סקס מול קהל
היינו בני 16 והיינו מסטולים. את ימי רביעי של החורף ההוא הקדשנו להברזות מבית ספר, צפייה בסרטי קאלט שאף אחד אחר לא הכיר, עישון ג'וינטים ובליסת קרמבואים. היה מתח מיני באוויר, כמו תמיד בגיל 16, אבל אף אחד לא חשב כל כך רחוק. זה היה לפני או אחרי פורים, התאריכים חומקים ממני. מה שבטוח, בבית היו המון תחפושות, ביניהן שתיים של ליצנים: תלבושת מושלמת עם שיער טיפשי ואף מספוג, חליפה צבעונית ונעליים גדולות. אז היינו ליצנים.
החסרון של ימי רביעי היה שיעור תיאטרון, שאליו היינו חייבים להתייצב ב-16:00 בדיוק. שנינו היינו מועמדים אידיאליים לסילוק מהתיכון האידיאלי שלנו, ולא רצינו לדפוק את ההזדמנות ללמוד בבית ספר שמאפשר לך להופיע לשיעורים עם מאנץ'. אז שמנו מעילי צמר מעל הבגדים הצבעוניים, ושמנו פעמינו אל ההשכלה.
בקרבת בית הספר שכנה האוניברסיטה - מוסד אקדמי מכובד שהציע אינסוף אפשרויות קולינריות - ולשם פנינו לטיול פסטורלי בין הקוליפורמים. מישהו אמר, מעניין איך נראה אולם הרצאות. מישהי אמרה, הנה, שם יש אחד שלא לומדים בו. זה היה אודיטוריום ענקי, מהסוג שמשמש לשיעורי מבוא לכל החוג. מאלה שמותקן בהם ציוד אלקטרוני משוכלל. למשל כזה שמצלם את כל ההרצאות.
הפרוגנוזה: שרמוטות לא מתות, הן רק מתחלפות (איור: איתמר דאובה)
ההתפשטות היתה גמלונית. האף האדום נחלץ בקושי רב. הזין היה הקטן ביותר שראיתי. הקור המצמית והקרמבואים הכשילו את בן ה-16 בדבר היחיד שבני 16 אמורים לעשות. משכנו ומצצנו, דחפנו וצחקנו. בסוף הוא התניע, נו מה, אבל נשאר קטן. הסקס היה משעמם, ולפי הקלטות לא נמשך זמן רב, אבל נותרנו חבולים על ערימות אדירות של בגדים.
רק אז נוכחנו לדעת שמעלינו מתנשא דוקטורנט, בתול בן 40, שלא ידע אם להתעלף או להוריד מכנסיים ולהצטרף לחגיגה. הוא עמד מעלינו איזה שתי דקות, קפוא. לקח לנו זמן להבין שמישהו עומד שם עכשיו, ועמד שם גם קודם. הוא הסתובב במבוכה ויצא בריצה מהאולם, כשכמה עשרות מדרגות מפרידות בינו לבין אוויר נקי. הוא מעד, כמובן, והכל כבר קיבל איזה אבק כוכבים קומי, כראוי לאנשים שיוצאים מהבית עם נעליים גדולות ואף מגומי.
התלבשנו לאט, התפכחנו מהר, זיהינו את מצלמות הווידאו ואת מיקום הקלטות. איחרנו לשיעור תיאטרון, הושעיתי אחר כבוד משטח בית הספר וזכיתי לכתובות חדשות בשירותים. וקט-זין? הוא עכשיו שחקן טלנובלות. מחברה שעשתה אותו לאחרונה שמעתי שהוא עדיין לא גדל. הייתי צריכה ללכת על הדוקטורנט.
סקס עם חיות
33 גברים מאז הגבר הראשון ושלושה חודשים מאז האחרון, הבנתי שכלו כל הקיצים: אני חרמנית בטירוף והגיעה העת לצאת לציד. בלב כבד החזרתי לארון את המוטיבציות הרומנטיות, קיפלתי יפה יפה את הרעיון שהזיון הבא יהיה רק עם מישהו שאני באמת אוהבת, ולבשתי את הגופייה הכי כוסית שלי.
