אם תשאלו את ערן אריאלי, פאן הוא מרכיב הכרחי בביזנס. אפילו במקרה של הבאזקוקס. כשהרכב הפאנק המיתולוגי הגיע ארצה התברר שבריידר שלהם (תנ"ך ההופעה) יש תנאי בסיסי: בקבוקי שמפניה אזוטרית, 3000 שקל לחתיכה. "נו שמפיין - נו שואו". ולא שזה הספיק. כשקפצו אליו הביתה אחר כך כדי לעשן ג'וינט על המרפסת עד הבוקר, ניקו לו על הדרך את כל המשקאות מהבאר הפרטי. "ואחרי זה הזמינו בקבוקי יין במסעדה וברחו. האנשים האלה לא התבגרו", הוא צוחק.
אז יש מקרים קשים. "טריקי למשל. פרחח שקשה לתחזק. אין סמטה בתל אביב שהוא לא השתין בה. בדיוק ההיפך מפיט דוהרטי, שהיית בטוח שהוא מופרע, ומתברר שהוא כזה אנושי ונחמד ופשוט מעניין לשבת ולדבר איתו". ויש פה ושם בקשות חריגות. "קוקורוזי, ואן עם חלונות שחורים, אור אולטרה סגול, פופ צרפתי בפול ווליום - ונהג שיכול לעמוד בזה". אבל בדרך כלל הם מתים על הפמיליאריות שהוא מציע להם. "מק דמרקו נחת ב-4 לפנות בוקר, ברבע לחמש הגענו לבירה ב'מנזר'. ואז הם היו רעבים".
אוי ואבוי: שווארמה באלנבי?
"בדיוק. אבל הם אהבו נורא! (צוחק) אני מתעסק בלהביא אותם, לטפל בבעיות, לדאוג לאווירה. ובמסגרת הזו אני מסתובב איתם במקומות שאני אוהב, מאצלי בבית, לסביח, לשיפודים ובארים שאני אוהב. הם לא רגילים ליחס כזה. ואחר כך רבים מהם מבקשים לחזור ל'ערן מנרנג'ה".
בחמש השנים האחרונות הפך אריאלי, הוא "נרנג'ה", למפיק העצמאי הבולט ביותר שממלא צורך חיוני: יבוא בזמן אמת של הרכבי אלטרנטיב עכשוויים ומסקרנים, מי שהמפיקים הגדולים לא יטרחו – ובמחיר של בירה ומשהו בפיתה. שומר את זה פשוט וזול. קודם כל בעצמו. "אני לא מבזבז הרבה כסף. לואו מיינטנס. סיגריות ואוכל. גר בדירה שכורה בקרליבך ולא חושב שאי פעם אקנה דירה. המשרד שלי הוא הטלפון הזה", הוא מחייך.
הפנייה לאמנים מתחילה מהלב. מי שעושה לו את זה. משתדל לשמור על ערך מוסף וטריות. "לא עושה יד שנייה. פיית' נו מור או הפרודיג'י? מה ייצא לי בלהביא אותם שוב?". חתך לגמרי את הוצאות הפרסום והשיווק. רק רשת ומפה לאוזן. והעיקר, מחיר שפוי. משתדל למקסם כל הופעה לסולד-אאוט, פשוט כדי להצדיק את קיומה, עם שולי רווח נמוך, אם בכלל. "לקראת ההופעה של mum היה טוקבק שאמר, 'מה פתאום 180 שקל?', וזה נחרת בי. אז אני 159. ולפעמים פחדן ומוריד עוד ברגע האחרון, 129 מתברר כמו מספר נכון. ויצא לי גם 99. אני מתמחר רגשות אשם של אנשים: כמה אני מוכן להוציא על עצמי".
ומה יוצא לך?
"בקושי נשאר משהו. תחשב לבד, מקומות של של אלף איש גג, וכבר שנים לא יצא לי לעשות הפקה שעלתה פחות מ-100 אלף שקל. כדי לדפוק מכה אתה צריך לכוון לבון ג'ובי ואני לא שם. אבל הקהל מבסוט ואני מבסוט".
• • •
אריאלי, 31, נולד וגדל בראשון לציון. אבא איש הביטוח הלאומי, אמא מורה. האם נפטרה בחטף מסרטן כשערן השתחרר מהצבא. "והייתי מבולבל לגמרי. צריך להתארגן על החיים. ויותר מזה: מה זה בכלל החיים?". הוא יצא לארבע שנות טיול בעולם, חזר ללימודי משפטים ושנא את זה. הוא יצא לעוד מסע שהתחיל בהופעה של רדיוהד בברלין, משם בטרמפים לסין וחזרה לתל אביב. הרצון "לעשות משהו שאני אוהב" הוליד ב-2009 את "נרנג'ה".
זה התחיל פשוט ונשאר פשוט. פניה לאמנים שהוא אוהב. הראשונים היו למבצ'ופ. הסולן הגיע ארצה להופעה עם הסוכן שלו. את ליל הסדר בילו אצל אחות של ערן. משם נפתחו קשרים: why?, קלקסיקו, טורטויז, M-83. בשנה הראשונה נהנה, למד, ושילם ביוקר.
