"עננים", ההצגה החדשה של הבמאית דליה שימקו ואנסמבל אספמיה, שבראשו היא עומדת בעשור האחרון, מבוססת על נובלה מאת יהודית קציר, "והעננים נוסעים נוסעים". היצירה של קציר מספרת על תמרה, אמנית באמצע החיים שמנסה למצוא מחדש את מקורות התשוקה וההשראה שלה. זוהי דרמה מתוחכמת ורגישה הנוגעת בשאלות של הקשר שבין אמנות והתשוקה לחיים. המחזה שכתבה דורית יוסיפוף לוין על פי הנובלה של קציר, מתאר את חייה של תמרה בשתי תקופות זמן מקבילות, בצעירותה כשפיתחה רומן סוער עם המורה שלה לציור, ו־20 שנה אחרי, כשהיא חוזרת לעיר הולדתה חיפה ונפגשת מחדש עם מספר דמויות שהיו משמעותיות בחייה בצעירותה.
הסיפור של תמרה נחשף בהדרגה בסדרת תמונות המדלגות בין עבר להווה ומפגישות בין שני הצדדים של אישיותה, המיוצגים על הבמה על ידי שתי שחקניות. מאיה גסנר משחקת אותה בבגרותה כאישה מהורהרת, אירונית ומלאת קונפליקטים, וגיל יפרח מגלמת את תמרה הצעירה, האימפולסיבית וטורפת החיים. שתיהן מצוינות, והחיבור ביניהן על הבמה עובד נהדר.
גם שאר השחקנים, ובראשם שרון אלכסנדר, המגלם ברגישות ובתבונה את המאהב עושים עבודה טובה. עוד ראויים לציון רחל דובסון הוותיקה, בתפקיד הדודה הזקנה המבקשת מתמרה לסייע לה לשים קץ לחייה, ושירה עדן, כחברת הילדות של תמרה, שגם היא הייתה אמנית מבטיחה אבל חייה הלכו לכיוונים אחרים. כל העלילות הללו נשזרות יחדיו על הבמה היפה שעיצבה דיתי אופק־צרפתי עם הקרנות הווידיאו־ארט הנאות של יואב בראל. התוצאה: הצגה חכמה, עדינה ומרגשת הבוחנת את הבחירות שאנשים מבצעים בחייהם, ובעיקר את הדרך שבה לפעמים כדי להוליד משהו חדש צריך לאפשר למשהו ישן ואהוב למות.
ההצגה תעלה בתיאטרון תמונע היום ב־20:00 ובשבת ב־19:30
