ביצירה של סרט על פי ספר תמיד תישאל השאלה "מה טוב יותר, הספר או הסרט?" וכשמדובר בספר כל כך מוצלח כמו 'סיפור על אהבה וחושך', זה קצת לא פייר. "צריך ביצים לעשות כזה סרט", מדייק מפיק הסרט דוד מנדיל. לפני כשלוש שנים הוא פגש בחורה צעירה בשם נטלי פורטמן עם תסריט לא גמור. למרות שעדיין לא תיסרטה או ביימה סרט באורך מלא בחייה, היא רצתה להיות גם התסריטאית, גם הבמאית וגם השחקנית הראשית. אם בחלוקת העבודה פורטמן קיבלה את תפקיד הילדה החולמת, מנדיל, בן 50, הוא האבא שאמור להשגיח. "היה ברור שהסרט יהיה בעברית, גם לה", הוא מספר על הסרט שיוצא השבוע לבתי הקולנוע. "העברית של נטלי טובה, גם היום, וככל שהיא הייתה בארץ העברית שלה השתבחה. לא עבדנו כל כך על המבטא האמריקאי אלא יותר על הזרות. בסופו של דבר 'פניה' - הדמות שלה – הגיעה מרוסיה, לא מפתח־תקווה. מה שחיבר אותן למקום הזה היא השפה, וכשאתה רואה את הסרט אתה מבין את בית הגידול של עמוס עוז ושל דור שלם שגדל בתקופה הזו, ושל כל מי שחווה הגירה".
אגב, איך הוא התנהל בתוך העניין? זה הסיפור הכי אישי, ובטח הכי יקר עבורו.
"עמוס התקשר אליי אחרי שראה את הסרט והיה מאוד נרגש. הוא אמר, 'יש עכשיו שלוש 'פניות' בחיי - פניה אמא שלי, פניה הבת שלי ופניה נטלי'. והיא באמת דומה מאוד לנטלי. גדלתי על סיפורים של עמוס עוז, אדם שיש לו יכולת לראות כמה צעדים קדימה".
יכולת שמפיק צריך.
"לגמרי. פגשנו אותו, בן אדם מאוד צנוע, ענייני, היה מאוד בעניין לעזור, רמת האמון בינו לבין נטלי הייתה מאוד גבוהה. הוא סיפר לנו את הסיפור של המשפחה שלו והראה לנו תמונות, אבל אמר, 'אני לא איש קולנוע, תסריט וקולנוע זו יצירה פרטית, אני לא מבין בזה ולא יודע לקרוא תסריט ברמה של איש קולנוע'. הוא שיחרר לחלוטין. לא רצה לקרוא, לא רצה להיות מעורב, הבין שהדרך הכי טובה בשבילנו היא שהוא ייקח מרחק. זה מאוד עזר לנו".
התקציב לסרט עמד על 4.2 מיליון דולר, כפול מסרט ישראלי גדול. "ברמה הפרקטית, המקצוע העיקרי שלי זה לתווך בין האמנות לבין הכסף", הוא מסביר. "לדעת לקחת את הכסף ולשים אותו במקומות הנכונים באמנות. התיווך הזה הוא האמנות. התפקיד שלי הוא לגרום לבמאי להוציא מעצמו את המאה אחוז שלו. למי שעושה את זה הרבה שנים, זו הקרבה אישית מאוד גדולה. אין לך תחביבים, מעט חברים, יש משפחה ועבודה".
מנדיל, איש חם, גדול ועדין. בעל חברת ההפקות 'מובי פלוס'. הוא מפיק שבמאים אוהבים להלל, לא איש כספים אלא פרטנר ליצירה. את ההצלחה הגדולה האחרונה שלו תרם דווקא לטלוויזיה, קוראים לה 'איש חשוב מאוד'. בקולנוע הפיק, בין היתר, את כל הסרטים של יוסף סידר ('ההסדר', 'מדורת השבט', 'בופור' ו'הערת שוליים') וכעת מפיק את 'אופנהיימר', קופרודוקציה ישראלית־אמריקאית, בכיכובם של ריצ'ארד גיר וליאור אשכנזי.
