מבחינתך, העולם נחלק לשני חלקים לא שווים: אלה שלא יודעים להבחין בין מיצב למיצג (99 אחוז), ואלה שכן (נגיד את). מאחר שהאבחנה בין השניים חשובה לך כנשמת אפך, הסבירי לעמי הארצות שמיצב (אינסטליישן) הוא סביבה אמנותית רב-מדיומלית (שיכולה לכלול פיסול, ציור, וידאו ורדי-מייד), ואילו במיצג (מלשון הצגה, פרפורמנס) משתתפים אנשים חיים שמעלים בלייב מופע שאינו תיאטרון, קולנוע, אמנות פלסטית או מחול, אלא משהו שנמצא בצומת שביניהם.
לפני שמאזינייך שועטים בבהלה למילון אבן שושן הקרוב, ספרי להם על "במת מיצג" - אחד הפרויקטים היחידים בישראל המוקדשים למדיום הבלתי משגשג הזה. חבל שכך, פסקי וזקפי את אצבעך, כי ברחבי העולם הסתובבו ומסתובבים טיפוסים שאפשר ללמוד מהם איך לירות לעצמכן ביד (כריס ברדן), איך לסכן את חייכן בעשרות דרכים (מרינה אברמוביץ') ואיך להתעסק בסובלימציה של הפרשות כמו חרדל, מיונז וקטשופ (מייק קלי).
"במת מיצג", אמרי, אולי אינה חתרנית עד כדי כך, אבל בהחלט אפשר לקחת בה חלק בכמה התרחשויות שלא ייראו בשום מקום אחר בארץ. מדי שנה בערך, ספרי, מעלים במקום הפקה גדולה, מקיפה ומושקעת, כמו "החוק התרמודינמי השני" המרשים או "דיבורים על דורה" בעל השם העולמי. פעמיים בחודש מתקיים במקום "לוח זמנים" - ערב מיצגים שבו מתארח אמן מחו"ל, בין השאר. במקרה שלך היה זה גרג ואלוק הניו יורקי - גיי מוצהר, נכה על קביים ואיש מצחיק, מהפנט, שופע קסם וחוכמה, שהיה יכול ללמד כמה מאיתנו איך זה להיות בנאדם.
מילות מפתח: מיצג, מיצב, אינסטליישן, רב-מדיומלי, מוזריקו.
"לוח זמנים", כל חמישי ומוצ"ש באמצע החודש, במת מיצג, התחנה המרכזית החדשה, לפרטים: 03-5372096
תערוכה: ישועיזם
גם אם שופינג הוא מכורתך, קוסמטיקה היא תורתך וז'ורנלים הם הורתך, בלב ליבך שוכנת אמזונה שיודעת דבר אחד: כשהם מנסים להפוך אותך לשרמוטה, הם בעצם רוצים למדר אותך מעמדות כוח. ואם זה נשמע מופרך למכרייך הזכרים, הפני אותם לקתרין מקינון ולמריה מגדלנה.
דמות רוחנית, מהורהרת ושבירה (צילום: נואל ג'בור)
טוב, נכון שמרים הנ"ל ז"ל זה שנים רבות, אבל לך יש רעיון חלופי - תערוכת הצילום של נואל ג'בור הקרויה "מריה מגדלנה". ג'בור, נוצרייה מנצרת שחיה בשנים האחרונות באירופה, עקבה אחרי מסעה של המגדלנה לנהר הירדן, למדבר יהודה ולבסוף לדרום צרפת, לשם הגיעה כדי להפיץ את בשורתו של ישו. ג'בור מצלמת את עצמה באתרים האלה בעירום לא פורנוגרפי, מעוטרת בשיער ארוך ומאובזרת במצלמה עם עדשה רחבה.
זכרי שזה לא סתם שאת מהללת את מריה, שכן לפי מחקרים חדשים מגדלנה היתה אחת מהמובילים ובעלי העמדה בין חסידיו של ישו. בגלל שאבות הכנסייה הראשונים ניסו לסלק נשים מעמדות מפתח וממנהיגות בממסד הנוצרי, הם הלבישו עליה היסטוריה של פרוצה. הציירים שבאו בעקבותיהם הטמיעו את הפרופגנדה הנואלת הזאת בדימויים החזותיים, ותיארו את מגדלנה כאישה שופעת חושניות וארציות, בלי זכר למעמדה הרוחני.
ג'בור, לדברייך, מתעמתת עם האיקונוגרפיה הזאת ומנסה לחתור תחתיה. היא עושה את זה בעדינות, משיבה למרים המגדלית את הכבוד הראוי לה, והופכת אותה לדמות רוחנית, מהורהרת ושבירה. על התערוכה הזאת, למרות היקפה הצנוע, למרות הקונבנציונליות לכאורה של התצלומים, את יכולה להגיד רק טובות. נושבת ממנה רוח קרירה שתעשה נעים לכולם.
מילות מפתח: קתרין מקינון, נצרות, פרופגנדה, איקונוגרפיה, ריספקט.
"מריה מגדלנה", נואל ג'בור, המשכן לאמנות עין חרוד, עד סוף פברואר, לפרטים: 04-6485701
הצגה: ברוטליזם
האם זאת צווחתה של חיית המתכת? האם זה צלילו החורקני של גיר ששורט את הלוח? לא! זהו קולה של השחקנית עידית טפרסון, שיפגע בעור התוף של אויבייך לאחר שתמליצי להם לראות את "אכזר ורחום". קולה של טפרסון, תזהירי את מי שאת חפצה בטובתו, מסמרר את עור הצופים לאורך שני השלישים הראשונים של ההצגה, וכמוהו גם משחקה: מתוח, קפוץ, מאומץ מדי.
חבל, מלמלי בפולנית, כי טפרסון היא הגיבורה המרכזית במחזה בעייתי גם ככה. "אכזר ורחום" מספר את סיפורה של אמליה (טפרסון) שמחכה עד בוש לחזרתו של בעלה הגנרל (יגאל נאור) ממלחמה עקובה מדם אי שם באסיה. הגנרל המהולל הצליח לכאורה למגר את הטרור ביבשת הצהובה, אך אלימותו מחלחלת לקן המשפחתי ומובילה בסופו של דבר לאסון (שהוא, סנני ברשעות, דווקא יכול להיחשב להקלה כשמדובר בטפרסון).
לא תעזור ל"אכזר ורחום" העובדה שהוא מבוסס על "נשי טראכיס" של סופוקלס, אמרי בחתך. אבל רגע לפני שאת פוצחת בנאום מפיל על ההוא מ"אנטיגונה", זרקי כמה מילים על מרטין קרימפ, מי שכתב את המחזה המנג'ס הזה. קרימפ, קבעי, אחראי ליצירה מלאת סתירות וחורים, עם מסר קלישאתי וחסר ניואנסים על טרור, על כוח משחית ועל אהבה נואשת וחסרת גבולות. החנון מקיימברידג' היה צריך לעבור מסלול במזרח התיכון לפני שהוא ניגש לנושא כה סבוך, ובדרך גם לשאול כמה נשות גנרלים אם באמת לא אכפת להן את מי טובחים בעליהן.
מאחר שההגינות שלך מחייבת, אמרי למאזינייך שב"אכזר ורחום" יש אור בקצה המנהרה: קוראים לו יגאל נאור והוא משחק, כאמור, את הגנרל. נאור, הסבירי, מצליח לעורר את הקהל הרדום בשליש האחרון של ההצגה. הוא מכניס לתפקיד את האירוניה החסרה לו כל כך, ומזכיר במידה מסוימת הכלאה של רוברט דובאל ומרלון ברנדו ב"אפוקליפסה עכשיו". ואם גם זה לא ישכנע את מאזינייך לקנות את הכרטיס היקר, הוסיפי שזאת גם אחת מהזדמנויות הפז לראות גבר בוגר מחובר לקתטר.
מילות מפתח: סופוקלס, מסמרר, קלישאי, כזה סיוט שאת פשוט לא מאמינה.
"אכזר ורחום", מאת מרטין קרימפ, בימוי ארתור קוגן, משתתפים: יגאל נאור ועידית טפרסון, תיאטרון הבימה, במהלך 2006-2005, לפרטים: 03-6207777
אופרה: ערמומיזם
את כבר יודעת לדקלם לבד שפוצ'יני הוא מכונת הלהיטים של עולם האופרה, ושברזומה שלו רשומה "מדאם באטרפליי" - מהיצירות הפופולריות בז'אנר. אבל חוץ מזה כדאי שתוסיפי שפוצ'יני היה תפרן אכול חרדות כשניגש לעבוד על "מנון לסקו". תפרן כל כך, אמרי בלהט, שכמעט כמוך בקושי הצליח לשלם את שכר הדירה.
לפני שאת מתחילה לקטר על הארנונה, גוללי בקצרה את עלילתה של "מנון לסקו". הצרפתייה הצעירה והיפה (איך לא?) מתאהבת בדה גרייה יפה התואר (איך לא?) ובורחת איתו לפריז. כשהיא קצה בחיי הדלפונות היא מסכימה לחיות עם ג'רונטה, המעריץ העשיר והמבוגר שלה. די במהרה נשבר לה מהשעמום ומהריקנות, והיא גונבת את תכשיטיו של ג'רונטה כדי להתאחד שוב עם דה גרייה. הסוף, כמו תמיד, לא משהו. אבל בדרך יש, כדברי עובדיה יוסף, אקשן על הכיף כיפאק.
אם את בעניין של ערוץ הביוגרפיות, ספרי שפוצ'יני - עם נוירוזות על כתף אחת ומשפחה לפרנס על כתף שנייה - הוציא את הנשמה לכל מי שנרתם לעבודה על האופרה, שהיתה שובר הקופות הראשון שלו. הוא התעמר במיוחד במחברי הליברית (אתן יודעות, אלה שכותבים את הטקסטים) והחליף אותם כמו גרביים בחורף איטלקי קר. אחרי שנים של עבודה ושמונה גירסאות של ליברית, עלתה "מנון לסקו" על הבמה.
אם את בעניין של אבחנות סוציו-פמיניסטיות, חשוב שתזכרי ותזכירי כי מנון שונה מאוד מגיבורות מאוחרות יותר של פוצ'יני; בזמן שמדאם באטרפליי ורוסלקה, בפראייריות מכמירת לב, היו נכונות להקריב את חייהן למען גברים שלא ראו אותן ממטר, מנון היא שרדנית ערמומית שהיתה יכולה להשתלב יפה בנווה תרצה או במהפכה הפמיניסטית. לא שסופה שונה משלהן, סכמי, אבל בחיים שחייתה היו מעט מאוד פשרות.
מילות מפתח: טוסקה, ליברית, נוירוזות, סוציו-פמיניזם, בלוקבסטר.
"מנון לסקו", ג'אקומו פוצ'יני, המשכן לאמנויות הבמה, פברואר 2006, לפרטים: 03-6927777
