הם נחשבים למקצועות תובעניים ולפעמים נראה כאילו זאת התאבדות של ממש לבחור בהם כקריירה. אבל מי שכן בחרו להשקיע בכיוונים אלה את חייהם מוכיחים לנו שמדובר בחיים מלאי משמעות והשראה, ולפעמים יש גם מי שמכיר בערכך: השבוע נכיר עוד שני זוכים בפרס מפעל הפיס לאמנויות ומדעים על שם לנדאו, המוענק לאנשים בולטים בתחומים אלה כבר עשרים שנה.
לואי להב הוא הזוכה בפרס בתחום ההפקה המוזיקלית. פרופ' אהוד גזית הוא הזוכה בתחום ההזדקנות הבריאה (Healthy Ageing). הם מומחים בתחומים שונים לגמרי, אך יש ביניהם מן המשותף: שניהם מעידים שהם לא בחרו להיות במקצוע הזה, אלא המקצוע בחר בהם.
להב (71), שבמפגש איתו מתגלה כאיש מצחיק עד דמעות שלא יושב לרגע, חתום על עשרות אלבומים שהפכו לאבני דרך בתולדות המוזיקה הישראלית. המפיק המוזיקלי האגדי הביא לעולם את הלהיטים המצליחים של הזמרים הכי גדולים במדינה – שלמה ארצי, ריטה, גידי גוב, שלום חנוך ורבים אחרים. "לואי להב עזר להגדיר ולבסס בארץ את מקצוע ההפקה המוזיקלית", נכתב בנימוקי השופטים לפרס, "להב אחראי על הרבה מהאלבומים המצליחים שהופקו בישראל והשפעתו על מפיקים מוזיקליים בארץ עצומה. רבים החלו לעסוק בתחום בזכות פועלו".
להב, בן לניצולי שואה, עלה לבדו מבוליביה באמצעות עליית הנוער ונקלט במוסד "עלומים" בכפר־סבא. הרומן שלו עם מוזיקה, הוא מספר, התחיל בגיל 15, כשניגן בפעם הראשונה בגיטרה. אחרי הצבא החליט לטוס לארה"ב. "שם למדתי בצורה מקצועית את הסאונד והטכניקה של ההפקה", הוא מספר. לאחר שעבד באולפן בניו־יורק עם להקות מוכרות והיה הטכנאי הצמוד של ברוס ספרינגסטין, להב שב ארצה בשנות ה־70 וייבא לישראל את מקצוע ההפקה המוזיקלית. הוא היה הראשון בישראל שהפיק אלבומים לזמרים.
"העבודה שלי היא כל מיני דברים. זה לא משהו שאפשר להסביר בצורה פשוטה. כל פרויקט דורש דברים שונים. גם הטייטל של 'מפיק' שונה מאדם לאדם", מנסה להסביר להב, "התמזל מזלי והצלחתי לעבוד עם אמנים ענקיים כמו ספרינגסטין, שלמה ארצי, שלום חנוך, דיוויד ברוזה וריטה. לא יודע מה גרם לכל המזל שהיה לי בחיים האלה אבל כנראה עשיתי משהו נכון. נפגשתי עם כל האנשים הגדולים האלה וחייתי איתם המון זמן. יש אנשים שעושים דבר אחד ומתקדמים הלאה אבל אני בזוגיות עם אמנים לאורך שנים".
העולם שמאחורי הקלעים בתעשיית המוזיקה שונה ממה שרואים על הבמה. צריך לעבוד קשה כדי להישאר עדכני. "אני כבר 50 שנה במקצוע הזה והטכנולוגיה כל הזמן משתנה. אני עומד בזה כמובן, מצליח להסתדר עם כל המערכות – אבל זה משתנה ומתקדם", מסביר להב, "היום מאוד קל לעשות מוזיקה. העולם הדיגיטלי יוצר הרבה אפשרויות ומוזיקאים שהם גם מפיקים זאת האבולוציה".
מי שרגיל שתשומת הלב מופנית תמיד אל האדם שנמצא לידו ניצב עכשיו במרכז הבמה. "איזה מרגש זה לקבל את הפרס. את לא מבינה", הוא אומר וצוחק במבוכה, "כל כך הרבה חשיפה וצילומים. אני לא הייתי אף פעם באור הזרקורים. זה מרגש, מחמיא ודי מביך".
היו רגעים שוויתרת על המקצוע הזה? הוא לא תמיד קל.
"זה עולם לא פשוט. הייתה לי נקודה שעזבתי את התחום לרגע והתנסיתי במשהו אחר, בתחום של סרטים, אבל הבנתי שאני פשוט לא טוב בזה".
המוזיקה, כפי שמעיד להב, היא משהו שלא אתה בוחר בו, אלא הוא בוחר בך. "אני חושב שיש אנשים שהם מוכשרים אבל יכולים לחיות בלי המוזיקה, אבל יש כאלה שאין להם ברירה והמוזיקה לוקחת אותם ולא משנה מה. אלה לא יוותרו לעולם. אם אתה מרגיש שזה לקח אותך – אל תוותר".
