לפני הכל, אני מחליט לנצל את ההזדמנות החגיגית ולבדוק אחת ולתמיד את הסוגיה שהטרידה אותי כבר כמעט עשר שנים. "מה פתאום", טוען בתוקף יוני בלוך. "ממש לא", מגיבה מיד אפרת גוש.
לא יכול להיות שלא ניהלתם פעם רומן.
בלוך: "בשיא הכנות, מעולם לא התחלתי איתה. היא נראתה לי כמו מישהי שבכלל לא בליגה שלי".
גוש: "נכון, הוא לא ניסה".
בלוך: "אבל כולם היו מאוהבים בה".
גוש: "באמת? לא הרגשתי את זה".
בלוך: "בטח, אבל אף אחד לא העז לעשות עם זה משהו. פחדנו".
הרומן האפלטוני ביניהם התחיל לפני קצת יותר מעשור, כשבלוך רצה לפרוץ בגדול וחיפש זמרת ליווי. "חיפשתי מישהי יפה", הוא מדגיש. "תיכננתי לעשות את ההופעה הראשונה אי פעם, ושאלתי את אחד הנגנים שלי אם הוא מכיר מישהי. הוא הכיר את אפרת מבית הספר והציע לה לבוא".
גוש: "האמת היא שבהתחלה הוא הציע למישהי אחרת, שקוראים לה ענבל, והיא לא רצתה לבוא".
בלוך: "והיום היא אשתי. ככה שהכל הסתדר בסוף".
גוש: "הייתי באותם ימים בכלל זמרת ג'אז, ולא הכרתי את הסגנון הזה, אבל זה סיקרן אותי. מה גם שאני מתה על חנונים ובתוך תוכי אני חנונית רצינית. הגעתי לפגוש את יוני, הוא השמיע את המוזיקה שלו ומיד התחברתי. זה הרגיש מאוד טבעי בינינו".
נציגי חברת התקליטים NMC הגיעו לאותה הופעה ראשונה כדי לראות את בלוך על הבמה, ומהערב הזה הם יצאו עם שני חוזים: אחד לזמר והשני לזמרת הליווי שלו. "החתימו אותי על אלבום משלי, וזה מאוד הפתיע אותי", היא מספרת. "גם הייתי צעירה ובכלל לא היו לי שירים ולא חשבתי שאני יודעת לכתוב. את האלבום הראשון שלי יוני הלחין והפיק, ומאז הכל היסטוריה. בהתחלה הייתי זמרת הליווי של יוני, אחר כך התחלנו לעבוד יחד על האלבום שלי, ובסוף נפרדו דרכינו למרות שנשארנו חברים טובים עד היום".
בלוך: "היינו באמת להקת חנונים, והיא ממש הגניבה אותנו. אפילו לא היינו חנונים מגניבים, פשוט חנונים גרועים. אפרת הכניסה בנו איזו רוח אחרת שהייתה מאוד חסרה לנו. כולנו היינו מאוד צעירים אז, וזה היה היתרון הגדול — שלא חשבנו יותר מדי".
למרות ההצלחה האדירה לה זכו שני האלבומים שלהם, להופעות ברחבי הארץ הם נסעו בהסעות המאורגנות, חוזרים בערבים לדירות בפלורנטין ומספיקים עוד לנגב חומוס בחומוסייה השכונתית עם הכסף שנשאר להם אחרי ששילמו שכר דירה. "אני מתרפקת היום בנוסטלגיה על התקופה הזאת, למרות שהיו גם רגעים מאוד קשים", מספרת גוש. "היינו כל הזמן ביחד, גם בהופעות, גם בהקלטות וגם בשכונה. נוצרה כאן אווירה מאוד משפחתית, סוג של קיבוץ. במשך שנתיים רוב הארוחות שלי היו מנת חומוס, כי זה הדבר הכי זול שיכולתי להרשות לעצמי".
בלוך: "פעם אפרת ציירה ציור בתמורה לאוכל. אני הייתי רושם כל פעם על החשבון, ואז, כשהחשבון הגיע לאלפיים שקל, הבעלים של החומוס אמר לי שהוא מוחק את החוב, אבל מאותו רגע אני כבר לא יכול לרשום יותר".
מתי דרככם נפרדות?
"הן אף פעם לא באמת נפרדו. באלבום השני שלי יש שיר בשם 'אחרי שאפרת התאבדה', שבו אפרת עושה קולות. היא כל הזמן אמרה לי שזה עוד עלול לקרות ושהיא עלולה להתאבד יום אחד, אז מהפחד כתבתי את השיר הזה".
גוש: "הייתי נורא צעירה. מי האמין אז שאחיה עד גיל 30 המבוגר".
בלוך: "אני הולך להביא תה. מישהו רוצה?"
גוש: "הוא פשוט לא השתנה".
