שרון סטון עומדת מול המצלמה עירומה. סליחה, על רגליה נעלי עקב. והיא יפה. מאוד יפה. שנות ה־90 חלפו מזמן, גם ההיסטריה סביב "אינסטינקט בסיסי". אבל שרון סטון, בגיל 57, מנסה להוכיח שהזמן עמד מלכת. התמונות שלה על שער גיליון ספטמבר של מגזין האופנה האמריקאי המפורסם והוותיק "הארפר'ס בזאר" הפכו לאייטם הכי מדובר בעולם בסוף השבוע הזה. אין תוכנית בוקר, עיתון או אתר אינטרנט שלא התייחסו בהרחבה לצעד שלה.
סטון, גם אם התמונות עברו ריטוש קל, נראית פשוט נפלא. קשה להאמין שעוד שלוש שנים היא תהיה בת 60. אבל מעבר לפרגון ליופייה של הכוכבת ההוליוודית עולות גם השאלות: איזה מין מסר מעבירות תמונות כאלה לנשים בגילה ולנשים בכלל? האם אישה בת 60 צריכה להתבייש בקמטים שלה? האם היא צריכה לעבור סדרה של ניתוחים כדי להישאר צעירה כנגד הטבע?
"שרון סטון בצילומים הללו היא עוד כוכבת גדולה שנופלת קורבן לסטנדרטים הכוחניים שמגדירים מהי אטרקטיביות מינית, ולדרישות העריצות של הוליווד", מזדעקת ד"ר רוני הלפרן, ראש התוכנית למגדר בבית ברל. "הפער בין המופע הגופני הזה שהוא פתייני ונערי לבין המטען האדיר שיש לשרון סטון להציע הוא מקומם ובלתי־נתפס. הרי שרון סטון היא דמות בעלת מודעות פוליטית, בעלת קילומטרז' מקצועי, בעלת תפיסת עולם מגובשת וניסיון חיים עצום — בכל זאת היא בת 57 — למה למחוק את כל זה?
"הפוזה הזו שבה בחרו להעמיד את סטון על שער המגזין היא בדיוק העניין שמוחק את כל ניסיון החיים שצברה, את כל ההישגים שלה, ומקבע אותה בעמדה של מישהי מושטחת וחסרת כוח, שבעצם נושאת עיניה אל בעלי הכוח. למעשה, כל ההישגים שלה נמחקים באמצעות המופע הזה, וחבל מאוד, כי בטקסט היא אומרת דברים שמנוגדים מאוד למופע הנעורים הזה".
זה כמו טיפול פנים
סטון כמובן לא תמימה. היא ידעה היטב שהתמונות שלה יעוררו סערה. בראיון שהעניקה למגזין "הארפר'ס בזאר" סטון מתייחסת לסוגיית היופי, הגיל והניתוחים הפלסטיים שעברה, אבל גם מדברת ברצינות על השיקום הממושך שלו נזקקה אחרי שבשנת 2001 עברה שבץ מוחי. סטון מספרת כי על הנזק שנותר בפניה כתוצאה מאותו שבץ, הצליחה להתגבר באמצעות הזרקות חומר מילוי של חברת רסטיליין. "כל כך נפוץ להשתמש היום בבוטוקס, זה כמעט כמו טיפול פנים", היא אומרת. "את שמה מסקרה ובוטוקס, וזו אלטרנטיבה הרבה יותר טובה מלחתוך את הפנים שלך ולסיים עם פנים מתוחות כאילו את במנהרת רוח".
אבל לאירוע הטראומטי ולניסיון שבא עם הגיל, אומרת סטון, יש גם יתרונות. "האינטליגנציה הרגשית שלי התפתחה. עכשיו אני חזקה יותר וישירה יותר. זה מפחיד אנשים, אבל אני חושבת שזו לא הבעיה שלי. אני לא מנסה להיות האישה הכי יפה בעולם. בשלב מסוים את מתחילה לשאול את עצמך, 'מה באמת סקסי?' זה לא רק הרמת הציצים שלך. סקסי זה להיות נוכחת ולכייף ולאהוב את עצמך מספיק כדי לאהוב את הבן אדם שנמצא איתך. אני האמנתי שלהיות סקסי זה לנסות להיות מי שהייתי ב'אינסטינקט בסיסי'. הייתי רוצה שיותר גברים יתחילו איתי. אנשים מאמינים שאני סמל מין, אבל אני לא באמת".
הדברים של סרון סטון בראיון אמנם כנים ומרגשים, אבל נשים רבות חשות כי הם עומדים בסתירה מוחלטת להחלטה שלה להצטלם בגילה בעירום. עבור ענת בירן־פרוסט, לשעבר דוגמנית מצליחה (וגם אמא של הדוגמנית נועם פרוסט בשבילכם)— מבכה את הצילומים של סטון, למרות ש"אני מוצאת בהם יופי אסתטי, כמובן". לפרוסט, כיום מטפלת בפסיכודרמה ומחנכת למיניות, יש דברים נחרצים לומר. "הרי גם בגיל 19, כשהחלה את הקריירה, שרון סטון לא נראתה כמו אישה ממוצעת, וברור שגם היום בגיל 57 ובעירום היא לא תיראה כמו אשה ממוצעת", היא אומרת. "עצוב לי שמי שרואה רק את התמונות — והרי בעידן האינסטגרם והפילטרים אנחנו בעיקר רואים את התמונות — ולא קורא את הכתבה, מפספס סיפור חיים משמעותי ומקבל רק פוסטר נועז של שרון סטון. התמונות האלה מרוקנות אותה מכל הנכסים שלה. הרי זו שרון סטון, לכל הרוחות! זו אישה שיש בה עושר כרימון. היא סופר־חכמה וסופר־פעילה ובעלת תודעה פוליטית ובעלת כוח כלכלי, ומה אנחנו מקבלים מכל זה? דמות מושטחת ומרוטשת. ההפסד הוא לא רק של שרון סטון, ההפסד הוא גם שלנו, שחיים בתקופה שמסתפקת בזה".
