חרי שעה בחברת ג'יימי דורנן, אני מבין בדיוק למה בחרו בו לככב בתפקיד המיליארד כריסטיאן גריי, חובב משחקי השליטה, הקשירות והסאדו, בעיבוד הקולנועי המתוקשר לרב־המכר "חמישים גוונים של אפור". דורנן הוא פשוט ברנש קשוח. כשהוא נועץ בי את אחד המבטים התכולים המצמיתים שלו, אני חושש לזוז. והוא מודע לזה, ומודה בזה: "אני אוהב לקחת את עצמי למקומות אפלים", הוא אומר. "אתה מגלה על עצמך הרבה דברים שלא תמיד רצית לגלות. וזה תהליך מרתק, תרפיה עצמית נהדרת".
במלון בקרלובי וארי, עיירת הספא הצ'כית הציורית, מתגלה דורנן כגבר סקסי, יפה תואר ומצודד הרבה יותר מאשר בסרט השנוי במחלוקת שהקנה לו פרסום בינלאומי. ניכר בו שהוא מתקשה להתרגל למעמד הסלב: הוא מקפיד על פרטיותו, מפגין חשדנות, לעיתים מתנשא, מרוחק וקפוץ, ולוקח זמן לרכוש את אמונו. ויש לו סיבות טובות — הביקורות ברובן שחטו את הסרט בכלל ואת הופעתו בו בפרט, עם מחמאות כמו "נטול נוכחות", "נראה כמו מישהו שדרכו לו על הפרצוף", "מעורר רחמים" ו"חסר כריזמה".
"קשה לסחוב את העול הזה על הכתפיים, וכבר בצילומים הרגשתי אותו", מגיב דורנן למתקפה. "יותר מ־100 מיליון איש קראו את הספר, ויש להם תפיסה ויזואלית של איך נראות הדמויות, כמו לכולנו כשאנחנו קוראים ספר, ובלתי אפשרי לרצות את כולם. אז פשוט התמקדתי בלתת את הפרשנות הכי טובה של הדמות שאני יכול".
סקס זה עבודה
דורנן בן ה־33, האקס מיתולוגי של הכוכבת קירה נייטלי, נולד בבלפסט, צפון אירלנד. אביו פרופסור ואמו נפטרה כשהיה בן 16. בתחילת דרכו התפרנס כדוגמן בשירות מותגים כמו קווין קליין, כריסטיאן דיור, הוגו בוס וארמני — "והניסיון בדוגמנות עוזר לי להתמודד עם המצלמה ולהרגיש איתה נוח", הוא אומר. הרזומה שלו כשחקן כולל הופעה ב"מארי אנטואנט" של סופיה קופולה, ותפקיד ראשי בסדרה המוערכת "The Fall". במקביל הוא זימר בלהקת הפולק "Sons of Jim", שהתפרקה ב־2008.
את התפקיד המדובר של כריסטיאן גריי קטף דורנן אחרי פרישתו של צ'ארלי האנם, שיועד לו בתחילה, כשהוא מותיר מאחור קולגות רבים שחשקו בו. "בכלל לא שמעתי על הספר, וכששמעתי, לא חשבתי שזה יעניין אותי", הוא מגלה. "כולם אמרו לי לקרוא את הספר, ובסוף קראתי אותו ממקום של 'אולי אשחק את הבחור הזה'. לא באמת חשבתי שאהיה מעורב בו, אבל הלכתי לאודישן כי חשבתי שזו יכולה להיות הזדמנות נהדרת בשבילי. ידעתי שהבמאית סאם טיילור ג'ונסון ואולפני יוניברסל יעשו מזה סרט שאשמח להופיע בו, אז הכנתי ושלחתי קלטת מלונדון, למען האמת עם סצנה מסרט של טרנטינו".
ואז מה קרה?
"לא שמעתי מאף אחד במשך כמה חודשים, וכבר ויתרתי על הרעיון שאתקבל. ואז פתאום הם גילו בי טיפה עניין, ואז שמעתי שמישהו אחר (צ'ארלי האנם) מלוהק לתפקיד, עד שלבסוף הוא נפל לידיי".
איך הגבת כשבישרו לך שהתפקיד שלך?
"אני זוכר שהייתי מותש, השעה הייתה שלוש לפנות בוקר והייתי אחרי טיסה מלוס־אנג'לס ללונדון. אשתי כבר הלכה לישון, אבל אני נשארתי ער, כי ידעתי שבאותו לילה אקבל טלפון עם תשובה. סאם התקשרה בעצמה לספר לי, וזה היה מקסים מצידה. היה מאוד מלחיץ להיכנס לתפקיד כל כך מתוקשר ומעורר סקרנות, בעיקר כי היה לי רק חודש להתכונן אליו. זה תפקיד מורכב שדורש גם כושר גופני חזק".
הזדהית עם הדמות של גריי?
"זה היה קשה, כי אני לא מכיר אף אחד כמוהו. יכולתי להזדהות עם חוויית האובדן. בגלל שהוא סבל וחווה דבר ברוטלי כמו אונס כשהיה צעיר, זה השפיע על הפסיכולוגיה שלו, על איך הוא ניגש לחיים, ולמה הוא אוהב את הדברים שהוא אוהב, כולל הצורך לשלוט ולמשול בנשים בסביבה הזאת. אני רואה אותו כמישהו שפשוט לא מובן כהלכה, או מתקשה להשתלב בחברה בגלל הדרך שבא הוא בחר לחיות את חייו".
