1. גולדפינגר (1964):
אישה מתה מצופה בזהב, מזימה מופרכת שכוללת פריצה לפורט נוקס, וכמובן הסצנה שבה בונד קשור לשולחן והלייזר מתקרב לתכשיטים המשפחתיים. 'גולדפינגר' הוא כל הטוב שבבונד גרסת קונרי: מלא בסטייל, תחושה אמיתית של סכנה והרבה סטים מצועצעים ורגעי שיא מופרכים אך לא מביכים. השלישי בסדרת בונד הוא למעשה תוכנית האב לכל סרט בונד מאז.
2. סקייפול (2012):
כשמביאים במאי זוכה אוסקר (סם מנדז, 'אמריקן ביוטי'), צלם ענק (רוג'ר דיקינס) ואת חוויאר בארדם בתור הנבל מקבלים סרט טוב, נועז ואף מרהיב, שהצליח במקביל לשמור על קריצות ומחוות לרוח המקורית של ג'יימס בונד ועדיין לחתור ולמצוא קצת דרמה מתחת לדמות המשומשת שלו. קלאסיקה עכשווית, בלי בושה.
3. בשירות הוד מלכותה (1969):
אם מתעלמים מהאיש שקצת מפריע בתפקיד בונד (היי ג'ורג' לייזנבי) תגלו יהלום נשכח, שבעיני חובבי בונד רבים נחשב לאחד הטובים בסדרה. למשל, יש בו נערת בונד (דיאנה ריג) שהיא אשכרה דמות ולא פלקט; ארכי־נבל מוצלח (טאלי סבאלאס בתפקיד בלופלד); ושורה של סצנות אקשן מסחררות. עובדה שכל סרט שני מנסה לחקות את סצנת הסקי המרהיבה. בלי הרבה הצלחה, אגב.
4. המרגלת שאהבה אותי (1977):
עוד סרט בונד שמתחיל עם מרדף סקי מרהיב ולמעשה הכמעט יחיד של עידן רוג'ר מור שאשכרה עובד. השילוב של הקאמפיות והמופרכות עדיין לא מעיק ולמעשה בחלקים מסוימים הוא די מצחיק. מי שהולך לסרטי בונד בשביל הגאדג'טים, הסטים העצומים מקרטון (כולל מחבוא תת־ימי, כמובן), הבדיחות הגזעניות והשוביניסטיות וכמובן הופעת הבכורה של הרשע "מלתעות", אז 'המרגלת שאהבה אותי' הוא הסרט בשבילכם.
5. מרוסיה באהבה (1963):
קצת פחות מוצלח מ'גולדפינגר', אבל רק קצת. בעצם, הסרט השני בסדרת ג'יימס בונד בסך הכל נראה היום מאוד יוצא דופן ומרוסן יחסית, אולי כי הוא נזכר בעובדה שהדמות של בונד שיצר במקור איאן פלמינג היא... נו, איך קוראים לזה... מרגל. אז כן, זה פחות סרט אקשן־פנטזיה מטורלל ויותר מותחן מלחמה קרה משובח עם סוכנים כפולים ומזימות בינלאומיות. לא סתם זה הסרט האהוב על קונרי בסדרה.
ואחד שממש לא:
'אוקטופוסי': קרבות התחתית בסדרת בונד צפופים למדי. יש את 'מונרייקר' הדבילי שלקח את רוג'ר מור לירח, רק כי המפיקים חיפשו דרך לתפוס טרמפ על הצלחת 'מלחמת הכוכבים'. יש את 'העולם אינו מספיק' המשמים עם דניס ריצ'ארדס כמדענית אטום, או את 'למות ביום אחר'. ובכל זאת בפרס זוכה 'אוקטופוסי', הסרט שבו רוג'ר מור התחפש בסרט אחד לליצן, גורילה ותנין. זה נראה כמו שזה נשמע.
1. שון קונרי:
הטהרנים יגידו רוג'ר מור ששיחק ביותר סרטים. החדשנים יגידו קרייג. אבל בחיאת: על מי אתם חושבים כשמדברים אתכם על ג'יימס בונד? מהפריים הראשון שלו משחק קלפים ב'דוקטור נו' ובכל חמשת הסרטים לאחר מכן, קונרי הוא זה שהפך את בונד לאייקון. המבטא, המרטיני, האקדח והברוטליות שהתחלפה ברגע לקריצה וחיוך שובב. לא במקרה קונרי הוא גם היחיד שהמשיך להיות כוכב ענק אחרי שתלה את הטוקסידו.
