משהו רקוב בממלכת דנמרק והוא נמצא בתוך הפה שלי. זו גבינת גורגונזולה איטלקית שהגיעה – כמו כל הדברים הטובים בעולם – לקופנהגן, ומשם במסעה הארוך היישר לקיבה שלי. לא מדובר בעוד פיצרייה, במובן הדומינוסי, או אפילו הפיצה־גורמה התל־אביבית, אף שיש לרשת הזאת אפילו סניף בשדה התעופה. כי על הקיר בלוקיישן של Gorm's שאני יושב בו כרגע (הכתובת: Magstræde 16) תלויה תמונה של בעלי המבנה לדורותיהם. הראשון שבהם, נביא נדל"ן קדום, התיישב פה בשנת 1377, כשצאצאי הוויקינגים עוד לא צדו פפרוני.
ובכל זאת, לא מדובר ברומא. קופנהגן, בירת דנמרק, היא לא רק קתדרלות עתיקות ושדרות ארוכות של שעמום עם מזרקות. קופנהגן היא קצת עתיקה והרבה חדשנית. עיר שמקדשת עיצוב. מקום קומפקטי שאפשר ורצוי ללכת אותו ברגל, אבל לא נמאס אחרי יומיים. חובב אוכל או אופנה, היפסטר־על, סטלן, סאחי מת או הורה צעיר שמתרגל לחיות בשנים הקרובות בתוך בריכת כדורים ענקית — קופנהגן יכולה להיות אחלה תחליף לערים האירופיות שכבר טחנתם. משהו בין אמסטרדם לברלין, עם אנשים כל כך יפים שבא לך להביא כל מוכר או מוכרת גלידה לארץ, להכיר להם את יהודה לוי, ואת הבן של ביבי, בדרך לקריירת דוגמנות שתהפוך אותך לאיש רע ועשיר במהירות.
השתכנעתם? קבלו כמה דברים שממש כדאי לכם לעשות בעיר. לא השתכנעתם? קבלו בכל זאת. לשכת התיירות של קופנהגן וחברת התעופה SAS (שמשווקת טיסות שבועיות ישירות ליעד) היו מספיק נחמדות כדי לממן לי פה חופשה של שלושה ימים שהחלטתי להאריך בעוד כמה ימים על חשבוני.
1. אוכל נקניקיות וכוכבי מישלן
מרגע שלקחת את המזוודות בשדה תעופה ועד שיצאת מהפתח שלו עברת בשלושה דוכני נקניקיות, וזה פחות או יותר כל מה שיש שם. החלפת כסף? דלפק למזוודות שהלכו לאיבוד? למה לבזבז מקום על דבר כה בנאלי שאי־אפשר אפילו לשים עליו חרדל.
אולי זה עניין של מזג אוויר. בקופנהגן קר. אין דרך לייפות את זה. אבל רוב הזמן, לפחות בספטמבר, זה קור נעים. לפעמים יורד גשם. לפעמים יש רוח. וכל הזמן יש נקניקיות כדי לחמם את הגוף.
ויש גם כמובן הרבה יותר מזה. כל מי שקצת בקי בעולם המסעדנות יכול לדקלם את השם נומה, המסעדה שכבר שנים מדורגת כטובה בעולם ושבשביל לשבת בה אתם צריכים למכור כליה, לחכות כחודשיים עד שהאזור יחלים, ואז אולי יתפנה לכם שולחן. נומה, שעומדת להיסגר במתכונת הנוכחית ולהיפתח מחדש כחווה אורבנית, פתחה את התיאבון למקומות אחרים בעיר, כמו גרניום, ומשם הדרך ל־15 כוכבי מישלן שחולקו ל־13 מסעדות הייתה קצרה. אבל גם אם אתם לא עשירים יש כאן מספיק מקומות שווים.
