ילדה בת 13 עם חולצת בטן, כתפיים חשופות ועקבי ענק נמרחת על קיר במועדון ה'שברולט' בחולון. חברה שלה מצלמת אותה בסמארטפון במשך עשר דקות שבהן היא נותנת את כל הרפרטואר הקרדישאני: משרבבת שפתיים, חורצת לשון, מבליטה ישבן, מרימה חזה, מתאמצת לשגר מבטים פתייניים. הקהל במקום, כ־300 ילדים ובני נוער בני 12־15, לא שם לב. הוא עסוק בתיעוד עצמי אובססיבי בזמן שסטטיק ובן אל תבורי על הבמה, שרים את המגה־להיט הנוכחי שלהם 'ברבי': "שאומרים עליה כל מה שאומרים עליה רק כי זה ברור שהיא, בובה / כולם יודעים שלא נגעו בה/ אני טורף היא חלבית כמו תנובה/ ואם יופי היה כסף אז אני לא בן של מלך/ אבל היא כמו גברת יצחק תשובה". הקהל יודע את המילים בעל פה.
הם עלו לבמה אחרי עדן בן־זקן, עוד קונצנזוס בקרב בני הנוער ותבורי שואל, "הכול בסדר, שברולט? יש לכם אנרגיות"? הם ילדים במסיבת סילבסטר, אנרגיות זה הדבר היחיד שיש להם, וכרגע הם מפנים אותן בעיקר לצילום. כ־ו־ל־ם מחזיקים באוויר את הטלפונים לאורך ההופעה. הפריים המועדף: סלפי עם הגב לבמה. בצד יש כמה שמחזיקים ידיים, מתנשקים, מתמזמזים, מישהו דוחף ילדה שבאה להתנשק עם ילד אחר ישר לתוך הפנים שלו. זוג ילדים אחר מתנשק ומישהי מצלמת אותם. אין פה זבוב שעף בלי ש־30 ילדים יתעדו אותו. בבית הם יוכלו לצפות במה שקרה להם הערב, כי כרגע הם לא פה, הם עסוקים. אחרי שהקהל שר, "אולה אולה אולה את עושה אותי חולה", סטטיק ותבורי נותנים את הלהיטים: 'בא לה לרקוד', 'דוביגל' ו'ברבי' כמובן. בסוף ההופעה שאורכת כ־20 דקות (שעליה הם יקבלו לפי הערכה כ־3,000 שקל) הם שרים שוב את 'בא לה לרקוד'. ההופעה מסתיימת, לצמד יש עוד שתי הופעות הלילה בקריות והם ממהרים, אבל סוף ההופעה הוא רק ההתחלה של מרחץ הזיעה האמיתי. כל הקהל רוצה להצטלם איתם - ועכשיו. 50 ילדים - שמספרם עולה בכל שנייה - הולכים אחריהם לכיוון היציאה מהמקום וגונבים צילומי סלפי תוך כדי הליכה. מאבטח צמוד מנסה לסוכך על סטטיק ותבורי והילדים מתחילים להתעצבן. מנהלת המקום קוראת להם, "בזכותם אתם פה, תישארו עוד שלוש דקות", ומנסה לארגן צילום אחד גדול, כיתתי, עם כל הנוכחים. הילדים לא מכירים את הקונספט הזה, הם רוצים את עצמם עם הכוכבים, כל השאר לא רלוונטי. ההמולה גדלה והקונספט הקבוצתי קורס. השניים יוצאים לחוצים, עוד שעה ורבע הם אמורים לעלות לבמה בקריית־אתא, שם מחכים להם ילדים תובעניים לא פחות. המאבטח צמוד, הילדים צובאים עליהם עד שבסוף הם נכנסים לרכב ונוסעים. אלו שלא הצטלמו מקללים "יאללה, מעניינים את הביצה", ורק המאבטח אומר, "אני רוצה תמונה עם שימי תבורי'".
¥ ¥ ¥
יומיים קודם אנחנו יושבים בפינה שקטה של בית קפה בקניון עזריאלי בתל־אביב. למרות ניסיון ההסתתרות, אמהות ואבות עולים לרגל ומבקשים צילום או ברכה בווידיאו. אם עוד לא שמעתם, תכירו - סטטיק (לירז רוסו) ובן אל תבורי הם השמות הכי חמים אצל הילדים שלכם. מגישים שירי היפ־הופ מסחריים וכיפיים עם מילים מצחיקות בגובה המותן וקצב שחור שמח עם נגיעות ים־תיכוניות, רגאיי, רגאטון, האוס ומה שבא. מוזיקאים שילדים אוהבים נוטים להצהיר שיש להם קהל מבוגר יותר. הפמלייה שלהם מדברת על 8־16, אפילו חיילים וסטודנטים. האחיין שלי בן חמש ולא עובר את היום בלי כמה לופים של סטטיק ותבורי.