2. טימותי דלטון:
לא, זו לא טעות. אמנם, דלטון כיכב בשני סרטים ('באזור המסוכן' ו'רישיון להרוג') שנחשבו לנקודת שפל קופתית בסדרה ומפיקי הסדרה די שמחו להיפטר ממנו. אבל דלטון, שחקן תיאטרון משובח עם מקל בתחת, הוא הראשון שניסה לקחת את הדמות למקום אחר ומעט הקדים את זמנו עם אווירת ה"אפל יותר, בוגר יותר" אה־לה באטמן של כריסטופר נולאן. הצופים אולי לא התחברו, אבל הוא הניח את היסודות שמהם דניאל קרייג עושה היום מטעמים.
3. פירס ברוסנן:
ההוכחה לפער בין ליהוק מוצלח לסרטים בעייתיים. מלבד 'גולדן איי', ברוסנן לא נהנה מסרטי בונד על רמה. כולם היו בלוקבאסטרים הוליוודיים טיפוסיים לניינטיז: הרבה פיצוצים, לוק נוצץ ומעט מאוד נשמה. ובכל זאת, השרמנטיות והביטחון העצמי של ברוסנן בישרו את שיקום האגו הבריטי בעידן הבריט־פופ וטוני בלייר. הסדרה שבה להפציץ בקופות ופתאום להיות ג'נטלמן בריטי לא נחשב לדבר מבאס כל כך.
4. דניאל קרייג:
האמת, גם אחרי שלושה סרטים אנחנו עדיין מעכלים בונד בלונדיני. אבל קרייג התרחק שנות אור מהארומה האריסטוקרטית והמלוקקת של ברוסנן ומור ויצר דמות מחוספסת, שלא לומר אלימה ונקמנית, שהתרגלה למרטיני המעודן בהדרגה. גם הסרטים בכיכובו - חלקם משובחים - ניסו להיות משהו אחר ורציני יותר.
5. רוג'ר מור:
מי מהקוראים שמשתייך למחנה רוג'ר מור ככל הנראה מתפוצץ בשלב זה. מילא להפסיד לקונרי, אבל מקום לפני האחרון? למה מי החזיק את המותג בחיים במשך שבעה סרטים ויותר מעשור? מי עשה ממנו דמות כיפית ושמחה? ולכל אלה אנחנו עונים: ראיתם בזמן האחרון את אחד מהסרטים בכיכובו? כולם, ללא יוצא מהכלל, התיישנו בטירוף ונראים היום מעופשים ומאובנים. אנחנו עדיין מנסים להדחיק את בונד בחליפת ליצן ב'אוקטופוסי'. אפילו הוא הודה עם השנים, "אוקיי, אולי הייתי קצת פחות טוב מקונרי". קצת.
6. ג'ורג' לייזנבי:
הראשון שהחליף את קונרי, ולסרט אחד בלבד, יישאר גם הבונד הנשכח ביותר. במידה רבה, זה חבל, כי הסרט היחיד שבו כיכב לייזנבי האוסטרלי ('בשירות הוד מלכותה') הוא דווקא אחד הסרטים הטובים והמעניינים בסדרה. אבל לייזנבי - דוגמן אוסטרלי בלי הרבה ניסיון משחק - הוא הדבר הכי חלש בו.
1. מלתעות ('המרגלת שאהבה אותי' ו'מונרייקר') ו"אודג'וב" ('גולדפינגר'):
ביקום של בונד, הנבלים הכי משעשעים ומוצלחים הם לאו דווקא הבוסים עם המזימות הגדולות והמבטא הזר, אלא הבריונים האלימים והטיפשים שעושים עבורם את העבודה המלוכלכת, לרוב בלי לדבר. ב'גולדפינגר' זה שומר הראש עם כובע הצילינדר הקטלני וב'המרגלת שאהבה אותי' ו'מונרייקר' זהו הענק האילם עם שיני הפלטינה, שבסוף מחליף צד ומסייע לבונד.