למשל, שני שוקי אוכל – קופנהגן סטריט פוד בפייפר איילנד ו־Torvehallerne, במרכז העיר. ב־Torvehallerne מומלץ לנסות את דוכן הפיש אנד צ'יפס ואת הסושייה המעולה Sushi Lovers, שמציעה קומבינציה של טונה וסלמון במשהו כמו 80 שקל. אם אתם רוצים לטעום את הסלמון המקומי, אתם יכולים לבקש מדוכן הדגים ליד לפרוס לכם את אותו כסשימי. זה יוצא זול יותר מהסושייה והדג כל כך טרי, שלידו הסלמונים בארץ מרגישים קצת כמו שמעון פרס.
בשוק האוכל קופנהגן סטריט פוד, שמציע מגוון מנות בינלאומיות בפוד־טראקס, כדאי לנסות את הברווז בלחמניית באן. לקינוח יש פה פנקייקים מושחתים עם מרנג ופירות יער טריים וריבות תות ושוקולד. שבועיים במכון כושר וזה יורד.
לבראנץ' באווירה היפסטרית: "יוניון קיטשן" (כתובת: Store Strandstrade 21). כל המנות טעימות, המקום מעוצב מדהים והאנשים יפים. וגם מקום סופר טרנדי בשם Atelier September (כתובת: Gothersgade 30). המנות פה קטנות והמגוון שלהן מצומצם, אבל הן טעימות ואינסטגרמיות למדי.
עוד המלצות אישיות: גלידה שמיוצרת במקום, במיקסר, בזמן ההזמנה. שמה Istid והיא ממוקמת ברחוב Jægersborggade.
יש בעיר אינספור בתי קפה מעולים באווירה היפסטרית או בוהמיינית (אותו דבר, רק למבוגרים). אהבתי לחזור לקפה השכונתי, נקסט דור קפה, שממוקם בין בוטיקים וחנויות תקליטים ברחוב Larsbjørnsstræde. ארוחות הבוקר מעולות, די זולות, והבחור המקועקע בדלפק אפילו יודע קצת עברית. בכלל, מתברר שהרבה דנים ביקרו בישראל ומזהים מיד עברית. אולי הדבר הכי טוב שיצא מהתנועה הקיבוצית.
2. שופינג זה לא מוזיאון, זו חנות
זה הזמן לציין את העובדה המעט מכאיבה: קופנהגן יקרה. 100 קרונות הם בערך 60 שקל, והדברים היפים באמת מטפסים במעלה הקרונות עד שמגיעים לקטר. העובדה העוד יותר מכאיבה: למרות שדנמרק נחשבת לפצצת מזומנים, ישראל לא הרבה יותר זולה.
הרחוב הראשי לשופינג הוא המדרחוב הארוך Strøget. קילומטר וקצת שמתחילים גרוע ומשתפרים לקראת הסוף. ממנו יוצאים רחובות קטנים ומעולים עם חנויות בוטיק, בתי קפה קטנים, גינות מדהימות, חנויות עיצוב ושני בתי כלבו גדולים: אילום ו־Magasin du Nord, שמכילים חלק מהשפע הזה בצורה מרוכזת.
בגזרת האופנה תמצאו את כל המותגים הסקנדינביים הבולטים: צ'יפ מאנדיי, ג'אנק דה־לוקס, ווד ווד, וכמובן סניפים מאוד לא רעים וענקיים של H&M ,COS, וגם וויקדיי, מונקי, אורבן אאוטפיטרס, טופשופ ועוד המון־המון מוות בכיס.
עוד אזורים שמגניב להסתובב בהם ולבזבז כסף הם Nørrebro, השכונה ההיפסטרית של העיר, ואזור הרובע הלטיני, עם תמהיל של בתי קפה, בוטיקים, חנויות יד שנייה וחנויות תקליטים. קופנהגן כה קטנה שלעיתים האזורים מתערבבים ונראים חלק מאותו גוש – קטן, בלונדיני ומפתה במיוחד.
