולוגיה שלו.
עשור לאחר מכן, לפני בחירות 2003, קבע אריאל שרון ש"דין נצרים כדין תל־אביב". כשנה לפני ההחלטה על ההתנתקות מעזה נפגשתי איתו, הפצרתי בו לפנות לפחות את נצרים – והוא כמעט רצה לזרוק אותי במורד המדרגות. הסוף ידוע: שרון פינה את כל הרצועה בתמיכת רוב העם, ובתוכו השמאל. השמאל איתרג את שרון, אחרי שקודם לכן תקף אותו על מעשי שחיתות שנחקר בעניינם. המטרה הכשירה את "הפרת האמונים".
לפני גנץ עמדו כעת שתי אפשרויות: בחירות רביעיות, או ממשלה עם נתניהו. הוא החליט באומץ שבימי קורונה אלה לא ילך לבחירות רביעיות – אלא שבדיוק לשם רצו לגרור אותו לפיד ויעלון. גנץ כבר למד את הלקח כאשר לפיד חסם אחרי הבחירות השניות את הקמתה של ממשלת אחדות בתנאים טובים בהרבה, ודחף את כחול לבן למערכת בחירות שלישית שרק חיזקה את נתניהו.
בניגוד לטענות לפיד והשמאל, גנץ השיג הישגים משמעותיים לטובת בוחריו, נוסף על הרוטציה – ביחס לקלפים שהיו בידיו. הטענה כאילו ההסכם הקואליציוני פוגע במערכת המשפט היא חסרת שחר: מערכת המשפט תישאר חזקה מתמיד, יותר מאשר בימי אהרן ברק. לצערי, הפגמים והליקויים במערכות המשפט ואכיפת החוק, שלא תוקנו ולא הוסרו לאורך כל ימי ממשלות נתניהו, עלולים להמשיך להתקיים. בנוסף, במשרדי התרבות והתקשורת יקיץ הקץ על עידן רגב ונתניהו. והעיקר – גנץ ואשכנזי כשרי הביטחון והחוץ יאזנו את נתניהו בתחומים חשובים אלה. הם גם יישבו בקבינט הקורונה בתקופת היציאה מהמגפה ובתקופה הקריטית של ההחלמה הכלכלית והחברתית.
הממשלה שתקום לא תהיה ממשלת החלומות, אבל זוהי ממשלת הרע במיעוטו, וצריך להעניק לה, אם לא מאה ימי חסד, לפחות 50 ימים. אבל אנשי המוסר הכפול והצביעות מהשמאל ומהבורגנות הלבנה, שלפיד הוא נציגה, אינם מעניקים לה אפילו לא שעה של חסד. רוב הציבור ורוב בוחרי כחול לבן תומכים בה, אבל לפיד והשמאל כבר הוכיחו שהם "לא סופרים" את הציבור. √