מכוונת-מטרה יצאתי מהבית, אחרי שווידאתי שהתאורה, המיטה והכיור במטבח מוכנים לקלוט נוכחות של אובייקט זר. ליתר ביטחון אפילו עשיתי סיבוב עם טופי, פודלית ענקית שהופקדה בידי לשבוע והיתה פריט כל כך לא אסתטי, שבכל פעם שיצאתי איתה לרחוב רציתי לתלות עליה שלט שאומר "לא שלי".
מתוחזקת בצמד חברות הלכתי לפיק-אפ הכי משומן בעיר, ואיך לומר, מסה כזאת של כיעור אנושי לא ראיתי מימי - ואני עוד עשיתי צבא. נישאת על גלים רדודים של תקווה יצאתי לסיור קפדני בשטח. בתום חצי שעה של כלום מוחלט איתרתי פוטנציאל ופניתי לפלרטוט עצבני: צחקוקים, רעידות, נגיעות, מבטים. כל הדיל. שעה אחרי ואנחנו מתחת לבית שלי. מתנשקים. אני מזמינה למשקה אחרון, והוא נשרך אחרי ארבע קומות. טופי מקבלת אותנו בכשכושי זנב עצלים, ואני בתמורה טורקת מולה את דלת חדר השינה.
בתנועות יעילות אנחנו מתלטפים ומתפשטים - אמצע שבוע ומחר צריך לקום לעבודה, אין זמן לגינונים. אני ממקמת אותו בזווית, הכל מתקתק פיקס, שנינו בהיכון, אני שולפת קונדום - וכמה מהר שהכל עמד, ככה מהר שהכל ירד. ובאמת סליחה, אבל ויתרתי על מספיק הגנות כשהכנסתי אסופי למיטה. יש גבול.
אני מדרבנת אותו לעשות משהו, נותנת תמיכה מהצד, משקיעה קצת באמצע, ויש. זה עובד. אני מלבישה אותו, מתלבשת עליו ומתחילה את הסשן. כמה שניות לתוך האקט אני מבינה שמקצב הבומים שמהדהד את האירוע, לא קשור אלי, אליו או למיטה. מבט לאחור ומבעד לזגוגית האטומה של הדלת אני רואה כתם לבן שמוטח קדימה בקצב הולך וגובר. טופי, אותו יצור רפה, החליטה להפגין נוכחות.
"טופי לכי", אני מסננת בארס מנסה לשמור על ריכוז, אבל היא בשלה. "תעופי", אני צורחת, וזאתי כלום. אני נחלצת ממנו, מבטיחה לו שתכף אשוב, מזנקת מחוץ לדלת וקושרת אותה מהר מהר עם הרצועה לרגל של כורסה. כשאני חוזרת המצב עוד לא ביש; אני מתמקמת מחדש בפוזיציה וחוזרת לעניינים. רעשי גרירה עמומים מהסלון לא מזיזים לי, גם לא יבבות. שהשמנדוזה תלך לחפש.
אנחנו כבר כמעט שם כשהבומים חוזרים. אני בוחרת להתעלם, מיטלטלת לצדדים, הראש נשמט קדימה ואחורה ופתאום - טראח על-קולי. טופי פורצת את הדלת ברגליים שלוחות כשעל צווארה שאריות קולר, ומזנקת באחת על המיטה, שמצידה קורסת אפיים לפיאסקו אחד גדול.
זהו. נגמר. הוא מתגלגל המום לרצפה, קצה קונדום שמוט הצידה, מזכרת יחידה מהאירוע. ואני? אני רק ממלמלת "לא שלי. לא שלי".
סקס בתשלום
יש אנשים שהכסף נדבק אליהם, ויש כאלה שכשהכסף רואה אותם הוא בורח - או לפחות, כמו במקרה שלי, נופל.