הם לא מוערכים כאמני היפ־הופ כמו נצ'י נצ' או טונה, אין להם מסר חברתי, הם פשוט באו לעשות שמח. סטטיק (24) הוא המוח - מי שיוזם, הוגה וכותב את השירים, יודע איך לשגע את הילדים עם לבוש מגניב, צליל ממכר ומילים כמו, "כל מה שאומרים עלייך לא מעניין/ אני קורא לך ברבי את עונה לי קן".
תבורי (25) הוא הזמר המקצועי מבין השניים, מלחין עם ייחוס שעבר מהפך. לא רציתם אותו כזמר ים־תיכוני באודישן ב'כוכב נולד', ב'תבורי'ס' או ב'גולסטאר'? קיבלתם אותו כראפר שמקריס את יוטיוב. נראה כמו גרסה צעירה של אבא שימי, אבל לא קולט עד כמה.
"ישבתי בבוקר עם בן אל ושימי וזה היה כמו להיות בקפסולת זמן", אומר סטטיק, אבל תבורי לא מקבל, "אני לא דומה לו. אני הבן של שלמה ארצי", הוא צוחק. "פעם זה היה 'הבן של', הרבה זמן לא שמעתי את זה".
סטטיק: "היום שימי הוא 'אבא של', הדור החדש מכיר את שימי בזכות בן אל".
הם עוברים מהופעה להופעה - בת־מצוות ובר־מצוות, מועדונים לנוער, מסיבות, בתי ספר, מי שרוצה להיות מעודכן יכול לשים 3,000 שקל ויראה מה זה ילדים עפים לתקרה. ואיך זה להיות נערצים על בני נוער? שלא נדע.
תבורי: "בנות דוחפות אותך, מנסות לנשק אותך בכוח, זה לא כיף במיוחד. ילדות שולחות תמונות שאם אני אעביר אותן, אני אכנס לכלא. תמונות עירום, גם קטינות. אני לא מסתכל ולא עונה".
סטטיק: "שולחים לנו הכל. מהודעות שמחות ומרגשות דרך הודעות מיניות ועד גידופים וקללות. בנות שולחות לנו תמונות עירום. במקרה הטוב אני מוחק את התמונה ומתעלם לחלוטין, ובמקרה הרע אני חוסם אותן. הן מציעות הצעות מגונות, 'רוצה להיות עם מישהו מפורסם', 'רוצה לראות אם אתה רוקד כמו בקליפ גם בחדר'. לא כל יום, אבל זה קורה".
במה שונים הילדים בקהל שלכם מהילדים שאתם הייתם?
"הגסויות, המיניות, האלכוהול, האלימות, הסיגריות, הסמים. במועדון לא מוכרים להם אלכוהול אז הם קונים בקבוק וודקה ומיץ תפוזים ומפרקים את הבקבוק. והם לא מתחבאים באיזה סמטה ושותים כמו שאני עשיתי בגיל 16 - הם מבריחים את זה למועדון או עומדים עשרה מטרים מהשומר ושותים. עוברים לידם אנשים מבוגרים ולא עושים כלום. אחרי זה הם נכנסים שיכורים למועדון, ילדים בני 12־13 שותים ברמה שאני לא דמיינתי שאפשר לשתות, נשברים, שיכורים לגמרי. יצא לי לצאת ממועדונים ולראות ילדים מעולפים על הרצפה מימין ומשמאל. וכשהקהל שיכור כולם עם פתיל קצר, מישהו בהופעה נותן מכה קטנה ויש לך מכות מתחת לבמה. אם אני הולך לשירותים אני חייב מאבטח. באים לך עם הטלפון, 'אחי, אפשר תמונה?' אתה אומר לו, 'כן, בטח' והוא עונה, 'אז קח צלם אותנו'. סתלבטנים. ובשירותים כולם מעשנים בחופשיות, לפעמים גם סמים".
הם באמת יותר פרועים ממה שאתה שזוכר בדור שלכם?