"כל ההופעות הראשונות היו כשלון מסחרי. 2010, יו לה טנגו, מההופעות היותר טובות שראיתי. והכי כושלות. הפסדתי בשש ספרות, שלא היו לי. קרוב לפשיטת רגל, גמור, בלי כסף, הבלגן של המרמרה, גיל סקוט הרון מבטל. חושב איך אני מחזיר את המפתחות ומחפש עבודה כדי להחזיר חובות במשך 20 שנה. ואז הגיע הטלפון מג'ואנה ניוסום. ביקשתי מאבא שלי הלוואה של 500 דולר, נסעתי ללונדון וסגרנו איתם. הראשונה שהצליחה לי".
אחר כך הגיעו רבים וטובים. אוף מונטריאול, "שאמרו שזו ההופעה שהם הכי נהנו בה", ודניאל ג'ונסטון, "אותו אני הכי גאה שהבאתי. והוא לא יופיע יותר", MO, סטיבן מלקמוס, בקסטר דיורי, צ'ט פייקר, הבריאן ג'ונסטון מסקאר ועוד ועוד. עד לפצצה שנפלה עליו עם אלט ג'יי. "היה לי ברור שאם אלט ג'יי ירצו להגיע, הם יילכו לאחד הדינוזאורים". בדיעבד הסתבר שדוהרטי והסוכן שלו אהבו את הגוד טיים של "נרנג'ה" וזרקו מילה טובה.
"ופתאום אני מקבל מייל בשישי, באחת בלילה: 'אלט ג'יי, 23 באוגוסט?'. עניתי כן, והסתדרנו על התנאים. סקאלה אחרת עבורי. התכוננו ל-4000 איש. ובמקרה ש, נעבור לרעננה, אפשר 8000. רעדו לי הביצים. מרוב לחץ ביקשתי שלא יתקשרו אלי. ישנתי. 6 שעות אחר כך, 36 שיחות שלא נענו. ואומרים לי, 'סולד אאוט'. 'מה, 4000 כל כך מהר? לא. 8000'".
ההיסטריה נמשכה, לחץ מטורף לעוד הופעה, עד לבית של אבא שלו הגיעו. זה הסתיים במעבר לראשון ושתי הופעות, 24 אלף כרטיסים, "ואני, מפיק האינדי הקטן, פתאום עם תזרים של מיליוני שקלים. 24 אלף? זה מספר של רובי וויליאמס! הוא מופרך".
וההסבר שלך הוא?
"אני לא חושב שמישהו יודע מה סוד הקסם. אלט ג'יי מכרו פה 500 דיסקים. בדיחה. אולי אפשר לקבל מושג מהלגיטימציה שההרכב מקבל בקהילה. הבנתי שהם אהובים בהרבה מחנות, היפסטרים, והחבר'ה בטראנס, וברוקנרול, ואלה שטיילו בדרום אמריקה והעבירו מאחד לשני בהוסטל. זה עדיין לא מסביר מאסה כזו. אין לי מושג מי האנשים שבאים ומעריצים, ואני גם לא מנסה להסביר.
"זה גם עובד הפוך. אריאל פינק הוציא את אחד האלבומים הטובים של העשור, הלוקיישן והמחיר היו אידאליים – ולא היה סולד אאוט. אז השמיים לא נפלו, אבל אתה מבין שכל מה שאתה יודע - אתה עדיין לא יודע כלום".
ההצלחה עם אלט ג'יי משאירה את אריאלי באותו מקום בדיוק. "אני לא מחפש להראות עכשיו לעולם שיש לי זין גדול. אני לא חושב על סקאלת הגדולים. רק להישאר עם אותו ניצוץ. האלמנט הרגשי חייב להישאר", הוא אומר. ההפקות הבאות שלו מאמתות את זה: Rhye, פיוריטי רינג, טו דור סינמה קלאב – ועוד אחד, גיבור אינדי שיגשים חלום להרבה אנשים, באוקטובר בקיסריה.
עד כמה תנועת הבי.די.אס והקריאות לחרם פוגעות בך?
"המציאות כאן עגומה וזקוקה לפתרון, וכמה מחברי הטובים תומכים בחרם - אבל צורת הפעולה של הבי.די.אס, שגובלת באנטישמיות ושקרים - מביאה להם נזק ולנו תועלת. היחידה שביטלה לי בגלל החרם היא tUnE-yArDs, שכבר לפני שנים תמכה בו ובעצם רצתה סטייטמנט על הגב שלי. כמו מה שעשה ת'רסטון מור. אתה מודיע על הופעה פה למרות שיש לך דעות מוצקות כבר 10 שנים, ואחר כך הולך להתראיין על הביטול?".
אתה שוקי וייס, הדור הבא?
"כולנו ראינו 'הסמויה' ויודעים מה זה 'גיים', אז אני שואף להתקדם אבל בטח לא על חשבונו. יש בינינו כבוד הדדי, אני מרגיש נוח להתייעץ איתו - אבל אנחנו פועלים בעולמות מקבילים. להביא את הסטונז למשל זו אופרציה ענקית וזה לא מעניין אותי. וחוץ משוקי, לא פגשתי איש מהמפיקים האחרים. לא חושב שהם אפילו יודעים מי אני".