אחרי שנים שאני וההוא חלקנו פינה על הבר לפחות פעמיים בשבוע, ההוא הוכתר כגבינה שבסוף המבוך: הבחור שיהיה שם כשכל האחרים כבר לא. אבל החתן בסטנד-ביי הוא לא מישהו שמזדיינים איתו סתם כי יצא, ולכן במהלך כל הלילות שבהם הדגמנו את מיטבנו הקפדנו תמיד על פרידה נאותה. בפעם האחרונה שנפגשנו עמדנו ליד המכונית ב-4:15, וציפור שבדיוק גמרה את הקפה והסיגריה חירבנה לו על הראש. אמרתי לו שזה מביא מזל, והוא אמר שמזל זה לא מדעי. אז השבעתי אותו למלא חיש גד.
"זכיתי", הוא אמר לי בטלפון יומיים אחר כך, "אבל רק ב-3,000 שקל. יש לך 1,500 שקל לגמור איתי הלילה על הבר, את באה?". אחרי שבע שעות ומבחר מרשים של סוגי אלכוהול, מצאתי את עצמי מדגימה את כישורי האוראליים על שוט של טקילה שניצב על הבר. "אני לא יכול יותר", הוא אמר. "כבר לא אכפת לי שלא תרצי אחר כך להתחתן איתי". ואני, במקום לחשוב על העתיד, אמרתי לו: "בוא".
בין הקומה הראשונה לשנייה הסימביוזה בינו לבין המעקה נראתה חשודה, אבל אז הוא הצמיד אותי פתאום לדלת בתנועה שנראתה לי חייתית, עד ששמתי לב שהוא פשוט נשען עלי. וכיוון שמדובר במישהו שאולי אסעד באלצהיימר, גיליתי אורך רוח והצעתי שנלך למיטה.
רגע אחר כך הוא רץ להקיא. "לא נורא מותק", ניחמתי אותו, "זה קורה לכולם". את הרצון העז שלי לשפוך אקונומיקה על כל הבית החלפתי בסמרטוט ובכוס תה שהגשתי לו, ובדמיון שעוזר לי לשכוח - כדי שבכל זאת אישאר בעניין. אחרי שהוא יצא מהמקלחת הוא שאל אם אני מוכנה להדגים את העניין ההוא מהבר. אם הייתי מרשה לעצמי להיות פולנייה, הייתי שואלת אם נראה לו סביר שאני אמצוץ לגבר ששפך את הכביסה המלוכלכת שלו על כל הבית שלי. אבל במקום זה שיחקתי אותה מרוקאית חמה והלכתי עם הבקשה שלו.
זאת היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו, אבל שמעתי שאחר כך הוא עשה מכה כשמכר למפעל הפיס את הדגם של המסכה של הזוכים. כי באמת, מי שנרדם בזמן שיורדים לו, יותר טוב שלא יראה את פניו ברבים.
סקס עם אביזרים
21:10.
אתה קצת שעיר. זה כל הגוף?
אה-הא. יש לי המון טסטוסטרון.
איזה כיף לך. חברה שלי יצאה עם מישהו שהיה שעיר בטירוף עד המרפקים, אבל כל שאר הגוף היה חלק. זה קטע, הם נשואים חמש שנים.
רוצה עוד יין?
טוב.
22:22.
תגידי, את אוהבת קינקי וכאלה?
מה זאת אומרת?
את יודעת, סקס לא שגרתי.
לא, אני חזק באולד סקול.
מה זה?
בית ספר, לא חשוב.
22:30.
עשיתי לך רשימה של מי שאת. רוצה עוד יין?
כן.
את אישה-ילדה, עומדת על שלך.
בול.
רוצה ללכת לדאנג'ן? זה פה קרוב.
אף פעם לא הייתי. זה מכות וכאלה, כן?
אני כאילו חבר מועדון.
אתה יודע מה, טוב.
תראי את הים. נכון משהו?
נכון.
אני לא משלם כאן כניסה. בואי אלי.
23:30.
זה בשכירות?
לא, לגמרי שלי. אפילו בלי משכנתה.
בכמה?
לא יודע, אבא שלי קנה. חצי נווה צדק שלנו. רוצה לשתות?
לא, די. הורדתי לבד את הבקבוק השני.
כי אני לא כל כך שותה. אני מעדיף לאכול.
ראיתי.
אז תשכבי כאן, אני כבר בא.
24:00.
למה זה מהבהב ככה?