"האלימות שלהם היא לא של ילדים, הם דוקרים עם בקבוקים בראש, מתפרעים, זורקים כיסאות. אתה רואה ילדים בני 12 מתנהגים כאילו הם בני 18 שגדלו במקום לא טוב. הבנות מתלבשות חשוף בטירוף, איפור מוגזם, הריקודים צמודים, אני בגיל 12 הייתי מחזיק בסלואו בחורה במותן ובמרחק אמה. היום ילדה בת 12 עושה טוורקינג לילד אחר, צמודה אליו אתה יודע לאן. הם גילו את המיניות בגיל מאוד צעיר וזה משפיע על הכל. גם הדיבור פחות מרוסן, הם מקללים והכבוד להורים השתנה. כשהייתי קטן ורציתי להצטלם עם מישהו מפורסם הייתי בא לאמא, 'את יכולה בבקשה?' פה הוא גורר את האמא מהחולצה וזורק אותה עליי. גם ההורים, אגב. יש אנשים שבאים אליך, 'סליחה, אפשר תמונה?' ויש מי שזורק עליך ילדה קטנה לידיים".
¥ ¥ ¥
את נתוני הצפייה בשירים שלהם ביוטיוב אפשר להגדיר כמטורפים עד מעוררי חשד. 'דוביגל' מגרד את קו 11 מיליון הצפיות, 'בא לה לרקוד' (של סטטיק עם גל מלכה) קרוב לעשרה מיליון, ו'ברבי' שיצא רק ב־29 בנובמבר כבר טיפס לשישה וחצי מיליון - מספרים מדהימים שמיד מעלים את השאלה אם הם קונים צפיות ומנפחים את ההצלחה? שישה וחצי מיליון צפיות בחודש זה כמעט 200 אלף צפיות ביום. 'מתוק כשמרלי' של אליעד, שיר השנה, עשה 150־200 אלף צפיות יומיות בתקופת השיא שלו. סטטיק מכחיש את החשדות, "מה פתאום. זה הערוץ שלי, יוטיוב חסמו לנו פעמיים את הצפיות ל'ברבי', הם חשדו שאנחנו מזייפים צפיות כי היו נתונים לא הגיוניים. יום אחד אני מעלה סרטון ותוך שבוע מיליון אנשים רואים את זה. בן אל הוא כוכב, יש לנו מעגל של די־ג'ייז שמפרגנים לנו, מנגנים אותנו במועדון, זה מייצר צפיות".
הרומן שלהם צעיר מאוד, רק לפני ארבעה חודשים התחילו לשתף פעולה. סטטיק שהופיע כראפר מגיל 15 כתב את השיר 'דוביגל' עם יוצר בשם רון "סקיי" נשר, התעקש להוסיף זמר ופנה לתבורי שלא היה רגיל להופיע לצד ראפר. ההופעות הראשונות לא היו מלוטשות אבל הכימיה עבדה מצוין, השיר הפך ללהיט וכשהביקוש עולה - למי אכפת שתבורי בכלל לא ראפר?
ניסית לפרוץ כזמר מזרחי במשך שנים.
"האמת שתמיד אהבתי פופ, אבל נדחקתי למזרחי בגלל הסביבה. חשבתי שאני צריך לעשות מזרחית כי ככה אוכל לממן את עצמי. המזרחית שלטה. הכירו אותי, סגרתי את החודש יפה, אבל לא הצלחתי ברמה של לקנות בית. 'גולסטאר' הרים אותי ממש ואז היה 'צוק איתן' ושוב נפלתי. התבטלו לי 15 הופעות. אתמול הייתה לי שיחה עם אבא שלי, הוא אומר שסטטיק זה הברכה שלי. פתאום חברים מהסצנה המזרחית תופסים ממני. עד עכשיו לא תפסו ממני, במיוחד שציפו ממני להביא משהו יותר טוב מאבא וזה לא יכול לקרות. עכשיו אני מראה לאבא שלי סרטונים של הקהל צועק, ומרגש אותי לראות את החיוך על הפנים שלו. הוא מבסוט. אבא שלי תמיד מבסוט. הוא מתעורר בבוקר מבסוט, אם הוא מתעורר".
איפה נולדת?
"נראה לי ראשון, בת־ים... מאז שאני זוכר את עצמי אני בראשון־לציון. הבן של אביבה ואח של בת אל, אמא שלי היא האישה השנייה של אבא שלי, לקראת האמצע. אומרים שאמצע זה מספר מזל".
אמצע זה מספר מזל?
