נשבע שלו הייתי מקבל שקל על כל פעם שבה חבריי סיפרו בעיניים בורקות עד כמה חיפה יפה ומלאת פוטנציאל, כבר מזמן יכולתי לקנות דירה בת"א. אלא שהם לא נתנו לי שקל וגם לחיפה הבטיחו שיחזרו ולא חזרו, וכך היה גם עם המגדלים הנהדרים שהפריחו באוויר: להפסיק לשלם שכר דירה מופרך בגובהו, ולייבש את הביצות של הדר־כרמל או בת גלים.
פסטיבל הסרטים החיפאי שייפתח מחר (שבת) ימשוך גם השנה שוחרי קולנוע שיחוו התגלות: יש חיים מחוץ לת"א. או יכולים להיות חיים, כי חיפה, היפהפייה הנרדמת - יש שיגידו מונשמת - היא מגרש משחקים בין ההר לים שמשווע לחיים. בעוד ישראל הופכת קרתנית ודתית יותר, והגטו התרבותי של תל־אביב מתפקע מצעירים שטורפים איש את רעהו, על הכרמל יושבת וממתינה החלופה האמיתית לעיר הלבנה, שופעת באוהאוסים ורב־תרבותית יותר משתל־אביב תוכל להיות אי פעם, הודות לעשרות אלפי יוצאי ברה"מ שהשתכנו בה בשנות ה־90 ובזכות היפסטרים פלסטינים שהפכו אותה לבירתם.
אבל איך תצא חיפה מהשיעמום? שרי השלטון מזמרים כל הזמן את "הבלדה לתרבות בפריפריה" בשביל קולות ולייקים ולכן שכחו מזמן את ישראל העירונית, זו שדמיין הרצל, ושבין מדינת ת"א למדינת המתנחלים הולכת לה לעזאזל. הציונות המיושנת ממשיכה לדקלם מסרים נבובים על הפרחת הנגב בזמן שערי ישראל הצפופות הפכו לשממה תרבותית שמבריחה את צעיריהן לת"א. והצעירים מצידם, מספרים לעצמם שהם שיא התעוזה כשלמעשה הם בטוחים שהציוויליזציה נעצרת באיילון. שאם יחצו אותו ימותו משיעמום. במקום להצית מהפכה בעירם שלהם, הם מצטרפים לעדר, מפחדים שיפספסו משהו מסעיר שקורה בת"א. וכך נדחקה האפשרות לחיות חיים חילוניים, עירוניים ומלאים מחוץ לגוש דן, כאלה שלצד פרנסה כוללים מרחב ציבורי שמסעיר להסתובב בו גם אחרי שמונה בערב.
עיריית חיפה משקיעה המון בניסיון לשווק את העיר לצעירים ואפילו עוזרת עם מלגות או חללי סטודיו אבל החומר האנושי הנכון, הרעב והמבעבע, לא נמשך לגלויות התיירים שמנסים למכור לו. דווקא חיפה המחוספסת, עם העיר התחתית והנמל והטינופת, תפאורה דומה לזו שהזינה פעם את אנשי הקריות, ערן צור ויהודה פוליקר, יכולים לקסום לו. ומחירי הדירות, כמובן - הבסיס לכל הקולוניות התרבותיות, מפלורנטין ועד ווילאמסבורג.
ירושלים כבר נטרפה על ידי האלימות הדתית החונקת, אבל חיפה, למרות התדמית הגרועה ודמותו החיוורת של יונה יהב, עוד לא אמרה נואש. הפסטיבל מציע בריחה של שעתיים, אבל העיר שמשתרעת מחוץ לאולם יכולה וצריכה להיות מקום מפלט שפוי ויצירתי בכל השנה.
