לג'רי סיינפלד יש אובססיה עם המספר 9. הוא נולד ב־54' (4+5=9), סיים תיכון ב־72' (שוב סכום הספרות הוא 9), הופיע לראשונה בתוכנית המיתולוגית 'טונייט שואו' ב־81' (הבנתם את הקטע) ועוד פעלולי חשבון שכאלה. חשוב מכל, כשניסו לשכנע אותו לסיים את 'סיינפלד' עם 10 עונות בכיס, הוא ענה: "10 זה מעפן. 9 זה המספר שלי. אחר כך גיליתי ש־9 בנומרולגיה זה שלמות".
'סיינפלד' הפכה כמה אנשים למאוד עשירים, במיוחד את סיינפלד ואת לארי דיוויד, שותפו ליצירה. ב־1998 חתם דיוויד על חוזה שמעניק לו 1.7 מיליארד דולר משידורי הסדרה בכל העולם. 250 מיליון בשנה הראשונה ואז קצת פחות בכל שנה עד שיגיע לסכום המוסכם. עד כה הכניסו השידורים הגלובליים כשלושה מיליארד דולר ואין סימני האטה באופק. כך שגם בלי קשר לנומרולוגיה אפשר להבין את סירובו של סיינפלד ליצור עונה עשירית למרות הצעה של 110 מיליון דולר מרשת NBC.
"כי אני הוא קוסטנזה, מלך האידיוטים", מתגאה ג'ורג' באחד מפרקי הסדרה. את שם המשפחה של הדמות לקח ג'רי סיינפלד מחבר שלו מימי הקולג', מייקל קוסטנזה. ב־1998 תבע קוסטנזה האמיתי את NBC ב־100 מיליון דולר בטענה שהוא לא אישר את השימוש בשמו וכי הפתטיות של ג'ורג' פגעה בתדמיתו ובכבוד שרוחשים לו הבריות. הוא הפסיד בתביעה.
את התפקיד של ג'ורג', הדמות הכי טובה ב'סיינפלד', ייעד ג'רי לחבר אחר, הסטנדאפיסט ג'ק ג'והנסון, אבל ג'והנסון לא נכנע לתחנוניו וסירב. השמות שעלו אחר כך כללו את דני דה ויטו, פול שפר (מנהל התזמורת והסיידקיק של דיוויד לטרמן) והקומיקאים האפרו־אמריקאים כריס רוק ודיוויד אלן גריר. אפילו סטיב בושמי עשה אודישן. עד שהתפקיד נחת בחיקו של ג'ייסון אלכסנדר. את הכרטיס שלו לתהילה הרוויח אלכסנדר בזכות חיקוי מושלם של וודי אלן באודישן המקדים, כי הוא חשב שרוח הסדרה מתכתבת איתו. סיינפלד ודיוויד התלהבו מהמבחן המוקלט וזימנו את אלכסנדר לאודישן נוסף. בפניהם. שם לא היה להם סיכוי מול אמנות הפיתוי שלו.
דמותו של קריימר מבוססת על שכן של דיוויד בשם קני קריימר, שנטען כי קיבל אלף דולר תמורת השימוש בשמו. את השלמת ההכנסה שלו השיג מהדרכת סיור תיירותי בחיים האמיתיים של קריימר (בדומה לקריימר, הדמות, לאחר שמכר את סיפורי חייו לג'יי פיטרמן), שאותו הוא מריץ בניו־יורק עד עצם היום הזה. ב־1997 ניסה קני קריימר לרוץ לראשות עיריית ניו־יורק (אתר הקמפיין עדיין קיים), אבל זה הצליח בערך כמו המיזם של קריימר בסדרה לשלפוחית גומי נגד דליפות דלק.
קני קריימר הוא גם החבר שאיתו הגה לארי דיוויד אתגר קשה במיוחד: מי מהם יצליח לא לענג את עצמו הכי הרבה זמן. לימים אותה התערבות הייתה הבסיס לאחד הפרקים הכי איקוניים בסדרה, 'התחרות'. אך בעוד על המסך האיפוק התמצה בימים ספורים (שעות במקרה של קריימר), במציאות שמרו השניים על הטירה שלהם במשך חודשים, עד שדיוויד ניצח. אולי הוא שיקר, כמו ג'ורג', אין לדעת.
