כרמלה מנשה, אם לילדה, נולדה בשנת 1949 וגדלה ברמת־גן ובגבעתיים. למדה בתיכון קלעי והתגייסה לצנחנים, שם שירתה כפקידה פלוגתית. אחרי השחרור החלה לעבוד בקול ישראל כפקידה וב־1983 קיבלה את התפקיד העיתונאי הראשון שלה, כתבת בריאות. לאחר מכן סיקרה גם את תחום הפלילים וב־26 השנים האחרונות היא הכתבת הצבאית של קול ישראל. לפני כשנתיים הדליקה משואה בטקס יום העצמאות, זכתה בפרס סוקולוב ופרס א.מ.ת. עורכת ומגישה את תוכנית הרדיו 'עולים על ב'' ברשת ב'.
מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?
"גיל ארבע, רמת־גן. אני לבושה כחול־לבן וממתינה נרגשת להוריי ולשני אחיי. הלכנו לבמת הבידור בכיכר אורדע ברמת־גן, כדי לראות הופעות ולצפות בזיקוקים. זו הייתה בשבילי פעם ראשונה בתוך עומס כזה של קהל".
מה החופשה הכי גרועה שהייתה לך?
"לפני כמה שנים הייתי בבית מלון בצפון, עם בן זוג שלי דאז. היה אירוע של חדירת מחבלים וניסיון לפיגוע, מה שדרש ממני להיות צמודה לטלפון. באותו רגע לא עניין אותי כלום, רק להעביר את החומרים. בסוף החופשה הוא אמר לי, 'תודה רבה ושלום. היה נעים להכיר אותך'".
מתי היית הכי קרובה למוות?
"ב־1989, באינתיפאדה הראשונה. הייתי באזור ג'בליה ברצועת עזה במסגרת עבודתי ככתבת צבאית. סיקרתי את ההפגנות ההמוניות בשטח, את זריקות האבנים ובקבוקי התבערה. בשלב מסוים הגיע למקום אמבולנס, סמוך מאוד אלינו, ואז הופעל מטען רב עוצמה. האמבולנס התפוצץ, עלה באש וכל מי שהיה באזור נהרג או נפצע. הצוות שלי ואני הספקנו לחצות את הכביש וניצלנו".
מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?
"מהעישון כמובן. זה מזיק, זה הורס לי את הקול, זה מפריע לסביבה וזה מקשה עליי לשדר בבוקר ובשידורים רצופים וארוכים כמו במלחמות. ניסיתי פעם אחת להפסיק, בהשפעה של בן זוג, וזה לקח חמישה חודשים עד שחזרתי לסיגריות. נגמר עם החבר, נגמר פסק הזמן מהעישון".
מה מפחיד אותך?
"תחושת חוסר האונים כשהבת שלי בת ה־17 יוצאת בערב, לא עונה לטלפונים ומסננת אותי. ביום כיפור, לפני 12 שנה, היא נעלמה ולא היה לה טלפון. חיפשתי אותה, תפסתי ניידת משטרה במקום. לא מצאנו אותה. כבר ראיתי את קץ חיי ואת כל המראות הכי קשים בעולם. הסתובבתי ברחוב בוכה. לקראת הערב היא הגיעה מבית הכנסת עם אבא של אחד הילדים. חיבקתי אותה ונישקתי אותה בלי הפסקה".
מה הדבר הכי גרוע שאמרו לך או כתבו עלייך?
"בראשית הדרך, כשהפניתי את הזרקור אל האטימות בצה"ל, הרשלנות, הפגיעה בפרט, בחייל הפשוט, כתב עליי עיתונאי אטום שאני עוסקת בדברים שוליים ובזוטות. זה פגע בי. עברה בי תחושה שחוזרת כל פעם מחדש שאולי באמת אני עוסקת בדברים לא חשובים ואני צריכה להתעסק רק בטיל, ברובה, בהפגזות ובמלחמות. כשכותבים עליך ביקורת אתה מתכווץ. אבל השנים והניסיון מחדדים את ההבנה, שמה שאני עושה הוא חשוב".
איזו עצה היית נותנת לכרמלה בת ה־16?
"קחי ריטלין. מאוד מאוחר בחיים הבנתי שיש לי הפרעות קשב ואני בטוחה שאם הייתי לוקחת ריטלין, הנעורים שלי היו קלים יותר. הייתי נערה מרחפת ותלמידה בינונית, לא הייתי מרוכזת בלימודים ולא הייתי מסוגלת לסיים שום מטלה. מעבר לזה, הייתי אומרת לה 'קחי מה שתרצי, מי יסרב לך', כמילות השיר. הייתי נערה חסרת ביטחון שלא האמינה בעצמה".