זה פרדייז משהו, הרולס רויס של הוויברטורים.
אתה לא מתכוון -
00:11.
תשמע, זה לא ילך עם כל החפצים האלה.
תשתחררי, מותק. רוצה כזה?
לא נראה לי.
וזה? קניתי ממש עכשיו, עוד לא הספקתי לבדוק איך זה עובד.
זה לא עושה לי את זה.
אז מה, רוצה לרדת לי?
האמת, עדיף.
00:23.
את מלכה.
אתה מגלח גם שם?
קצת, אני ממש שעיר.
00:40.
טוב, עד כאן. אני לא אוהבת אלימות.
מה אלימות, התחת שלך פשוט מבקש את זה.
התחת שלי מבקש המון דברים. הנה, עכשיו הוא רוצה הביתה.
רוצה שאני אשים סרט בדי.וי.די? תראי קצת פלזמה, תזרמי. מה בא לך?
לתת לך מכות.
רצינית?
כן. אבל אתה חייב להיות קשור.
מגניב.
ברור. תעצום עיניים. לא, אל תוריד.
תשחררי קצת.
לא, עבד.
וואו.
אני כבר חוזרת.
סקס בינלאומי
בראשית שנות ה-90, כשעוד הייתי בת 20 ועוד היתה לי סבלנות לחייך לאנשים, עבדתי כברמנית ברוקסן. ובאחד הערבים הוא התיישב לי על הבר: קורט ראסל, הגירסה העברית. עכשיו, אותי לימדו בבית שלושה דברים חשובים: לעולם לא לרחוץ מכונית בצינור; כל תיק יתום הוא מתכון לאסון; והחשוב מכולם - הסבר פניך לתייר. אפילו אם הוא רק נראה מאמריקה, והכי בעיקר אם הוא דומה לקורט ראסל. אז הסברתי. הסברתי שקוראים לי יעל* ושאני מסיימת ב-3. הוא הבין. וחיכה. תייר חכם.
ב-3:05 כבר היינו אצלו במכונית. אבל באמריקה כנראה עוד לא שמעו על קונדומים, ואני מה? בסך הכל דור שלישי, לא בית מרקחת. אז מ-3:15 ועד 4:30 זכה התייר שלי להכיר כל תחנת דלק בעיר ולגלות ששם לא עוזרים לתיירים חרמנים.
אחרי שעתיים של חיפוש נעלמה הספונטניות, אז הוא הציע לנסוע לאשדוד - שם אוכל לינוק יהדות בבית אבא. נסענו, חנינו, עלינו במעלית, וכאן זה נגמר. כתם לח על הג'ינס שלו, וזהו.
אז זהו, שגם אני שאלתי "זהו?", והוא אמר באנגלית אשדודית "סורי, זהו". אחרי עוד כמה שניות הוא הוסיף: "מצטער, ריגשת אותי". לרגע עוד הרגשתי מוחמאת. בעיני רוחי ראיתי את כל שרי התיירות לדורותיהם טופחים לי על השכם. עשיתי עבודה טובה. עבודה עברית. והוא אפילו לא היה צריך לחדור.
*אופס
סקס עם קולות
אין ספק ש-ד' היה אחד הגברים השווים בתל-אביב. בן 30, שממרום 22 שנותי הסתמן כהבטחת ההבטחות: רואה חשבון משגשג בשביל הכבוד, שותף במסעדה בשביל הסקס-אפיל, יורש של הון משפחתי אדיר בשביל השידוך. וכאילו לא די בזה, ישבו כל אלה על 195 ס"מ שזופים ומחוטבים, מלווים באף גברי ומרשים, רעמת שיער סמיך וכפות ידיים ענקיות. מושלם.
ד' התברך גם בגינונים מערב אירופיים שהובילו אותו לפתוח בפני כל דלת שנקרתה בדרכנו. למרבה הצער הוא הפעיל את התרגיל הזה על עוד כמה עלמות במצוקה. כך שעברו מספר חודשים של השתרכות בקרב עדת מתאמצות לפני שהצלחתי למגר את התחרות ולזכות באטרקציה כולה.