לפני שהפך לקוזמו קריימר, ניסה מייקל ריצ'רדס להיות אל באנדי. ריצ'רדס הגיע לקו הגמר עם אד אוניל, שזכה בתפקיד והפך להיות מוכר הנעליים הכי מפורסם בעולם. כשקיבל את הג'וב ב'סיינפלד', סירב בתחילה ריצ'רדס לפגוש את הקריימר האמיתי, עניין ששוחזר בפרק שבו ג'רי וג'ורג' מצלמים פיילוט ל־NBC והשחקן שמגלם את קריימר מסרב לדבר עם קריימר. וגם נחשד בגניבת צימוקים.
הדמות של איליין, יודעים המכורים, לא הופיעה בפיילוט, הפרק הראשון של הסדרה. מי שיועדה לתפקיד הצלע הנשית בחבורה הייתה המלצרית מבית הקפה, קלייר, שאותה שיחקה לי גרלינגטון. בראיון ב־2010 חשף ג'ייסון אלכסנדר, מרואיין עם כספת קלה במיוחד לפריצה, שגרלינגטון העזה לזרוק לדיוויד שיש לה כמה רעיונות לגבי התוכנית וזה כמובן חרץ את גורלה. במקומות אחרים נכתב שהיא הרחיקה לכת ושינתה לעצמה שורות בטקסט. ג'וליה לואי דרייפוס הודתה פעם שעד 2004, שש שנים לאחר שהסדרה הגיע לקיצה, היא לא ידעה בכלל שהיה פרק אחד בלי איליין. כמובן שהיא גם לא טרחה לצפות בו מאז.
אבא של איליין הוא סופר רגזן ומאיים שדמותו נוצרה בהשראת ריצ'רד ייטס (מחבר 'חלון פנורמי'. דיוויד יצא עם הבת שלו). הדמות הבליחה לפרק אחד בלבד, ובמקור תוכנן שתשוב לפרקים נוספים אבל השחקן לורנס טירני ('כלבי אשמורת') הטיל אימה על הסט. ג'רי תפס אותו גונב סכין קצבים מהסט. לואיס דרייפוס אמרה שהוא מטורף, וכולם רעדו מהאפשרות שיצטרכו לראות אותו שוב והוא יעשה להם קיבוש.
ב'סיינפלד' היו לא מעט בדיחות וקווי עלילה שהיום היו נחתכים בגלל עריצות הפי־סי, ובכל זאת פרק אחד נגנז באקט של צנזורה עצמית בגלל שנחשב לאפל מדי. בפרק הזה איליין וג'רי מתערבים כמה קל לקנות אקדח, ובשיאו מצמידה איליין למקומות שונים בגופה ושואלת: איפה אתה רוצה את זה, ג'רי? הבמאי ואלכסנדר הקימו קול זעקה וסיינפלד ודיוויד כתבו פרק חדש בתוך יומיים.
לפעמים אלתור של שחקן משנה לגמרי את חייה של דמות. ג'רי סטילר לוהק לתפקיד פרנק קוסטנזה, אבא של ג'ורג', אחרי ששחקן אחר גילם אותו בפרק יחיד. דיוויד רצה שפרנק יהיה בעל רופס ונטול עמוד שדרה, אבל סטילר חשש שהוא לא ישדרג כך את הדמות לעומת קודמו, והרעיד את הסט - במהלך החזרות, כן? - בצעקות שהטיח באסטל האריס, ששיחקה את אמא של ג'ורג'. הצוות עף על זה ופרנק הפך לכספית הרועמת והמצולקת שהוא. סרנטי נֶבֶר.
ג'יי פיטרמן הוא אחת הדמויות האדירות ב'סיינפלד', על הנרקיסיזם, האטימות וכושר החפירה שלו. הוא נולד לאחר שהקטלוג האמיתי של ג'יי פיטרמן הגיע איכשהו לסט. כן, יש איש כזה, פיטרמן. לא ביקשו ממנו אישור לצייר את דמותו באופן נלעג כזה, אבל לא רק שהוא לא כעס - הוא והשחקן שמגלם אותו, ג'ון או'הרלי, הפכו לחברים טובים. הקטלוג שיגשג בעקבות הסדרה, אבל נקלע לקשיים קריטיים אחרי שנת 2000. ומי גויס אז לדירקטוריון ואחר כך הפך לשותף בחברה? או'הרלי. מזל שהוא לא היה במיאנמר בדיוק כשהתקשרו.