כמה שהדנים יפים, ככה המקומות שלהם מעוצבים. כמעט כל חנות תוכננה עד הפרט הכי קטן, וכל מושב מעפן בשדה תעופה הוא פריט מושקע. הכלבו Illums Bolighus, מעין סלפריג'ס דני, מרכז בתוכו את כל מה שמעוצב בדנית: מחנויות הרהיטים המדהימות ועד המנורות, האקססוריז והאופנה, וכמובן, חנות לילדים שיכולה לגמור משכורת של הייטקיסט על פריט מגניב אחד. למתקדמים יש גם מוזיאון עיצוב מושקע שמראה את האבולוציה של התחום לאורך השנים.
3. חיי לילה בלונד. ג'יימס בלונד
חיי הלילה במהלך השבוע נותנים פייט אולי לקיבוץ מזרע, אבל בוויקנד העיר רוחשת ובוחשת, עם המון אלכוהול ולא מעט סמים. אף שמרבית האירועים השווים, למשל – פסטיבל רוסקילדה, מתרחשים בקיץ, גם בשאר השנה לא יהיה לכם משעמם.
רובע Vesterbro, ממלכת ההיפסטרים של העיר, מתחיל במעין רחוב חלונות אדומים עם זונות וסרסורים, משהו לא נעים במיוחד, ומשתפר בהמשך. אווירה צעירה וסטודנטיאלית יותר תמצאו בוויקנד ברחובות הרובע הלטיני, שרשרת ברים חמודים ושמחים עם אנשים שרוצים לשכוח את השבוע שתרצו לזכור כל חייכם.
ב־Meatpacking, פעם אזור של קצבים וכיום זירת חיי לילה תוססת, תמצאו את Jolene Bar ו־KB18, שתי אופציות מעולות לריקודים. בשביל מוזיקה אלקטרונית באווירה יותר אנדרגראונדית, Culture Box הוא כנראה האופציה הטובה ביותר.
עוד ברים מעניינים בסביבה: Simpelt V המעושן על טהרת הרוקנ'רול, Cafe Dyrehaven וגם־Lidkoeb.
גסטרו־פאב מומלץ ופופולרי הוא Neighbourhood. מלא פה תמיד, גם באמצע השבוע, בעיקר בזכות הפיצות המעולות שלהם: דקות בטירוף, קרנצ'יות, עם הרבה עשבים מלמעלה, מלא פרמזן וים תוספות מעניינות. גם הקוקטיילים לא רעים. הנה, לידי יושב פה כרגע בחור שנראה כמו הכלאה בין בראד פיט הצעיר וליאם המסוורת', עם שיער בלונדיני שופע שאף יהודי מעולם לא קיבל מהוריו, והמלצרית שמשרתת אותנו נותנת פייט לבר רפאלי ומגיעה בלי אמא מעצבנת. למי אכפת מהפיצות?
4. אטרקציות תיירות כמו פרסומת ליוגורט
עזבו, אין טעם לנסות להיטמע במקום. אתם נראים חריגים. זה הגוון, והשיער, והנחיתות הגנטית הכללית. ובאופן כללי אין טעם להתעליין על התיירים היפנים שנותנים בפלאש בכל אתר תיירות קלאסי. אז בואו נתחיל: הנס כריסטיאן אנדרסן. אתם מכירים את הברנש הדני הזה ואת אגדות הילדים שלו. הפסל של בת הים הקטנה, הקלאסיקה שכתב, מושך אלפי אנשים ביום. אין מה לומר: מדובר בפסל. אין גם מה לסובב את זה: מדובר בפסל. זו בת ים והיא קטנה והיא במים. צילמתם? נקסט. האטרקציה האמיתית היא דווקא הדרך לשם. בפארק ירוק עם נהר ציורי ואווזים ואנפות שנותן לך חתיכת השראה לכתוב סיפורים על ברווזים שחורים או לצלם פרסומות של יוגורט מולר.
