עולם העסקים עדיין שייך לגברים, אבל נשים הולכות ומגדילות בו את דריסת רגלן. מה המחיר שעליהן לשלם? רוני פלומן, יועצת שיווק לחברות טכנולוגיה, נוגעת בדיוק במקומות האלה ב"חשפן", קובץ הנובלות המרשים שלה, שבא אחרי שני ספרי עיון.
שירי, גיבורת הנובלה הנושאת את שם הקובץ, היא עורכת דין שאפתנית במשרד שמנהליו נקראים דובי וזאבי — חיות טרף מפחידות, אבל לא אותה. היא בכלל הייתה מעדיפה ללמוד ספרות, אבל הלכה למשפטים כי החליטה להיות אישה חזקה ועצמאית — אותה אף אחד לא יפרנס, אבל העצמאות לא תבוא בקלות. היא מאבדת את עצמה לאט־לאט, הופכת למשהו שלא רצתה להיות, חיית טרף גם היא, בעולם חסר רחמים, מוכרת את נשמתה לשטן בכל בוקר מחדש, רק כדי להתקדם, להיות הטובה ביותר, להצטיין ולמצוא חן בעיני הבוסים והלקוחות.
אין לה יום ואין לה לילה, בסתר ליבה היא מקנאה בעובדות הנשואות במשרד, שהולכות בשלוש וחצי כדי להוציא את הילד מהגן. שירי לא תהיה כזאת, היא תעבוד עד צאת הנשמה, עד שלבוסים לא תהיה ברירה מלבד להפוך אותה לשותפה. היא מביטה בחלחלה בשגעת החתונות המתחוללת סביבה, מצד אחד מזלזלת בפולחן הגימיקים המטופשים והקיטש, מצד שני קצת מקנאה, רוצה טבעת כמו כולן ולא בטוחה שזה יכול לקרות דווקא עם רן, בן הזוג התת־הישגי שלה, המונח בביתה כרהיט שאינו תואם לעיצוב הסלון.
שירי מוזמנת למסיבת רווקות עם הנשים שאמורות להיות חברותיה הטובות ביותר, אחיות לחיים ולמקצוע, אבל מרגישה רק זרות וניכור. דווקא מהופעת החשפן שאמור להיות ההיפוך שלה, גבר במקצוע "נשי", שירי מקבלת איזו תובנה מפתיעה.
בכל תנועה, מבט או מילה שלה, שירי היא עדות נפלאה לטרגדיה שבחיי האישה המודרנית — להיות חזקה או חלשה? נשית או גברית? מה שלא תעשי ואיך שלא תבחרי, תמיד תפסידי משהו, תמיד תתהי על השביל שלא צעדת בו ותמיד ישפטו אותך, תמיד יהיה משהו שאת לא מספיק טובה בו, משהו שנכשלת בו, שבגללו את לא מרוצה. אין אישה שלא תזדהה עם הנובלה הזאת, אבל אולי גם גברים סוף־סוף יבינו.
חשפן / רוני פלומן. בהוצאת עולם חדש, 213 עמ'