איך היה להסתובב עם ריצ'ארד גיר בירושלים?
"הוא היה פה בערך 48 שעות, מתוכן הצטלם יומיים. בא, עבד, הלך לישון וטס. חשבתי שזה נכון שהוא יבוא לישראל. התסריט לא דרש את זה, הוא לא הצטלם פה באתרים ישראליים, בנינו פה סט של חנות ניו־יורקית אבל חשבתי שהחיבור נכון".
הוא לא היה יקר מדי?
"הוא חשב שהתסריט מצוין, צוטט שאמר שזה אחד התסריטים הטובים שהוא עבד עליהם בכל הקריירה שלו. הוא ראה את העבודות הקודמות של סידר וחשב שזה נכון בשבילו לעשות את הסרט. אם שני הצדדים מעוניינים, הכסף הוא אף פעם לא הבעיה".
העבודה עם אמריקה לא עשתה לך חשק לקצת יותר מקדונלד'ס?
"לא, לא, אני לא אוהב מקדונלד'ס, פה זה המקום שלי. באמריקה זה 'שואו ביזנס', בישראל זה 'נו ביזנס'. אצל ישראלים, כל אחד שנמצא על הסט יש לו סיי. גם הבום־מן וגם המקליט יכולים ללחוש לי משהו ואני מעביר את זה לנטלי או לצלם. באמריקה לא עושים כזה דבר".
מה עם עוד עונה של 'איש חשוב מאוד'? למה לוקח זמן לא הגיוני לסדרה ישראלית טובה להפיק עונה שנייה?
"בשלב הזה מתחילים לעבוד על העונה השנייה - שירלי מושיוף יושבת וכותבת, עושה תחקיר, התחילה לעבוד. זה לוקח זמן. אני מקווה שהיא תעלה בעוד שנתיים פלוס מינוס. ההשקעה בדרמה פה כל כך גבוהה לעומת חוסר הוודאות, שמנסים ללכת על כמה שיותר בטוח. אנחנו לא כמו בארה"ב שלפעמים עושים שם פיילוט במחירים שעושים פה ארבע סדרות.
"בישראל סדרה כמו 'איש חשוב מאוד' מבוססת על יוצרת אחת, ולא כמו בארה"ב שיש לך חדר עם 15 כותבים שיכולים לבדוק במקביל כיוונים אחרים".
אתה מלווה כל הזמן יוצרים. לא בא לך לקפוץ פנימה ולהיות במקומם?
"אף פעם לא עניין אותי לביים בעצמי, אני בן אדם שידו פתוחה לגעת בהרבה מאוד דברים ובמאי צריך להיות מאוד ספציפי ומסור לדבר אחד, וכנראה שאין לי את זה. תמיד אני שואל כל מי שבא לעשות סרט אם הוא רוצה לבלות עם מה שהוא עושה חמש שנים".
עם יוסף סידר בילית הרבה יותר מחמש שנים, טסתם לאוסקר עם שני סרטים שלכם.
"תשמע, בפעם הראשונה שזכינו באוסקר הישראלי עם 'ההסדר' הייתה תמונה מאוד גדולה שלנו בעיתון. עד אז ישבתי קבוע בבית קפה מסוים, לאף אחד שם לא היה מושג מה אני עושה, ואז המלצרית אמרה לי, 'וואלה, ראיתי אותך בעיתון'. מאותו יום לא באתי לבית הקפה הזה. במאי עומד בחזית, הוא שם את עצמו על הגריל, ואם סרט שלו מצליח הוא צריך לקבל מקסימום חשיפה וכבוד, הם צריכים להיות במרכז. אנחנו המפיקים, התפקיד שלנו הוא לתת להם את הבמה. גם במקרה של נטלי, היא הלכה עם הפרויקט הזה שמונה שנים, התעקשה עליו, ולכן אין לי ספק שהבמה היא שלה. האמת היא שבמקרה שלה גם לא שואלים אותי".
