תשעה חודשים אחרי שנפצעה במועדון הפורום בבאר־שבע, דורון גנון בדרך הביתה. גנון בת ה־20, שהייתה חיילת בחופשה, נפצעה באורח קשה מאוד במארס שנה שעברה כשיצאה לבילוי שגרתי במועדון אחרי שאחד הבליינים במקום נפל עליה.
מחר חבריה של גנון, יחד עם הצוות הרפואי בשיבא תל־השומר, יערכו לה מסיבת פרידה בבית־החולים, וביום חמישי היא צפויה להשתחרר להמשך הליך השיקום הארוך בביתה שבקריית־גת. "זה מרגש לחזור הביתה", היא סיפרה אתמול. "תשעה חודשים הייתי בבתי־חולים. בהתחלה אושפזתי בסורוקה ואחר כך בשיקום בתל־השומר, ואין דבר יותר משמח מלחזור לחדר שלי. עברתי תקופה מאוד קשה. לפני כן הייתי בצבא והיו לי הרבה חברים, הייתי יוצאת לבלות, ופתאום בגלל טעות של מישהו כל החיים שלי השתנו מקצה לקצה. בהתחלה לקחתי את זה קשה ולא האמנתי שזה קרה לי, אבל אין מה לעשות, צריך להיות אופטימיים".
אף על פי שהיא נעזרת בכיסא גלגלים, אין לה ספק שהיא תשתקם באופן מלא. "אני לא חושבת שאני אעמוד על הרגליים, אני בטוחה בכך! זה רק עניין של זמן. גם הרופאים מאמינים בזה". ואכן, לאחרונה היא החלה לעמוד קצת בעזרת תמיכה. "רגל ימין קצת יותר דומיננטית, אבל גם את שמאל התחלתי להזיז לאחרונה", היא מספרת בהתרגשות.
מלבד הסבל הגופני, בחודשים האחרונים היו לגנון גם לא מעט רגעי משבר. "זה לא פשוט לראות את כל החברים שלך עושים דברים שאני לא יכולה לעשות — כמו לצאת ולבלות, או אפילו דברים מינימליים כמו להתקלח ולאכול לבד — ולהיות תלויה כל הזמן באחרים". תהליך השיקום היה מורכב, ובכל יום היא נדרשה לעבור טיפולים אינטנסיביים. "עשיתי טיפולי פיזיותרפיה, אימונים בבריכה, ריפוי בעיסוק ואפילו פסיכולוג. הבית שלי לא נגיש כרגע, אבל ההורים מתכוונים לבנות לי יחידת דיור שתתאים לצרכים שלי. התוכנית שלי היא פשוט לשבת עם חבר שלי ולראות טלוויזיה. זה אולי נשמע משעמם, אבל מבחינתי זה הדבר שהכי התגעגעתי אליו".
בחודשים שבהם שהתה בבית־החולים צברה גנון חברים רבים, בהם הלוחם אוהד בן ישי שנפצע במבצע צוק איתן והחיילת אוראל עזורי שנפצעה בפיגוע בגן־שמואל בגל הטרור הנוכחי. "זו חוויה לא פשוטה, אבל זה הרבה יותר טוב לעבור אותה ביחד עם האנשים המדהימים האלה שמבינים אותי ואנחנו מדברים באותה השפה. יש גם עדיין הרבה אנשים שמתעניינים ובאים לבקר, ואני רוצה להודות לכל מי שתמך והביא מתנות. גם אמא שלי עזבה את העבודה וליוותה אותי לאורך כל הפציעה".
ויש לה גם שליחות — להעלות למודעות את נושא הנגישות. "אנחנו לא מדינה נגישה", היא קובעת. "כבעלת מוגבלות אני רואה הרבה דברים שלא ראיתי לפני כן ושמה לב לדברים שלא הייתי מודעת אליהם. אני מתכוונת להמשיך להוביל את הנושא, כי במדינה שלנו לעומת מדינות אחרות אין ממש נגישות לבעלי מוגבלויות".
למרות החודשים הרבים שעברו והחקירה האינטנסיבית שמתנהלת, למשטרה עדיין אין קצה חוט, השאלה מי פגע בגנון ונעלם עדיין נותרה פתוחה, וספק רב אם אי פעם תיפתר. "אנחנו שמחים על השיפור במצב, אבל מישהו צריך לשלם על הנזק", אומר עו"ד אפי נווה ממשרד אטיאס־נווה, המייצג את משפחת גנון. "זה אירוע שאסור שיתרחש. עד היום אף אחד לא נטל אחריות — לא המועדון, לא הרשות המקומית וגם לא המשטרה. לא יהיה מנוס ונגיש תביעה אזרחית בקרוב".
במשפחת גנון כמעט שלא עוסקים בשאלת הפוגע ומבקשים להתמקד רק בשיקום. "בהתחלה דרשנו תשובות", מספרים בני המשפחה, "להבין מה היה שם ואיך זה קרה. אבל עם הזמן היה ברור לנו שאין טעם לעסוק בזה, אלא להקדיש את מלוא תשומת הלב לדורון ולתהליך השיקום. ברוך השם הגענו ליום הזה, ומצבה הרבה יותר טוב. זאת התרגשות גדולה עבורנו, חיכינו לזה זמן רב".