"אבא היה בארץ, בחו"ל, היה מביא לי רכבות במתנה. לא יודע בן כמה הייתי כשהם התגרשו, זה לא עניין אותי. בוא נמציא - שלוש, ארבע. אני לא מתעניין בזה. בחיים גם לא קראתי ספר. 'הארי פוטר' ניסיתי, היה לי קשה. אני מאלה שקוראים שורה־שתיים ולא זוכרים כלום".
את הכתבה הזו תקרא?
"אני צריך שיקראו לי אותה. הייתי ילד פראי, מפריע הרבה למורות. בכיתה י"א אמרו לאבא שלי, 'או שבן אל בא לקורס קיץ או שהוא נשאר כיתה או שימשיך להופיע', אמרתי להם, 'אני ממשיך להופיע, תודה רבה'. אבא שלי אמר, 'אני לא יכול להכריח בן אדם ללמוד'. אבא תמיד רצה שיהיה לו בן עורך דין, רופא, משהו מכובד כזה. זה לא יקרה, אף אחד מאיתנו לא יהיה עורך דין. אבל בסדר, גם אנחנו מכובדים. מגיל 17 אני מופיע עם אבא על אוניות, היינו מופיעים במג'יק 1. הרבה הקאות. בגלל האונייה, לא שתיתי אז אלכוהול, הייתי קטן. גם לא עישנתי עד גיל 20, אחרי זה הידרדרתי".
איך היה על האוניות עם אבא?
"כיף. היינו טסים לטורקיה, נכנסים לאונייה כמו בית מלון על המים. הייתי עושה הרבה שטויות. אתה תקוע שלושה ימים בתוך אונייה, מה יש לך לעשות? מחפש בחורות, השתעשענו. אבא שלי היה עולה לאונייה, תופס לו איזה יפהפייה או בא עם ידידה וזהו, לא היית רואה אותו. הייתי יושב בבריכה ומכיר בנות, מחכה להופעה בערב".
קזינו?
"לא יכולתי, הייתי קטן. אבא שלי היה מהמר אז, אבל לא זוכר שדווקא באונייה. אייל גולן היה מהמר שם, סכומים. פעם היינו באיזה אונייה כל התבורי'ס, היה לי מצב ללכת עם מישהי, הייתי ילד, אמרתי, 'יאללה אני אזרום מי יודע לאן זה יסחף אותנו'. אלעד אחי היה אמור לישון בחדר שלי ושלחתי אותו לישון בלובי. אני קם בבוקר שומע צעקות, 'בן בון, בן בון - ככה אבא שלי קורא לי - למה אתה עושה את זה?' אני מסתכל מהחלון ורואה שאח שלי הקטן יורד מהאונייה ומתחיל ללכת בטורקיה. בסוף שימי צעק לו דרך החלון לחזור, וכשהוא צועק שומעים אותו בכל האונייה".
אבא נתן לך טיפ איך להתחיל עם בחורות?
"כשהיינו קטנים היה אומר לי, אתה רוצה להתחיל עם מישהי? תגיד, 'שלום, אפשר להזמין אותך לקפה?' היא אומרת כן או לא - אתה עונה, 'מקסימום הקפה לא יהיה טוב, תתלבשי ותלכי'".
תבורי הוא הרווק ההולל בצמד, סטטיק הוא הסטטי, בחור מיושב של מערכות יחסים ארוכות. אולי זה בגלל ההיסטוריה הפרטית שלו. "נולדתי בארץ, לא יודע בדיוק איפה, ועד גיל ארבעה חודשים הייתי אצל משפחת אומנה שהייתה מתעללת בילדים. הם היו מקבלים כסף על כל ילד, העמיסו מלא ילדים וככה עשו כסף ולא שמו לב לילדים. הכתף שלי פרוקה בגללם. כשהייתי תינוק הם היו מרימים אותי מהיד אז הכתף נשארה בחוץ. בגיל ארבעה חודשים אימצו אותי. כשאמא שלי באה לקחת אותי היא ראתה שם ילדים בוכים, משהו נראה לה לא בסדר. בדרך, ההיא מהאומנה התקשרה ואמרה, 'תקני לו בגדים ותחזירי לי את הבגדים שהוא לבש', וזה היה סמרטוט. אמא שלי הגישה תלונה לשירות למען הילד והם עלו על כל הקומבינה וסגרו אותם. עד גיל שנתיים גם לא בכיתי בכלל. רעב? לא בוכה. חום? לא בוכה, כלום, כי למדתי שזה לא משנה. בכי זה קריאה לעזרה, למדתי שלא עוזרים לי אז פשוט לא בכיתי".