פרט לפיטרמן, לא חסרו ב'סיינפלד' דמויות משנה שהיו ראויות לספין אוף, סדרה משלהן. רק אחת מהן הייתה קרובה לכך: עורך הדין חם המזג ורב־הקסם ג'קי who told you to put the blame on צ'יילס. דמותו נכתבה בהשראת ג'וני קוקרן, העורך דין־סלב שייצג את או ג'יי סימפסון (לפיל מוריס, השחקן שגילם את צ'יילס, היה קל להיכנס לדמות מכיוון שהוא וקוקרן השתמשו בשירותיה של אותה מספרה). שנה לאחר ש'סיינפלד' ירדה מהאוויר, הספין אוף היה בדרך להפקה, ונפל בסוף מסיבות פיננסיות מעורפלות. לכן נאלצנו להסתפק במערכונים ברשת בכיכובו של הפרקליט הבדיוני, וגם בכמה פרסומות לוויסקי אמריקאי.
פסטיבוס, פסטיבוס, חג יפה כל כך. באמת. הטחת עלבונות וטינה בפני האורחים שאיכזבו אותך כל השנה. היאבקות של אב בבנו הפעוט עד בכי והשפלה מוחלטת. Festivus for the rest of us. החג הזה לא הומצא ב'סיינפלד'. פסטיבוס אמיתי! הוא נוסד ב־1966 בידי דניאל או'קיף, עורך בכתב העת 'רידרס דייג'סט', כדי לחגוג את יום השנה לדייט הראשון שלו עם אשתו. בנו של אוקיף גדל להיות תסריטאי ב'סיינפלד' והאיר את חיינו כשהלך בדרכי אבות ושידרג את החג עם מוט האלומיניום המפורסם.
ג'ורג' סטיינברנר, הבוס הטרחן וחובב הקלצונה של ג'ורג' קוסטנזה בניו־יורק יאנקיז, תמיד צולם מאחור או מהצד, ולארי דיוויד סיפק את קולו המאנפף. סטיינברנר האמיתי הצטלם לתפקיד אורח בסדרה, אך הקטע מעולם לא שודר. יש הטוענים שזה בגלל שהבוס של היאנקיז התבאס לגלות כי באותו פרק ארוסתו של ג'ורג', סוזן, מתה מליקוק המעטפות הזולות של ההזמנות לחתונה שלהם. הרעיון להרוג את סוזן, שגילמה היידי סוודברג, הגיע מג'וליה לואי דרייפוס. היא שנאה לשחק עם סוודברג, ופעם אחת אמרה לדיוויד, "אתה לא רוצה להרוג את היידי לפעמים?" הוא ענה, קה־באנג! וידה ידה, סוזן מתה. ב־2001 הופסקו שידורי הפרק הזה מסביב לעולם בגלל בהלת האנתרקס.
כל כך הרבה שחקנים נהדרים התארחו ב'סיינפלד'. אחד מהם, מגניב במיוחד, תרם רק את קולו. זוכרים את הבחור משירות ההשכמה שמפלרטט עם איליין? אחר כך יוצא איתה, היא באה לישון אצלו והוא לא מעיר את הבוס של ג'ורג'? הקול של הבחור הזה, בשיחה שפותחת את הרומן, שייך לא לשחקן שמגלם אותו, אלא לאחד, פיטר דינקלדג', טיריון לאניסטר מ'משחקי הכס' בשבילכם.
מסיבות, הן מלאות במבוכות ובאנשים מעצבנים. למשל האישה שמנדנדת לאיליין לאן נעלם הבייבי שלה ומתכוונת לארוסה, עד שאיליין זורקת לה maybe the dingo ate your baby. בכך היא מרפררת לסרט הקולנוע 'זעקה באפלה', שלא רק הקנה למריל סטריפ מועמדות לאוסקר ב־1988, אלא גם ובעיקר מבוסס על סיפור אמיתי קיצוני למדי. ב־1980 טען זוג אוסטרלי, מייקל ולינדי צ'מברלין, שבזמן שעשו קמפינג חטף דינגו (כלב בר) את התינוקת שלהם. הרשויות לא התרשמו מהסיפור והרשיעו את לינדי ברצח בתה. היא ישבה שלוש שנים בכלא עד שהגיע המשפט החוזר וזיכה אותה. רק ב־2012 קבע חוקר מקרי מוות באופן רשמי שאכן, דינגו אכל את הבייבי שלה.
לפעמים שיחת ברזייה על 'סיינפלד' יכולה להידרדר לתהומות. ג'רולד מקנזי, מנהל במותג הבירה המצליח־אך־דלוח מילר דיסקס עם עמיתה את הפרק שבו ג'רי לא זוכר את השם של הבחורה שאיתה הוא יוצא, אבל יודע שזה מתחרז עם איבר בגוף הנשי. הוא פוטר באשמת הטרדה מינית, תבע את מילר וזכה ב־26.6 מיליון דולר! אבל אז הגיע הערעור, ומקנזי הפסיד. דולורס, השם הוא דולורס.
