יש לא מעט שערים שמהם אפשר להיכנס למתחם הר הבית, ויש כמה דרכים שמובילות אליהם. אחת מהן — יש שיאמרו שהיא גם המסוכנת ביותר — היא דרך רחוב באב חוטה.
באב חוטה מזכיר מחנה פליטים, גטו קטן משופע בסמטאות צרות וארוכות, בנייה צפופה, עשרות כתובות גרפיטי שמהללות את גדודי עז א־דין אל־קסאם ותמונות של השהידים האחרונים במזרח ירושלים ובגדה. מישהו שם דאג לרסס גם כתובות בעברית כדי שלכולם יהיה ברור מי שולט בסמטאות הללו: חמאס.
אנשים מביטים בנו בחשדנות. יהודים לא נכנסים לבאב חוטה, מסביר לנו שוטר שהתפלא לראות אותנו יוצאים משם. מתברר שבשגרה גם למשטרה אין שם נוכחות גלויה, רק בזמן עימותים.
למבקרים שאינם מוסלמים הכניסה למתחם ההר מותרת רק משער המוגרבים. בין עשרות הממתינים בכניסה לבדיקה הביטחונית בולטים שניים: חייל דתי במדים עם פאות ארוכות וכיפה גדולה לראשו וחברו, אזרח דתי. השניים נקראים לבדיקה מחמירה יותר מהאחרים פן ינסו לעלות אל ההר עם דף תפילה או עם כל דבר אחר שעלול לעורר מהומה. "יום יבוא והכל ישתנה כאן", מסנן אחד מהם בתסכול.
בתוך הגשר יושבים שוטרי יס"מ שהוצבו במקום ככוח פריצה במקרה שהמהומות על ההר יתחדשו. בכניסה להר יושבים שומרי הווקף ושואלים את הנכנסים שאלות קצרות כדי להבין מי הם ומה מטרת עלייתם. מיד אחריהם בכניסה למסגד אל־אקצה יושבות ה"מוראביטאת", אותן נשים שתפקידן הוא אחד: להציק עד כמה שאפשר לכל מבקר שכיפה לראשו או מדים על גופו. הן נוכחות בהר למרות הצו שהוציא שר הביטחון אשר אוסר על פעילותן.
החייל וחברו עולים להר, מוקפים בחגורה של שוטרים חמושים, ובמעגל השני נמצאים כמה שומרים מטעם הווקף. ה"מוראביטאת" מתרוממות במהירות ומתחילות לזעוק בקולי קולות "אללה אכבר", נצמדות למעגל האבטחה ולא מרפות. החייל וחברו מחייכים במבוכה וממשיכים לצעוד. לאחר שהם מתרחקים, שבות ה"מוראביטאת" לכיסאותיהן ושוקעות שוב בטלפונים שלהן.
בהמשך הרחבה הגדולה ממתין לחייל, לחברו ולמעגל האבטחה שלהם הגל השני של ה"מוראביטאת". הן לא מניחות להם עד אשר יעזבו את שטח המתחם. "אני לא חושבת שיש כאן מוראביטאת", אומרת לנו אישה פלסטינית שישבה לידן. "הרי ישראל כבר אוסרת עליהן לפעול". ולשאלה מה בדיוק עשו אותן נשים שצעקו היא ענתה בפשטות: "זו מצווה לומר 'אללה אכבר' וזו גם הדרך שלהן למחות נגד פרובוקטורים בדרכי שלום".
"היהודים רוצים להרוס את אל־אקצה ולהפוך אותו לבית המקדש". מסביר לנו אחד המתפללים. "זה לא טוב. קח לדוגמה את יהודה גליק. בגלל זה כמעט התנקשו בו. זה כמו עונש מאלוהים".
ביציאה מההר מבקשים השוטרים תעודה מזהה מאחת הנשים, זו שניהלה את מסע הצעקות על החייל, ורושמים את פרטיה. "עכשיו הם כבר לא יאפשרו לה להיכנס יותר לכאן", מסבירה לנו חברתה. "היא נכנסה לרשימה השחורה".