בלילה בהיר אחד הגעתי סוף סוף לדירתו הצפונית המפנקת. אבל, ותמיד יש אבל, כשהבגדים ירדו - האמת היתה, איך לומר, גם ערומה וגם מבוישת. וכן, היה במה להתבייש. או ליתר דיוק, היה מעט מאוד להתבייש בו. מספר דקות לתוך הטלטול המיני והרגשי המתסכל הזה, ביני לבין המלפפון החמוץ, זה קרה.
"תצעקי!", הוא שאג.
"מה, למה?", התעוררתי המומה.
"תצעקי", הוא המשיך באקסטזה, "אני רוצה לשמוע אותך צועקת".
צועקת? צועקת מה? געוואלד? אולי הצילו? מה לכל הרוחות יכולתי לצעוק חוץ מ"חבר אתה חסר"?
ניתוח מהיר של המצב העמיד שתי אלטרנטיבות: הראשונה - לנמנם מתחת לדוקרן הקטן ולקוות שהכל יבוא על מקומו בשלום יום אחד. השנייה - לצעוק לו קריאות עידוד ולהאיץ את כל האירוע אל עבר קו הגמר. בחרתי.
ד' הנרגש התקשר למחרת. "את לא תאמיני מה קרה לי על הבוקר", פצח בקול מלא עזוז. "פגשתי במדרגות את השכן שגר קומה מתחתי, ואת תתעלפי ממה שהוא שאל אותי. 'תגיד לי', הוא אמר, 'מה אתה עושה שם לבחורות למעלה שהן צועקות ככה?'".
סקס עם מנוף
חדר המתנה במיון נשים "תל השומר". חמש נשים בהריון ושלוש נערות עובדות נמלטות מהמקום לשמע זעקות איומות שבוקעות מחדרו של הגינקולוג התורן. בפנים אני, אישה בת 22, שברגע זה בדיוק מוצמדת בכוח לכיסא על ידי אמא, רופא ושתי אחיות.
שבועיים לפני. שתי בנות 20 וקצת, האחת ג'ינג'ית והאחרת ברונטית, מתפתלות לכל כיוון באיזה מועדון. אלכסונה מהן רוקד גברבר במגפי בוקרים שנראה כמו מה שיצא לפרש הבודד ולבת הבתולית של השריף אחרי ליל אהבים חד-פעמי. צרוב שמש וכחול עיניים הוא שולח לעבר הבנות מבטי זימה עורגים, כנראה מתכנן על שלישייה. אבל לג'ינג'ית, כלומר לי, יש תוכניות אחרות בשבילו: ברגע שהברונטית מפנה את הגב אני עושה תמרון שמתחיל בין זרועותיו השריריות וממשיך בדירת הבאוהאוס שלו. מתברר שהוא פועל בניין ושקוראים לו צוק. בלב אני קוראת לו אחמד, ככה סתם בשביל להטריף את עצמי.
מאי-שם הוא דוחף למערכת את "פנקס הקטן" ומבשל פסטה ברוטב שמנת ומרווה. קצת אחר כך אני כבר שכובה על הגב בזמן שהוא מכניס ומוציא בקצב אחיד את הזין העצום שלו. 75 דקות הלאה משם אני עדיין על הגב, מזמזמת בשקט את כל השירים של הביטלס, כשהוא מחליט לגמור.
עם דמדומים של בוקר אני צולעת הביתה חבולה. משום מה סיפורי האימה מאתגרים את הברונטית, שממהרת למחרת לאותו מקום באותה שעה, ויוצאת משם חמושה בקאובוי. כעבור שעתיים, שכללו כמיטב המסורת את "פנקס הקטן" ואת הפסטה שמנת עם מרווה, היא שרועה על הגב ומשננת בראש דיני עבודה למבחן הלשכה. מגיע לה.
שבועיים אחרי. תל השומר. חדר הגינקולוג. הדיאגנוזה: פציעות חמורות ומחלת מין מסוכנת. הטיפול: הימנעות מיחסי מין לשלושה חודשים לפחות פלוס כדורים לשלושתנו. הפרוגנוזה: שרמוטות לא מתות, הן רק מתחלפות.