לעצור בשלב שפוי
במקצועה כמטפלת בעזרת פסיכודרמה נוגעת פרוסט בעבודתה בדיוק במקום הרגיש הזה של מיניות באמצע החיים: אנשים בגילים של סטון, ואף מבוגרים יותר, שמבקשים להבין איך אפשר להמשיך להרגיש חיוניים וצעירים ונחשקים וגם להבין שהזמן הוא המנצח היחידי במשחק החיים. "אני מבינה את סטון שכדי לחזור לתודעה חוזרת לאזור הנוחות שלה, ואזור הנוחות שלה גם נראה טוב", אומרת פרוסט, "אבל יופי שעומד בפני עצמו גורם לנו לצאת מופסדים. בתמונות הרגילות של סטון שבהן היא נראית טבעית ויפה, גם כאשר רואים אצלה קמטים, אנחנו מקבלים משהו יותר שלם. במקום זה, תעשיית היופי לא מאפשרת לנשים כמו שרון סטון, שהיו יפות מאוד, לעצור בשלב שפוי. התעשייה הופכת אותן לחד־ממדיות, ויחד עם העלמת הקמטים מעלימה גם את האישיות שלהן".
"כל צילום נוסף כזה, כל כתבה נוספת שבה נוצר שיח על גופה של אישה הם חלק מהבעייתיות ודוגמה לכך שאישה עדיין צריכה לשלם בגופה בדרך לתודעה", מוסיפה ד"ר הלפרן, שב־1 בספטמבר תעמוד בראש יום העיון "למה לי פמיניזם עכשיו". "כאשר מדברים על הגוף של האישה ולא על האישה, הדבר שומר על יחסי הכוחות המעוותים בין גברים ונשים. כל עוד שרון סטון חושבת שכדי להיות רלוונטית, היא צריכה לעבור סדרה דרמטית של שיפוצים ולהופיע כך בגיל 60 על שער — המצב דורש תיקון. זה מעיד שנשים צריכות עדיין לעמוד בתקן של זמינות מינית, כפי שהוגדרה על ידי בעלי הבית שמחזיקים בהגמוניה גברית ותיקה. הרי לגברים בקולנוע זה לא היה קורה. גם ג'ורג' קלוני וגם ריצ'רד גיר וגם הריסון פורד יכולים להתבגר ולהאפיר. ברור שהם נדרשים לתחזק גוף שהולך לחדר כושר, אבל הם מפגינים התבגרות מכובדת והם בטח לא נדרשים לכל מיני צילומי עירום בפוזות שמנסות לשחזר נעורים".
"גוף לא חייב להיות מנותח כדי להיראות יפה. התחושה שתיראי צעירה יותר אם תמתחי את העור היא שקרית", אומר מוטי רייף, מי שאחראי לשבוע האופנה בישראל וידוע כמנטור של דוגמניות רבות בעבר ובהווה. בשבוע שעבר הרים רייף אירוע מרגש — מפגש של בכירי תעשיית האופנה בשנות ה־80, שאליו הגיעו מיטב השמות: הדוגמניות ומלכות היופי דאז, מפזית כהן דרך דגנית חרל"פ, מדורית פרקש ועד ענת כרם־אנגל, מיכל אדר, נטע רמון ואירית אלטמן. "אלה נשים שהתבגרו מאוד־מאוד יפה ולא גזרו את העור שלהן, ואת רואה שהן הרוויחו ביושר כל קמט. הן הפיצו במפגש שלנו אור פנימי ויש במראה הטבעי הזה משהו כל כך יפה. לפעמים בא לי לצעוק 'די עם הסכינים האלה'. אגב, זו לא הפעם הראשונה שסטון עירומה על שער של מגזין. חבר שלי, אלכס מלכה - צלם צרפתי שחי בלוס־אנג'לס, כבר צילם אותה חשופת חזה על השער של 'פארי מאץ''. אני הייתי על הסט בצילומים האלה, אבל כשהיא התפשטה התבקשנו לצאת מסטודיו".
אז אתה לא יכול לתאר לנו את ההבדלים בין אז לעכשיו?
"לא (צוחק). אבל אני יכול לומר שאם אני הייתי הסוכן של שרון סטון, לא הייתי מרשה שירטשו לה ככה את הבטן. מה יש? אסור שלאישה תהיה בטן? הלוואי שתקום אותה שחקנית בסדר הגודל הזה של שרון סטון ותגיד די! יש לי בטן. ככה אני נראית באמת ואני מודל חיקוי לנשים אחרות". •