מה מניע אותך?
"זאת שאלה שאמנים מקבלים, זמרים. זה לא בשבילי. אבל יש המון נקודות ריגוש בדרך הזאת. כל הזמן. כשפתאום יוצא באולפן טייק מדהים של מישהו ששר ואתה נופל מזה, או הופעה מטורפת שאני עשיתי וזה עובד - זה חזק".
להב משמש כיום כמפיק־על בפרויקטים גדולים ומורכבים. בשנה האחרונה הפיק מוזיקלית את המופע של החברים של נטשה, "רדיו בלה בלה", במצדה. הוא גם מלווה באולפן שלו בכפר־סבא כישרונות צעירים, ביניהם בנו. "באים לפה ילדים מוכשרים וביניהם גם תום להב, הבן שלי. הם באים לעבוד, מקליטים פה, ואני מפיק אותם וזה נחמד. הם הדור הבא", הוא אומר.
כשהוא לא עובד באולפן, להב מפתח את התחביב הלא שגרתי הנוסף שלו. "אני יורה במטווח פעמיים בשבוע. אני אוהב את זה. זה מכניס אדרנלין. עם הגיל התפניתי יותר לתחביבים".
מה החלום?
"אני חושב שאני מגשים אותו. אני עושה את מה שאני אוהב. אני לא אובססיבי כמו שפעם הייתי. שיהיו זמנים טובים ורק בריאות", הוא מסכם.
נראה שלעסוק במה שאתה אוהב זה מתכון לחיים מלאים ומאושרים שמשאירים אותך צעיר, לפחות ברוחך. במקרה של לואי להב, נראה שגם אחרי גיל 70 ארגז האנרגיה רחוק מלהתרוקן. ומי שיכול לחשוף בפנינו עוד סודות לנעורי נצח הוא הזוכה בקטגוריית ההזדקנות הבריאה - פרופסור אהוד גזית. את גזית, מומחה בעל שם עולמי בתחום הננו־טכנולוגיה והכימיה הביולוגית, אנחנו פוגשים במעבדה שלו באוניברסיטת תל־אביב, שם חוקרים יום ולילה מבנים ביו־מולקולריים שעתידים לשמש בטיפול במחלות ניווניות שונות, למשל אלצהיימר ופרקינסון.
"פרופסור גזית הינו מהמפתחים והמובילים של תחומים אלה ומי שהפך אותם לענף מחקר מהפכני. למעלה מ־250 מאמרים שכתב פורסמו בכתבי־עת מדעיים מהבולטים בעולם", נכתב בנימוקי הפרס, "לצד יכולותיו המחקריות הגבוהות, פרופסור גזית הוא גם ממציא פורה של למעלה ממאה פטנטים".
כבר מגיל קטן גזית רצה להיות מדען. "למדתי תואר ראשון בתוכנית לאוטמן, לסטודנטים מצטיינים באוניברסיטת תל־אביב, שבמרכזה ביולוגיה ופיזיקה", הוא מספר. "אני חושב שמדע תמיד עניין אותי, אבל אני חושב שעד שאתה לא עוסק בזה אתה לא יודע אם אתה טוב בזה. עם השנים גיליתי שזה משהו שאני טוב בו, בעשייה הזאת".
ה"אקשן" במדע, כפי שמגדיר אותו פרופ' גזית, מגיע דווקא כשהדברים לא מסתדרים כמו שרוצים. "אנחנו עוסקים במדע ניסויי. אנחנו עושים ניסויים, מצפים לתוצאות מסוימות, לפעמים התוצאות זה מה שציפינו, לפעמים הן כמעט מה שציפינו, לפעמים הן בדיוק הפוכות ממה שציפינו – ואלה המצבים שאני אוהב במיוחד. אם התוצאות שאנחנו מקבלים שונות לחלוטין ממה שציפינו – אז מתחיל להיות מעניין", הוא אומר.
פרופ' גזית מסביר שכדי להיות מדענים טובים יש להסתמך על עבודה קודמת שנעשתה במשך מאות ולפעמים אלפי שנים, להבין לעומק מה היה קודם, לרדת לדקויות של הפרטים – אך כל הזמן לאתגר אותה. "צריך כל הזמן לבדוק האם אפשר אחרת. אולי מה שעשו עד היום זה בכלל לא נכון? מדען או מדענית שמצליחים להשאיר שריטה על פני כדור הארץ באמת צריכים לחשוב בצורה שונה, לאתגר כל הזמן את המוסכמות ואת עצמך. זה לא קל. זה מאוד סיזיפי", הוא אומר.