ביום רביעי הקרוב יעלו בלוך, 34, וגוש, 31, על במת פסטיבל הפסנתר בתל־אביב (קאמרי 3, 20:00) ויבצעו ביחד את אלבומה הראשון של גוש, הנושא את שמה. "רציתי לעשות משהו חגיגי שיציין את התאריך העגול הזה", היא מסבירה. "זה היופי בפסטיבל הזה, שנותנים לאמנים לעשות דברים שלא היו מעזים לעשות בשום מקום אחר. מבחינתי זו הזדמנות לשיר שירים שאני פחות שרה עם השנים. הצעתי ליוני ולשמחתי הוא הסכים".
בלוך: "מבחינתי גם הייתי בא סתם ככה לראות את ההופעה מהיציע. חבל, היא הפסידה כרטיס. אני באמת מאוד אוהב אותה ואת איך שהיא שרה. הייתה תקופה שבה כל שיר שכתבתי, מיד נתתי לה אותו, כי אמרתי לעצמי שברור שהיא תשיר אותו יותר טוב ממני. בכלל, עברתי משבר שבו חשבתי שבגלל שהיא שרה כל כך יפה אני לא אשיר יותר בחיים".
הרבה השתנה בחיים שלהם מאז אותו אלבום: בלוך הוציא שלושה אלבומים מצליחים, פתח חברת היי־טק משגשגת והיום מעסיק 80 עובדים בניו־יורק, לונדון, הוליווד ותל־אביב. גם גוש הוציאה שלושה אלבומים מצליחים, שיחקה קצת בטלוויזיה ובקולנוע, הפכה למובילת אופנה, הייתה יפה ונכונה, יצאה עם כמה מכוכבי הביצה המקומית, ולבסוף התארסה לאיש העסקים יובל סיגלר וילדה את בנה הבכור — ג'וליאן ג'אגר.
"אני אמא ורציתי לחוות את זה כמו שצריך, ולכן הורדתי הילוך עם המוזיקה", מודה גוש. "אבל אני כותבת עכשיו את האלבום הבא. הרגשתי צורך להיות קצת יותר סלקטיבית בבחירות שלי הפעם, ולהתרכז רגע בעולם החדש הזה של האימהות".
נדמה שגם מדורי הרכילות מתרכזים בעולם הזה. אין שבוע בלי תמונה שלך עם ג'אגר.
"זה בגלל שהילד שלי כל כך מתוק עד שהם לא עומדים בזה. לפני שילדתי אותו לא ידעתי איך אהיה כאמא ומה תהיה המדיניות שלי לגבי תמונות שלו, וזה מאוד העסיק אותי. כי הרי אני גרה במרכז תל־אביב וקורה כמה פעמים בשבוע שאני יוצאת מהבית ומחכה לי פפראצי בחוץ. ואז, כשנולד הילד שלי, הייתי כל כך גאה בו והחלטתי שאני פשוט מראה אותו לכולם, ולא נכנסת למקום שבו כל הזמן אחשוש מזה שיצלמו אותו. אנחנו חיים בעולם מסוים, וכל עוד זה לא מפריע לנו, אני לא רואה סיבה להסתיר. יום אחד הוא יוכל לראות את הכל באינטרנט, כשיגגל את השם שלו".
ומה עם הופעות?
"אני מרגישה שיש לי את הזכות לקחת עכשיו את הזמן לעצמי. כשאתה מופיע המון, זה מאוד שוחק. קשה לי להביא משהו חדש כשאני בתוך היצירה הקודמת שלי, ולכן אני מופיעה פחות".
ומה איתך יוני?
"אני עושה הרבה הופעות לקהילות יהודיות בארצות־הברית, אבל בינתיים מתרכז בחברה שהקמתי יחד עם החברים שלי ללהקה. אני מתגעגע להופעות בישראל, וגם כותב מדי פעם שירים חדשים בלי לחשוב יותר מדי, ואולי עוד יקרה משהו".
גוש: "והנה אנחנו יושבים פה ביחד, ואולי זו התחלה של עוד משהו משותף בינינו".
שאני אשאיר אתכם לבד?
בלוך: "אני מאוד אוהב את אפרת, ואני מניח שגם מעצבן אותה ששואלים אותה למה היא לא כתבה שירים בתחילת הדרך. אבל אני יכול להעיד שמאז, כל פעם שכתבתי לזמרת, תמיד אמרו לי: 'זה קצת אפרת גוש, לא?' ואני מרחם על כל בחורה שאי פעם עבדתי איתה כי תמיד אפרת הייתה שם ברקע. אחרי הפסקה ארוכה, באמת יהיה כיף לעשות משהו ביחד".
אפרת, מה עם קריירה בחו"ל?
גוש: "אני כל כך אוהבת לשיר בעברית, ככה שזה לא אופציה מבחינתי. מעולם לא היה לי חלום לפתח קריירה בינלאומית".
בלוך: "אל תדאגי, יש קהילה יהודית חמה".
dani—s@yedioth.co.il
