רינת זיו
אין מה לומר, גב האומה בלי גורי אלפי זה לא אותו דבר. למעשה, זה לא אותו דבר מאז המעבר לערוץ 10 — ושני השינויים לטובה. בביתה החדש ננעצת הסכין בגב האומה (סליחה, הזמנתם את זה) עמוק ומשונן יותר, משחררת את העניבה הרופפת ממילא ומכוונת ישר ללב, או טוב מזה, למוח.
מונולוג הסיום של ליאור שליין הוא הרבה יותר מפאנץ' — הוא מאסטר פיס, שמצדיק את אורכו הלא־חוקי במונחים טלוויזיונים. את הנאום הנוקב לנתניהו בתוכנית האחרונה מוטב שיעתיק כלשונו צוות הקמפיין הבא של הרצוג, ולהבדיל — ההספד למוטי קירשנבאום, אורח אהוב בתוכנית, היה המדמיע מכולם, אולי היחיד שנכתב ברוחו וכמעט בלשונו.
בכלל, מצחיק זה לא מספיק. במדינה שבה ראש הממשלה מטיל את האחריות לשואה על המופתי ומאלץ את גרמניה לתבוע אותה בחזרה, המציאות מצחיקה מספיק, אם משהו מזה מצחיק אתכם. סאטירה לא אמורה לחקות אותה, אלא לדלות מתוכה את הזווית הלא צפויה שתעורר מחשבה, אי־נוחות, פעולה. בפחות מחצי התקציב של ארץ נהדרת, שכבודה לגמרי במקומו מונח, גב האומה עושה בדיוק את זה. בלי פירוטכניקה, רק עם מגישים מטורללים וטקטים מדויקים, שנדרשים להתחרות מדי שבוע בשפע הפאנצ'ים שמקדימים אותם ברשת.
וגורי? יש לי ארבעה דברים להגיד על זה: 1. אודי כגן. 2. תם אהרון. 3. שוב אודי כגן. שניהם קולות לוהטים ונכונים היום לא פחות מגורי, כגן טיפה יותר, ויחד עם עידו רוזנבלום ורותם אבוהב הם סוחבים את הדינמיקה בפאנל לכיוונים חדשים ומנערים את התבנית המוכרת, מה שכל סאטירה נושכת חייבת לעצמה.
4. ליאור שליין. כי מה לעשות, בטלוויזיה אפילו אלפי פרח בעיקר תחת שרביטו (מישהו זוכר היום את "לצחוק או למות", או את "תוצאות האמת" בהנחייתו?). גורי המריא הלאה, כי ככה צריך, והשלם של גב האומה הוכיח שוב שהוא יותר מסך חלקיו. ואם זה לא היה ברור עד כה: עדיין מצחיק אש.
דני ספקטור
בואו נודה באמת — גב האומה בלי גורי אלפי זה לא אותו הדבר. היא אולי עדיין מצחיקה, אבל מה לעשות, לא מבריקה כמו בימי הזוהר שלה. גורי אלפי, וכבודם של כל השאר במקומו מונח, היה הדבק שאיחד את כל החבורה. תוציאו את מסי מברצלונה - היא אולי עדיין תהיה ברצלונה, אבל לא ברצלונה של מסי.
ליאור שליין הוא איש מצחיק, בזה אין ספק. אפילו כשהוא עובר מולי בכל בוקר, כשהוא בדרך לחדר הכושר ואני מטייל עם הכלבים, קשה לי לא לחייך. אבל בואו נודה באמת — הוא מעולם לא היה הכוכב האמיתי כאן.
אם יבקשו ממני לסמן את נקודת השבר, הרגע שאחריו גב האומה כבר הפסיקה להצחיק כמו פעם, אגיד בכנות שזו הייתה העזיבה של גורי אלפי. כי עם כל הכבוד לשליין, לאורנה בנאי המקסימה ולעינב גלילי השנונה, אם תעשו מרתון תוכניות של מצב האומה ותספרו את הפאנצ'ים שגילגלו אתכם לרצפה מרוב צחוק, תגלו שלרובם אחראי אלפי.
גם הוא הבין את זה, ככל הנראה, והחליט לעזוב לטובת תוכנית משלו. בינתיים שליין וחבריו מנסים תחליפים אחרים — רותם אבוהב, אודי כגן, תם אהרון, עידו רוזנבלום ושות' — אבל אף אחד מהם לא מגיע לקרסוליו של האקס המיתולוגי. שליין גם הוסיף לעצמו מונולוג סיום באורך הגלות, לקראת סוף כל פרק, ובו הוא יורה שנינויות בזו אחר זו, רק כדי שנגלה שלא פעם מדובר בכדורי סרק. אבל לרוב ההומור שלו כל כך שנון, עד שאת הפאנץ' אני מבין רק בהפסקת הפרסומות הבאה. טוב, אולי במקרה הזה הבעיה היא דווקא בי.
אז מה צריכים לעשות שם? בעיקר לייצב את הפאנל עם עוד כישרון גדול, כזה שיחזיר אותי ורבים כמוני אל ערוץ 10 בלילות שבת.