2. גולדפינגר ('גולדפינגר'):
"אתה מצפה ממני לדבר?" "לא מר בונד, אני מצפה ממך למות!" אוריק גולדפינגר, תעשיין עם אובססיה לזהב נאצי, נבל־על מטורלל עם תוכנית מטורפת ולא ממש שימושית שכוללת פצצת אטום, מאורה סודית וניסיונות להרוג את בונד באופן ארוך ומסובך מדי שמאפשר לו להימלט.
3. לה שיפר ('קזינו רויאל'):
בעיני רבים, 'קזינו רויאל' שפתח את עידן דניאל קרייג הוא הניסיון המוצלח באמת להביא את הדמות למקומות חתרניים ואפלים יותר. לאחר 'סקייפול' ניתן לחלוק ולומר שמדובר בניסיון מעניין אבל לא שלם להחיות את מותג בונד. אם כי לפחות באזור הנבל, 'קזינו רויאל' הצטיין עם מאדס מיקלסן האדיר בתפקיד "לה שיפר" שדומע דמעות מדם. אפשר לומר שזה היה האודישן שלו ל'חניבעל'.
4. פרנסיסקו סקאראמנגה ('האיש עם אקדח הזהב'):
מהאלגנטיים שבאויבי בונד שלא הצטייד בתוכנית גרנדיוזית מדי ובעיקר רצה לחסל את 007. כריסטופר לי, השחקן שגילם אותו, מוכר יותר כ"דרקולה" וכסארומן בסרטי 'שר הטבעות'. למה שיפשל בתור האיש הרע?
5. ראול סילבה ('סקייפול'):
חוויאר בארדם עשה נבל בונד קלאסי - קאמפי במידה, מפלצתי במידה, עם לא מעט השפעה מתפקיד הג'וקר של הית' לדג'ר ב'האביר האפל'. וכדאי לזכור: הוא אחד מנבלי הבונד היחידים שגם מצליח במטרתו בסוף הסרט (לא באמת ספוילר, כשתראו תבינו).
ואחד שממש לא:
רנארד ('העולם אינו מספיק'): נבל מרדים לסרט משמים. רוברט קרלייל הכריזמטי בדרך כלל נראה כאן כמו מי שרק מייחל לסיום הסרט. והוא עדיין עדיף על דניס ריצ'רדס בתפקיד מדענית האטום ד"ר כריסמס ג'ונס.
1. חליפת הרחף ('כדור הרעם'):
משנות ה־60 ועד היום, אלפי חובבי אווירונאוטיקה ניסו לשחזר את הגאדג'ט המעופף של בונד בלי הצלחה. מדובר בשיברון הלב הגדול ביותר מאז המחסור בהאבר־בורד מ'בחזרה לעתיד 2'.
2. האסטון־מרטין: ('גולדפינגר', 'כדור הרעם' וסרטי דניאל קרייג):
לבונד הייתה שורה ארוכה של מכוניות מלאות כל טוב ועדיין האלגנטית ביותר נותרה זו עם כיסא המפלט, מכונות הירייה המוחבאות היטב, המסור בגלגלים ושלל הפתעות נוספות.
3. מכונית לוטוס צוללת ('המרגלת שאהבה אותי'):
כי ל"אסטון מרטין" לא מגיעה כל התהילה. המכונית שהופכת לצוללת היא אחד הגאדג'טים המגניבים ביקום של בונד ואחת הפנטזיות הכי בסיסיות של כל ילד שצופה בסדרה - כולל טורפדו וצלצלים שהולחמו ישר לתוכה כדי להדוף כל פולש.
4. שעון לייזר ('גולדן איי'):
שעונים הם די ביג־דיל בבונדלנד, כי מה עוד משדר מרגל אלגנטי ומיליונר וגם יכול להכניס לסרט עוד קצת כסף בדמות חסות מ"אומגה" או כל מותג יוקרה אחר? השעון הזכור ביותר הוא כנראה שעון הלייזר שעל ידו של פירס ברוסנן, מהבודדים שידעו איך לשאת אותו בסטייל.
5. חליפת התנין ('אוקטופוסי'):
כי מישהו היה צריך לחשוב על משהו מטומטם מספיק לסרט הכי קאמפי עם רוג'ר מור.
ואחד שממש לא:
המכונית הבלתי נראית ('למות ביום אחר'): הרגע שבו ג'ון קליז בתפקיד המדען קיו הגיש לבונד מכונית בלתי נראית היה גם רגע שבו הסדרה קפצה את הכריש. ואפילו לא היו כרישים בסרט.