מה ההורים שלך לא הבינו לגבייך?
"שאפשר ללכת מחוץ לתלם. ציפו שעד גיל 25 אתחתן ואביא להם נכדים. עד היום הם קצת מאוכזבים ממני בקטע הזה. לא ממש עבר להם".
איזה שיר ישמיעו בלוויה שלך?
"'האמנם' של לאה גולדברג בביצוע חוה אלברשטיין. זה שיר עוצמתי שנכתב ב־1943 על רקע הכחדת העם היהודי ומסמל בעיניי חסד, וגם חלק מהאישיות שלי. הוא מחזיר אותי אחורה ל'נוער העובד' ולאתוס שגדלתי עליו - ארץ ישראל".
ממי את צריכה לבקש סליחה ולמה?
"מהבת שלי אלה, על שלא הייתי בכמה אירועים בבית הספר. על זה שהבטחתי לה לנסוע איתה לחו"ל בחופש הגדול ובמקום זה סיקרתי את מבצע 'צוק איתן' ושלחתי אותה לבד לארה"ב. גם השנה היא נאלצה לנסוע בלעדיי כי אמא שלי בבית חולים ולא רציתי לעזוב אותה".
מתי התרגשת פעם לראות מפורסם?
"כשהגעתי לקול ישראל, ראיתי לראשונה את רבקה מיכאלי ויהורם גאון והחסרתי פעימה. עד היום אני מתרגשת שרבקל'ה היא חברה שלי".
מתי נשבר לך הלב לאחרונה?
"בערב החג. התקשרה אליי אם שכולה, שיש לי קשר איתה במשך שנים ארוכות. דיברתי איתה על הכאב, על חוסר היכולת שלה לחגוג, להתכונן לחג ולהתמודד עם האובדן בחגים".
איזה סרט ראית הכי הרבה פעמים?
"ברור ש'אישה יפה', עם ג'וליה רוברטס. ראיתי אותי יותר מ־15 פעם. מרגש אותי כל פעם מחדש. אני אוהבת לחזור לקטע של השופינג בחנות, לנקמה הקטנה של הזונה - 'ביג מיסטייק, יוג'!' - כי יש בו משהו חזק מאוד שמדבר אליי כבנאדם. אני אוהבת את החלשים".
ואיך את מתמודדת עם הימים הקשים שעוברים עלינו עכשיו?
"אני עוברת ימים ללא שינה כמעט כי גל הטרור הנוכחי הוא מאוד אינטנסיבי וזה כל רגע להיכנס לשידור ולדווח, אתה לא יכול לתכנן כלום. התקופה הזו מביאה טלפונים אחרים מהשטח. יש למשל דאגה של הורים שרוצים שהילדים שלהם, החיילים או החיילות, ישאו נשק גם אם הם לא משרתים ביחידה קרבית ולא נושאים נשק ביומיום, יש חיילות שחוששות לנסוע לבסיס לבד או לצאת מהבסיס לבד ואז מעדיפות להישאר שם".
מה נשים לא מבינות על גברים?
"שאפשר גם בלעדיהם".
מה הריח האהוב עלייך?
"של אלמון הודי, שיח שגדל אצלי בחצר הבית. הפרחים תלויים באשכולות מרהיבים וריחניים שהופכים מצבע לבן לאדום בוהק במשך הקיץ והסתיו. זה ממש בושם בריח משכר, מהפנט".
מה הדבר היחיד שחסר לך כדי לשפר את איכות חייך?
"הייתי רוצה לקום יום אחד בספונטניות ולהיות מסוגלת לקחת חופשה, ככה סתם. כמעט שלא יצאתי לחופשה רצינית מאז שהבת שלי נולדה. יש לי שריטה בעניין הזה. איכשהו, אני לא מסוגלת לשחרר".
מה היית עושה לו קמת מחר כביונסה?
"באה להופיע בפני חיילי צה"ל. הרי היא לא הייתה אף פעם בישראל".
באיזה ריאליטי היית מוכנה להשתתף כמתמודדת?
"הציעו לי כולם. 'האח הגדול', 'הישרדות'. סירבתי לכולם. אני קלסטרופובית ולא יכולה להישאר תקועה בבית. וחוץ מזה, לא רואה את עצמי בביקיני ביערות טרופיים למיניהם".