אגב, מר אנדרסן קבור בבית קברות מגניב למדי ב־Nørrebro. אתם בוודאי מתפלאים על השימוש במילים בית קברות ומגניב במשפט אחד, אבל קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בעצם בפארק עצום, ירוק, שמושך אליו בימי השמש משתזפים ונודיסטים לא מעטים שמתערבבים בין הקברים. הנהלת בית הקברות מודעת לסתירה ומבקשת משתי האוכלוסיות - המשתזפים והאבלים - להתחשב זו ברגשות של זו. ליד המצבות יש אפילו שלטים מצחיקים עם ציור של אדם ללא בגדים ועליו איקס. אני מניח שלמתים זה כבר לא כל כך משנה.
אנשים חיים ישמחו לבקר במוזיאון לואיזיאנה, מרחק נסיעת רכבת קצרה מחוץ לעיר, בכפר Humlebæk שטטיאנה הופמן הייתה מגדירה כציורי. המוזיאון, הממוקם על צוק בלוקיישן מרהיב ומשקיף על מיצר ארסונד (המחבר בין הים הצפוני לים הבלטי) הוא פנינה ארכיטקטונית, שתוכננה כ"וילה" מוקפת גנים שתשתלב עם הנוף הפראי. אם אתם מגיעים לאזור עד סוף ינואר, תוכלו להספיק לראות את התערוכה החד־פעמית של האמנית היפנית יאיו קוסמה, שפועלת מבית החולים הפסיכיאטרי בטוקיו שבו היא מתגוררת מרצונה החופשי זה עשרות שנים.
5. ילדים הפינגווינים מקופנהגן
בעיקרון, כל אגם ונהר עם ברבורים וברווזים הם אטרקציה לא קטנה עבור ילד ישראלי ממוצע. אבל גם כאלה עם סף ריגושים גבוה יותר ימצאו פה את מקומם.
גן החיות של קופנהגן הוא מקום די מרשים, שמשתדל לא לסגור את החיות שלו מאחורי יותר מדי סורגים. האטרקציה האמיתית כאן, לטעמי, היא הפינגווינים שמסתובבים בהמוניהם מאחורי גדר פלסטיק בגובה חצי מטר ובמרחק ליטוף. זו לא אטרקציה כמו קרנפית על שם קרן פלס, אבל זה בהחלט בסדר.
אטרקציה לא פחות מרכזית היא גני טיבולי, הלונה־פארק השני הכי עתיק בעולם, שנפתח בשנת 1843. יש פה את כל הרכבות־הרים־מעליות־צונחות־קרוסלות־הקאה שאתם מכירים, אבל גם צ'ארם אירופי עתיק, שקשה להשוות למוסדות מקומיים כמו הסופרלנד. אגב, גם המחיר בהתאם.
6. ומשהו קטן לקינוח ג'וינט על גדות הנהר
או בקיצור: כריסטיאניה. קומונת ההיפים הזו משווקת כאוטונומיה אנרכיסטית בלב קופנהגן, אבל האמת היא שתושבי המקום הוותיקים מסתייגים מהטיפוסים שהשתלטו להם על המקום. אלה מסתובבים רעולי פנים, עם מסכות שחורות ומשקפי שמש או מסכות סקי, ומוכרים גראס וחשיש בגרמים, ג'וינטים מגולגלים וגם ספייס־טי וספייס־קייקס. שום דבר שאתם לא מכירים מאמסטרדם, רק שהאווירה החשדנית והאנונימית מעט משונה. אינספור שלטים וגרפיטיז מבהירים שאסור לצלם, ומשיחה עם אחד המוכרים התברר שהמשטרה לא ממש זורמת עם הפעילות ופושטת עליהם מדי יום. בכל מקרה, למרות שהמקום קצת ממוסחר, הוא מרתק ושווה ביקור. כריסטיאניה ממוקמת על גדות נהר יפהפה. אידיאלי לג'וינט של צ'יל־אאוט, אם אתם בקטע. או פיקניק נחמד. אפשר, כמובן, לשלב בין שניהם.
הכותב היה אורח של חברת התעופה סקנדינווין איירליינס (SAS) ולשכת התיירות של קופנהגן
