יש את השעה הזאת שהיא בין לבין. מה הכוונה? בוא נאמר שהשעה כעת 10:00 בבוקר, בחוץ שמש נעימה של חורף קריר ואתה בדרכך, צועד במרץ במעלה רחוב ז'בוטינסקי הסמוך לכיכר המדינה, קרוב לסיים את כל מטלות הבוקר.
עוד בערוץ האוכל:
אייטיז בצלחת: הקאמבק של מאכלי שנות ה-80
קרנבל בקלחת: מרק ירקות שהוא ארוחה שלמה
ג'ינג'י עם אופי: גזר, הדור הבא
קמת מוקדם, הזעת טוב טוב בחדר הכושר (כן אני יודע, לא ממש רואים עליי. אז תארו לעצמכם מה היה קורה אם לא הייתי מבקר בכלל בחדר כושר). כבר רכשת את כל מה שביקשו ממך ואפילו הוספת כמה דברים שאף פעם לא היו מבקשים ממך ("זה משמין! למה הבאת את זה?!"). שתית בנחת 2 כוסות קפה ואז אתה נעצר מול בוטיק סנטרל. עומד איתן מול ניחוחות המאפים.
להיכנס או לא להיכנס - זאת השאלה. נכון שבעוד שעה קבעת לארוחת בוקר עם המשפחה אבל, גם שרפת הרבה קלוריות על הבוקר במכון.
נכון שעל חלום הספידו הכתום בקיץ כבר ויתרת אבל, גם בגד הים נוסח "זלמן" שלך כבר לוחץ. נכון שאתה יכול להכנס ולאכול בלי שאיש יראה ואז הקלוריות לא נחשבות.
"סליחה אפשר לעבור?", שתי נשים דקיקות על עקבים אפילו עוד יותר דקיקים קטעו את מחשבותיי. זזתי ומיד גם נכנסתי פנימה. "מאפה מלוח בנוסח בורקס?" שאלתי. "ודאי." אמרה המוכרת. "לחמם?" "ודאי", עניתי ופניתי לדקיקות: "מלוח זה פחות משמין."
לא נראה לי שהן קנו את זה כי מיד הן הזמינו שני מיני אקלרים. המאפה היה טעים, פריך ומלא חמאה בבצק כמו גם גבינה במילוי. כדי שלא הרגיש שהפסדתי משהו, הזמנתי גם שני מיני אקלר וקפה מעולה שכן זה היה דיל משתלם.
רגוע שלו ושבע המתנתי לארוחת הבוקר המשפחתית. הגענו קצת לפני 12:00 בצהריים ל-"קמפנלו", שזה בית קפה/מסעדה איטלקית בשדרות נורדאו ופינת בן יהודה בתל אביב. כבר ביקרתי כאן בעבר והיה נחמד, אז חזרנו. מפוצץ מהמאפה ניסיתי למשוך זמן, "אולי נחכה ל- 12:00 ונזמין כבר צהריים?" "אין בעיה", ענה המלצר. "נכניס אותכם כבר עכשיו לדיל צהריים."
אוקי אמרתי לעצמי, אם צריך אז צריך. טורטליני ממולאים בבשר עם רוטב סמיך על בסיס דלעת, היה הבחירה העיקרית החורפית שלי. סלט פולנטה מטוגנת עם עגבניות בשלות ועלי רוקט למנה ראשונה.
כולם הלכו בעקבותי רק הקטנה שהשבוע היא טבעונית, טירטרה את המלצר עד שהחליטה שהיא רוצה פיצה בלי גבינה עם הרבה עגבניות מעל.
סלט הפולנטה היה מעולה. הטורטליני היו טובים אף שהם הוגשו עם מעט פרמזן ורוטב סמיך שנראה בתחילה כמו גרבר אבל, היה טעים. 2 כוסות יין אדום מסוג "פרימיטיבו", שהוגשו לנו בכוסות עבות, ממש כמו במסעדות משפחתיות באיטליה. אחלה ארוחה. לקינוח - מוס שוקולד בכוס גדולה. מנה שמספיקה למשפחה איטלקית ממוצעת. טוב, אספרסו קצר ומעולה ואני מוכן להמשיך בשאר משימות יומי.
נראה לי שפיצחתי את השיטה. הקץ ללבטים! זאת השיגרה החדשה שלי: אימון בבוקר, מאפה (בתור ארוחת ביניים, מומלץ בכל הדיאטות), ארוחה איטלקית "קלה" בתור צהריים מוקדמת ובכלל זרקתי מזמן את הספידו הכתום.
נחזור לענייני היום שלי: לא פעם עולה השאלה איך אני מכין ערב סטייקים עם רוטב כמו במסעדה לחבורה שגדולה יותר מזוג בבית. ובכן, אחד ההבדלים הבולטים בין מטבח של מסעדה לשלנו בבית הוא לא בהכרח מיומנות הטבח אלא, הציוד. בייחוד עוצמת הלהבות ומספרן אבל, בכל זאת ניתן להצליח גם בבית, והרי הפרטים.
בוא נגיד שהחלטנו להכין סטייקים למשהו כמו 6-8 סועדים. לשם כך נוכל להיעזר בפלנצ'ה, שיש לה מספר יתרונות:
הגודל כן קובע: היתרון הראשון הוא הגודל, בייחוד כי יש לה מקום לכ-8 מנות פילה לא צפופות, עם מספיק רווח בין אחת לשניה (חשוב - שכן ברווח הנוזלים המיותרים מתאדים מהר ולא מבשלים את הבשר).
אגב, הגודל גם עוזר לאילו שאינם מצויידים בלהבה ענקית בכיריים שכן הפלנצ'ה נחה על שתי להבות במקביל.
שלא תפספסו: כדאי לבחור בפלנצ'ה עם פסים. לא רק שזה יוצר דוגמא אטרקטיבית על הבשר, זה גם מונע הצטברות נוזלים מיותרים (שוב הנוזלים האלו. אוייבי הסטייקים מספר 1. אנחנו רוצים לצלות ואילו הם רוצים לבשל).
לגזור ולשמור:
לגבי הבשר - אני הייתי הולך על פילה למרות שקרניבורים רציניים מזלזלים באותו נתח אנמי מעט, אין כמוהו להגשה אלגנטית ולספיגת טעם של רוטבים.
אל תטרידו את עצמכם בעניין שחלק מהסטייקים יהיו מוכנים לפני האחרים - תמיד יהיו דרישות לדרגות הכנה שונות.
לא יקרה שום אסון אם תחתכו מעט את אחד הסטייקים כדי לבדוק את דרגת ההכנה. הרוטב כבר יסתיר את זה.
כאשר הסטייקים מוכנים ורוצים למשוך קצת זמן (למשל, להשלמת הרוטב), ניתן להכניס את הסטייקים עם הפלנצ'ה לתוך התנור בחום של 80 מעלות, למשך מספר דקות.
אופן ההכנה:
אותו רוטב מעולה לפסטה וניוקי הולך נפלא עם פילה העגל.
המרכיבים:
2 מכלי שמנת מתוקה לבישול
200 גרם גבינת גורגונזולה מפוררת
פלפל לבן
קורט אגוז מוסקט
אופן ההכנה:
