עד עכשיו אני לא יכולה לשכוח את כפות הידיים שלו: חיוורות וחזקות, תומכות באצבעות ארוכות שלא כדרך הטבע ויפות כמו החטא, ובעיקר מטופחות הרבה יותר משלי. אחרי הכל, כשאת עומדת במטבח ומבשלת חמישה ימים בשבוע, בערך שמונה שעות ביום, לעולם לא תהיי אלופת השכונה בפרנץ' מניקור, גם אם תנסי. מתישהו כנראה שגם תפסיקי לנסות - בעיקר אם השכונה שלך מורכבת מ-30 גברים עמלנים ורעבים על אוניית משא, שכדי למצוא חן בעיניהם את רק צריכה לדאוג למרק רותח, פירה מהביל וליטרת בשר מדממת. הם, בתמורה, יהיו מוכנים לכרוע ברך ולהציע לך מיני הצעות חסרות שחר, אם רק תעודדי אותם קצת.
קיטארו היה שונה מאוד מהאוסף הבינלאומי המשונה שהתקבץ על סיפונה של "אליזבת סטאר". הוא והידיים שלו הגיעו בהשאלה מחברת הספנות, כדי להחליף את קצין הטכנולוגיה שהגזים עם האלכוהול. יחסית לגברים יפניים הוא היה גבוה די הצורך להצדיק את האצבעות המדהימות, ויפה די הצורך לעורר פנטזיה על הקשר ביניהן לבין אתן-יודעות-מה. וכן, מה לעשות, הצירוף האקזוטי של העור החלבי והחלק ושיער העורב השחור עשה לי את זה.
אחרי חודשים של יובש טוטאלי בין זכרים מחייכים בשיני זהב בורקות, הייתי פנויה לסטוץ. הצרה היא שמצידו נרשמה אדישות מושלמת. כשהתברר לי שאני לא מצליחה לפזר את הפנטזיה היא נצבעה בצבעים של אתגר, ולא יכולתי להניח לה לגווע. משום כך הצטיידתי בהמון מידע על נוהגי החיזור של הזכר מארץ השמש העולה: באינטרנט למדתי שגברים יפניים קונים לעצמם כריות בדמות חיק נשי כדי להירגע עליהן. בנוסף לזה קראתי שם שבני ה-40 פלוס רוכשים חולצות עם ריח טוב בילט-אין, בעדיפות גבוהה לוורדים. והכי חשוב, התברר לי שבטווח גילים מסוים מותר לזרה שמחזרת אחרי יפני לעשות את הצעד הראשון ולהפגין התעניינות.
ממעט הרכילות שהצלחתי לאסוף עליו התברר שהוא היגר מיפן לאנגליה כשהיה בן 20, אבל איכשהו האמנתי שנשאר יפני בנוהגיו. אז מה עושים? רציתי לומר לו שאני מוכנה להתבונן שעות על גבי שעות באצבעותיו הנוברות בקרבי מערכת המחשוב שלנו, ובזמן שהוא עושה זאת אני לא יכולה שלא לדמיין אותן על עורי. נו, לכי תגידי דבר כזה למישהו שמברך אותך בנימוס מופלג בכל פעם שאת מוצאת תירוץ להיות בסביבה שלו - אבל לא עושה כלום מעבר לכך?
כשהוא אמר יום אחד, בשעה שמיציתי את כל ארסנל הסמול-טוק שלי, שהוא אוהב לבשל, שמחתי מאוד והלכתי לקרצף את הנירוסטה במטבח האונייה. גברים הם לא היחידים שסובלים מהיעדר מין זמין על אניות, רק שההבדל בינם לבינינו הוא שהם משתכרים והולכים מכות, ואנחנו מנקות. ובסיטואציה הזאת, כשאני נוטפת זיעה ובמקום ריח ורדים מדיפה אדי אקונומיקה קלים, הוא בחר להיכנס לטריטוריה שלי - ולכבוש אותה.
תהיי יפה ותקלפי
בשלני כל העולם מתחלקים לשני סוגים: אינדיבידואליסטים וחובבי שיתוף. אני לא מבינה את הסוג השני. עבורי המטבח הוא טריטוריה פרטית, לא ממש מקודשת אבל שמורה היטב מפני זרים. אותו זה לא עניין; הוא בחן בקפידה את הסכינים שלי, והתחיל להשחיז אותם בחן ובאלגנטיות ובכוח שלעולם לא יהיו לי. אחר כך ציחצח אותם וסידר מחדש בצורה הגיונית יותר, לפחות לדבריו. וכשסיים, התחיל לפסל, למגינת ליבי: את הגזרים והצנוניות הפף לגרברות ולשושנים. בצלים ירוקים נולדו מחדש כעלי כותרת של אננס ונתחבו בתוך מנגואים שעוצבו כאננס. מעלה חסה מעוגל ומקולרבי בולבוסי אחד הוא ברא חבצלת מים מושלמת - וכל הדקורציה המופרכת הזאת התיישבה על הנירוסטה המעשית שלי.
אחרי שגמר לאכלס לי את המטבח באורחים מעולם אחר, טוב ויפה משלי, אמר אקסקיוז מי, אני כבר חוזר, ושב מתאו עם שקית של עיסת מיסו. במבטים תמהים ראיתי כיצד הוא יצר ממנה בתוך דקות מרק מושלם, ניחוחי וצלול וכהה ועשיר, מנוקד בנתחי טופו ובפרוסות כמעט שקופות של גזרים, מעוצבות כסהר דקיק ומושלם. למה, שאלתי את עצמי, ובאמת שלא ידעתי לענות. גברי הבלקן, הניגרים והאינדונזים שהתקבצו לארוחת צהריים שרקו בהתפעלות: התנחמתי בכך שלמרות המופע המעוצב, כשיגיע הרוסטביף הם ישובו להעריץ אותי.
"את צריכה יותר אסתטיקה בחיים שלך", אמר לי למחרת. המשפט "את צריכה להתפתח בתחום האמנותי" הגיע כמה ימים לאחר מכן, ואז כבר בקושי כבשתי את הדחף לנהום עליו קצת. העניין הוא שלמרות זאת עדיין האמנתי שיש סיכוי שנבלה כמה שעות בחקר האסתטיקה שלו מתחת למדים המגוהצים. כששמעתי את "את צריכה להיות יותר נשית", משהו נסדק סוף סוף בפנטזיה, והתחלתי לשייך את קיטארו לאותו זן של גברים שדחוף להם לדרוך עלינו במסווה של סיוע בשיפור חיינו. ועם זאת בלעתי צפרדע ושאלתי אותו, "למה אתה מתכוון?".
אז ככה, הרפרטואר של קיטארו לנשיות מושלמת כלל, כמובן, ציפורניים ארוכות, חצאית ועקבים. לדבריו גרביונים הם הכרח בכל עונות השנה, וגם עגילים וטבעות ותליונים מאופקים, כי רק באיפוק מתגלה היופי במלואו. וכל זה על אוניית משא. ככה הוא אוהב, אמר, ואישה אמיתית יכולה בכל סביבה שהיא.
"לא כשהיא מבשלת שמונה שעות ביום", אמרתי לו, "אין נשים כאלה בעולם, זה רק בראש שלך".
הוא משך בכתפיו, ולראשונה ראיתי על פניו חיוך מפחיד: "אני מכיר נשים כאלה", אמר, וחזר לקרבי המחשב.
אחוות הטבעת
כשעגנו בנמל פלימות כבר ידעתי שהוא אבוד לי, אבל לא הצלחתי לשכנע את עצמי שבעצם אני בכלל לא רוצה אחד כמוהו. אחרי הכל, מי רוצה איזה נסיך צונן ומרוחק שמדיף אצילות זרה ומציע לך ללכת להתחנך בבית ספר לנסיכות. אבל מדי פעם, ולא נדירות במיוחד, דגדוג מטריד עוד אמר לי, "את רוצה, את רוצה". כנראה שלפעמים נחוצה אבחה אחת של מכת מציאות, רגע קצר אחד בעולם האמיתי, כדי לחסל דגדוגים מיותרים ולסייע לך להמשיך בחייך בתחושת ניצחון מפליאה ולא צפויה.
כששלושת השוטרים עלו על הסיפון לחפש את קיטארו ורב החובל שלנו הוזעק לראות מה קורה, שמעתי מרחוק את המילה "פוליגמיה". בסוף משא ומתן הורד קיטארו מה"אליזבת סטאר" בלי אזיקים ובלי עדים מיותרים. כמובן שהשמועות רחשו ותפחו כל אותו יום, עד שהתכנסנו לארוחת ערב. כן, שוב רוסטביף. לא נרשמו תלונות. כשסיימנו לאכול כיחכח בגרונו מוזס, רב החובל והמלאך השומר שלי, ופתח בהודעה קצרה: פוליגמיה היא עבירה פלילית באנגליה. על פי המשטרה, קיטארו היה מתחתן סדרתי מאוד מוזר: חמש נשים נופפו בתעודות נישואין בתחילת החקירה. אחר כך התברר שמדובר בלא פחות משבע. מה שהמשטרה לא מבינה עד עכשיו, אמר מוזס בעיניים גדולות ותמהות, איך קרה שכולן היו טבחיות.
בירכתי ממלכת הנירוסטה שלי המשכתי לנגב משטחים בידיים עמלניות ובאצבעות מעשיות. אני דווקא הבנתי. ולזכרו של קיטארו, וכדי לנצח אותו שוב, נעשה מרק מיסו מושלם ורב-תרבותי. יפנים וטהרנים מכל העדות יכולים להזדעק עד השמיים, אבל שלי יותר טעים משלו, ואפילו יותר צבעוני. והכי טוב: לא צריך לדעת לבשל בכלל כדי להצליח במשימה הזאת, והיא לעולם לא תקלקל לך את המניקור המושלם.
המטבחון / מתכונים שגם את תצליחי להכין
חומרים:
עיסת מיסו בהיר - יש במרכולים ובחנויות למוצרים מהמזרח הרחוק, ורצוי לבחור לפי נהירות ההוראות הכתובות על גבי האריזה. לפעמים, כשמתרגמים מיפנית לאנגלית ומשם לעברית, נותר בלגן אימתני
2 גזרים יפים וזקופים, חתוכים לגפרורים או לדסקיות
1 צרור בצל ירוק כה טרי, שכשאת מחזיקה אותו במאוזן אפילו גבעול אחד לא מאיים ליפול
200 גרם טופו מעושן חתוך לקוביות
1 בטטה גדולה ויפה, חתוכה לקוביות
2 פלפלים אדומים ובשרניים, חתוכים לקוביות
1 שניצל דפוק, חתוך לרצועות באורך 4 ס"מ וברוחב חצי ס"מ
אופן ההכנה:
מלאי סיר בשני ליטר מים עד לרתיחה. השליכי לסיר את הירקות ואת החלק הלבן של הבצל, ותני להם לבעבע במשך שבע דקות על אש גבוהה. כבי את האש והוסיפי את רצועות העוף. אל תערבבי ואל תעשי כלום: הן ילבינו ויתבשלו בתוך דקה. אחרי שהן ילבינו הוסיפי את עיסת המיסו, ערבבי והרתיחי לדקתיים.
וכעת לקישוטים: מזגי את המרק לפנכות הכי מעוצבות שיש בבית, הוסיפי גזיזי בצל ירוק ומעט שמן שומשום, וזהו. המתיקות של הפלפלים והבטטה, כמו האדום והכתום העזים שלהם, יוכיחו לך שיש חיים אחרי הסושייה הקרובה לבית, כמו גם אחרי הפנטזיה הכי כואבת.