גריי, כזכור, מתפרץ לחייה של הסטודנטית אנסטסיה סטיל, ושואב אותה לתוך עולמו הנוצץ והדקדנטי. "אנסטסיה עוזרת לגריי להוריד את חומות ההגנה", אומר דורנן. "הרבה גברים שינו את דרכם בשביל נשים, ואנסטסיה מוצאת דרך להסיר ממנו מגננות. כריסטיאן נמשך לכמה שהיא נאיבית ותמימה, שזה בטח מפתה עבור מישהו שאוהב לשלוט".
דורנן מרעיף שבחים על דקוטה ג'ונסון, מי שגילמה את אנה סטיל. "דקוטה היא צעירה ויש לה פגיעות מאוד אמינה. אבל יש בה גם עוצמה גדולה, שהופכת את הרגעים האלו שבהם הדמות שלה מגינה על עצמה, עומדת על שלה ונוקטת בעמדה תקיפה, למאוד אמינים. היא גם גורמת לצחוק כמה פעמים, כי דקוטה היא מאוד מצחיקה, מה שהפך אותה למושלמת עבור התפקיד. יש הרבה הומור בספרים ובסרט. בכלל, ב'חמישים גוונים של אפור' יש דברים יותר משמעותיים מכל קטעי השליטה בחדר האדום. סיפור האהבה הרבה יותר חשוב", הוא מתעקש.
והשאלה המתבקשת, איך התמודדת עם סצנות הסקס?
"זאת עבודה. זאת הדרך היחידה להתייחס לזה. לקבל את העובדה שתצטרך לעשות דברים אינטימיים, בעודך מוקף בהרבה אנשים שאתה לא מכיר היטב. הקטע הפיזי, העירום, זה עדיין דבר קשה עבורי. כשדיגמנתי השתדלתי לא ללכת עד הסוף אף פעם לא חשתי בנוח עם זה".
מגזין "ווימנס וויקלי" דיווח בפברואר האחרון שהשחקנית אמיליה וורנר, רעייתו של דורנן, ביקשה ממנו לא לשוב לגלם את גריי בסרטי ההמשך, ושהשחקן שוקל ברצינות את בקשתה. דורנן מסרב להתייחס לשמועות. הוא כן שופע מחמאות לאשתו, שסייעה לו להתמודד עם התהילה הפתאומית, עם הביקורות, המעריצות, הפפראצי ("כשאני נוהג בלונדון הצלמים עוקבים אחריי ואני מנסה לברוח להם, זה לא פשוט כשיש תינוקת במושב האחורי") והלחצים. "כשהכרתי את אמיליה הייתי המום מההתחלה, באמת. אני יותר מאוהב בה היום מאי פעם", הוא משתפך.
גם לוורנר עצמה יש אקס מפורסם — היא יצאה בעבר עם השחקן קולין פארל, ואפילו ערכה עימו טקס חתונה בחוף הים בטהיטי. "זה לא היה טקס חוקי, וידענו את זה", סיפרה וורנר. "קולין ואני סתם השתעשענו, בתור קטע של חופשה". עם דורנן זה כבר היה חוקי ואמיתי: הם התחתנו באחוזה לפני שנתיים ויש להם ילדה בשם דולצ'י, בת שנה וחצי. "שבוע אחרי הלידה, אמילי באה איתי לצילומים של 'חמישים גוונים', ומאוד תמכה בי. וכן, אנחנו מתכננים עוד ילדים", מכריז דורנן, וחיוך עולה על פניו הקשוחות רוב הזמן.
רצח עם סיבה טובה
חיצי הביקורת שצלפו בסרט לא מנעו מהסקרנים והחרמנים לנהור לאולמות. בחורף האחרון גרף הסרט, שזמין כעת לצפייה ב־YESVOD, 570 מיליון דולר ברחבי הגלובוס. תסמכו על הוליווד שסרטי ההמשך כבר בדרך, אבל דורנן נפרד בינתיים מהשוטים ומשאר האקססוריז של גריי, ומרחיב את השכלתו בתולדות השואה: הוא עומד לגלם את יאן קוביש, גיבור לאומי צ'כי, שיחד עם חברו יוזף גבצ'יק התנקש בבכיר הנאצי ריינהרד היידריך. ההתנקשות הובילה לטבח נקמה מזוויע בהוראת היטלר — כפר שלם נמחק מעל פני האדמה. בשבועות הקרובים יתחילו בפראג צילומי הסרט "אנתרופואיד", שם הקוד של מבצע ההתנקשות שעליו הוא מבוסס.
"זה סיפור שחשוב לספר אותו, והעולם צריך לדעת עליו", אומר דורנן. "סיפור על אנשים רגילים עם פגמים, שנלחמו בשביל משהו שבאמת האמינו בו. מה שמדהים הוא שקוביש וגבצ'יק בכלל לא ידעו שהיידריך היה עסוק כמה חודשים קודם בלתכנן את השואה, שהיא משהו נורא ובלתי נתפס".
מי אתה יותר, כריסטיאן גריי או יאן קוביש?
"קוביש הוא הדמות הכי קרובה אלי ששיחקתי עד כה. הוא אדם שיש לו משימה, מהסיבות הנכונות. לא כמו ספקטור, הרוצח הפסיכופט שאני מגלם בסדרה THE FALL, שרוצח אנשים בלי סיבה. ההתנקשות בהיידריך הייתה רצח, אבל למען משהו גדול יותר. אין אדם בעולם שלא יכול לראות שהיידריך היה רשע, המאסטר מיינד של הפתרון הסופי. אני רק מתרגז ומתעצבן כשאני חושב עליו. בעיניי ההתנקשות בו הייתה מעשה הרואי. אם הייתי באותו מצב בעצמי, כנראה שהייתי עושה את אותו הדבר". •