ואיך היה עם ההורים המאמצים?
"הם אבא ואמא שלי. יש לי אח שהוא בן ביולוגי שלהם, גדול ממני בארבע שנים, ותמיד התייחסו אלינו אותו דבר. גדלתי בחיפה, אבא שלי עובד משרד הביטחון, אמא מורה לאנגלית. היא לא הייתה יכולה ללדת אחרי אחי הגדול והם רצו עוד ילד, הפתרון הכי טוב היה אימוץ".
ואתה יודע מה הסיפור שלך?
"לא. יכול להיות אמא נרקומנית, אבא מוכר את גופו, לך תדע מה. לא מוכן לזה עדיין, לא היה לי אומץ לפתוח תיק אימוץ. הייתי בטוח שאני אעשה את זה ביום שבו אהיה בן 18 אבל אני לא מוכן לזה רגשית".
¥ ¥ ¥
תבורי וסטטיק נהנים מהנסיקה המדוברת של ההיפ־הופ הישראלי. הם סחורה חמה שמושכת את כל מי שרוצה שהדור הצעיר יעבור לצד שלו, כלומר כולם - מחברות מסחריות שמתחילות להציע קמפיינים ועד זמרי פופ ים־תיכוני.
תבורי: "את 'ברבי' בכלל כתבנו באורגינל לדודו אהרון. כבר שלחתי לו אבל אז סטטיק אמר, 'זה שיר ענק, אנחנו צריכים את זה לעצמנו'. אמרתי לדודו, הוא התעצבן עליי, אמר לי שזה להיט ו'אתה לא יכול לעשות את זה'. אבל עשינו בשכל. הוא התקשר אליי גם לפני חודש, 'אמרתי לך שזה להיט'. כתבנו עכשיו גם את השיר 'אני חוזר' לרון שובל, הוא עשה עם זה קאמבק בשביל 'הישרדות'".
מה הילדים אוהבים בשירים האלה?
סטטיק: "מוזיקה שמחה, בלי התחכמויות יתר, בלי יותר מדי שוביניזם, אפילו קו פמיניסטי. הם אוהבים את הנגיעות המזרחיות, אוהבים שמשוויצים בישראליות, שמדברים איתם בגובה העיניים, בשפה קלילה. הם אוהבים לשמוע את השיר, לשיר ולהרגיש שהם כתבו אותו".
בסצנה שלכם יש הרבה טקסטים בוטים.
"אנחנו משתדלים לא להכניס את זה ואם זה יקרה בעתיד אז בקטע רומנטי ולא בקטע המיני הגס הזה. שלא תטעה, הילדים יאהבו את זה, אבל זו לא דרך טובה להצליח בישראל. אצלי זה בקטע של חינוך מהבית, אם אגיד יותר מדי מילים גסות אני מקבל שתי סטירות מאמא".
ב'דוביגל' למשל אתם שרים על תחת של בחורה.
"בבר־מצוות אני מצנזר את כל הבתים בגלל ההורים, זה משנה את כל המשחק".
תבורי: "מה תגיד ליד ההורים של הילד - תחת תחת אש בום בום? אני התביישתי פעם ראשונה להשמיע לאבא שלי תחת".
כמה זמן כל הסיפור הזה שלכם יחזיק?
סטטיק: "יש המון צעירים נורא מוכשרים ואנשים מחדשים את עצמם. אתה חייב לרצות את הקהל, הם לא יהיו שם אם תעשה טעויות ותביא שירים לא טובים. הקהל רוצה כאן ועכשיו ובגלל זה אנחנו מנסים להמציא את עצמנו מחדש כל שיר. אין נוסחה. גם הצבנו רף מוגזם, עשרה מיליון צפיות ל'דוביגל', ופתאום 'ברבי' עושה שישה מיליון צפיות בחודש אחד. אני ממש לא בטוח שאני מסוגל לשחזר את זה עוד פעם".
ילדים יודעים מי זה דובי גל?
תבורי: "היום נראה לי שכן. שמע קטע - אמא שלי הייתה דוגמנית בצעירותה. צלם שצילם אותה שלח לי לפני יומיים תמונה של אמא שלי, אחותי ואני עם דובי גל מאחורי הקלעים איפשהו".
לך תדע, אולי תגלה גם שהוא אבא שלך.
"אין סיכוי. קיבלתי את היופי של אבא, לא את היופי שלו".