גזית מספר כי הזכייה בפרס לנדאו, עימה מגיעה גם המחאה בסך 150 אלף שקל, מרגשת במיוחד. "לקבל את פרס לנדאו זה מרגש במיוחד בגלל שהוועדה שבוחרת אותו מורכבת מהעמיתים שלי", הוא מסביר, "אלה מדענים שרושמים מה שהם חושבים עליי, לא איזו ועדה עלומה. זאת בעצם גם הכרה מצד העמיתים וגם מצד החברה הישראלית כולה בעבודה שהיא מאוד סיזיפית ולא תמיד מתגמלת. זאת תחושה מאוד טובה לקבל הכרה כזאת".
את ההזדקנות לצערנו אנחנו לא יכולים לגמרי לעצור, אבל אנחנו רוצים לעבור אותה בריאים כמה שיותר. פרופ' גזית, שאחראי כאמור על מעבדה שבה חוקרים תחומים שונים של ננו־טכנולוגיה, מסביר איך התחום מתקשר להזדקנות בריאה. "אנחנו מבינים שבמהלך ההזדקנות קורים כל מיני תהליכים. מולקולות נוטות להיות במצב שבו הן לא אמורות להיות וליצור כל מיני משקעים במוח או בעורקים, אבני כליה ועוד הצטברויות של חומרים. אנחנו מנסים להבין למה בעצם זה קורה ואיך למנוע את זה", הוא מסביר, "זה כמו סוציולוגיה של מולקולות. אנחנו חוקרים כל מיני מבנים חברתיים של מולקולות. למה מולקולה אחת אוהבת להיות עם השנייה, איך אנחנו יכולים לגרום לה לא להיות איתה ביחד, מה קורה כששלישית מצטרפת. אנחנו רוצים לגלות מה קורה בפיזיולוגיה בריאה, כלומר בהזדקנות שאין בה תסמינים של מחלה, ובמקרה שיש מצב שבו הארגון המולקולרי לא נכון – איך אפשר להתערב בצורה המינורית ביותר, ללא תופעות לוואי, ולתקן את זה".
מהי הבשורה בתחום ההזדקנות הבריאה?
"אני חושב שמבחינה פיזיולוגית נטו הגוף כן יכול לעמוד בחיים עד גיל 120", מסביר גזית, "אבל גם אצל אנשים בריאים בלי מחלות רקע קורות תופעות של הצטברויות חומרים. רואים את זה לדוגמה בקטרקט, כשמצטברים חלבונים בעדשת העין. ברגע שנוכל לשלוט בתופעות האלה אני חושב שהגיל הממוצע שלנו יהיה אפילו 140-130. לצערנו, בגלל שתוחלת החיים מתארכת יותר ויותר אנשים חולים במחלות, בעיקר מחלות ניווניות, שמשפיעות בצורה מאוד קשה על התפקוד היומיומי. הבשורה היא שהמדע הולך ומבין את הדברים האלה יותר טוב ואני חושב שנוכל לדחות את המחלות האלה לגיל 130-120 בממוצע".
מה יכול להאריך לנו את החיים?
"בסופו של דבר, גם הרמב"ם אמר - שהתרופה הכי טובה היא המזון הנכון. אנחנו יודעים שכל מיני חומרים במזון, לדוגמה פוליפנולים כמו רכיב ה־EGCG בתה הירוק, גם בפירות וירקות, יש להם את היכולת להטות את הכף בנושא של האגריגציה של מולקולות מהסוג הזה. תזונה שמכילה רכיבים מהצומח, במיוחד תה ירוק, רימונים, פירות יער, אוכמניות. בנוסף, אנחנו יודעים יותר ויותר שפעילות גופנית היא קריטית. זה משפיע על שורה של פרמטרים, אבל בננו־טכנולוגיה אנחנו מוצאים שפעילות גופנית משפיעה על סידור המולקולות מאוד לטובה. זה באמת נכון, זה לא מיתוס אורבני".
על מה נדבר בעוד 10 שנים מהיום?
"בשנים האחרונות נכנסנו לתחום המטבולומיקה. זאת היכולת להסתכל בצורה אינטגרטיבית על שלל המטבוליטים שיש בגוף האדם. זאת נשמעת מילה מסובכת, אבל כולנו מבצעים בדיקה כזאת כשאנחנו עושים בדיקת דם שגרתית: טריגליצרידים, B12, כולסטרול, סוכר – כל אלה מטבוליטים", מסביר פרופ' גזית בעיניים נוצצות, "אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו לא מסתכלים רק על 10 או 20 מטבוליטים, אלא על 4,000. לראות את המגמות והתהליכים. זה תחום שדורש לא רק כלים מדעיים אלא גם כלים חישוביים, כריית מידע. לשם אנחנו הולכים".
בשבועות הקרובים נכיר עוד זוכים בפרסי לנדאו. "היום, יותר מתמיד, אנו רואים צורך עמוק להוקיר ולציין לשבח את העשייה החשובה של פורצי הדרך בתחומי המדע והאמנות", אומר יו"ר מפעל הפיס, רו"ח אביגדור יצחקי, "נמשיך ללוות ולתמוך אותם בכל עת מתוך הבנת החשיבות והתרומה העצומה של המדענים והאמנים לרווחתם של אזרחי ישראל".
