עם שם של דוגמנית שגורר לא מעט הערות לכל מקום שאליו הוא מגיע, רותם סלע רוצה להפוך דווקא לפרובוקטור של עולם הספרות. המו"ל הצעיר, רק בן 33, נראה כאילו הוא נהנה ליצור רעש תקשורתי סביבו עם לא מעט קריצות ומודעות עצמית. כך, למשל, הוא נאבק בחוק הסופרים תחת הלוגו "ספרים במחיר פלילי" ואף זומן בשבוע שעבר למשטרה לחקירה בגין העלבת עובד ציבור. ועוד איזה עובד ציבור: הממונה על חוק הספרים במשרד הכלכלה, דני טל.
במקביל, סלע נערך לשערורייה הבאה בתור, ורכש את זכויות התרגום של אחד הלהיטים הגדולים בספרות הגרמנית בשנים האחרונות — ספר שאף מו"ל ישראלי לא רצה לגעת בו חוץ ממנו. למה? כי הוא עוסק בשילוב בין היטלר לסאטירה.
אבל נתחיל מהחקירה במשטרה. בשבוע הספר האחרון פתח סלע דוכן להוצאה הקטנה שלו, "סלע מאיר". על חולצות העובדים בדוכן הוא הדפיס את הכיתוב "ספרים במחיר פלילי", ויצא במודע למבצע שעובר על החוק — שלושה ספרים במאה שקלים. אלא שאת הממונה על חוק הספרים במשרד הכלכלה, דני טל, הבדיחה "ספרים במחיר פלילי", לא הצחיקה. טל הגיע אל דוכן ההוצאה, והבהיר למוכרים כי מדובר בעבירה פלילית, ואף קנס את ההוצאה בסכום כולל של 24 אלף שקלים. סלע תיעד את הסיטואציה והעלה לרשת סרטון וידיאו עוקצני על הרדיפה שלטענתו חווה.
בסרטון מוצג טל חוקר את אחת העובדות בדוכן, ונוזף בה מבלי להציג בפניה תעודה מזהה. זה מול זה מוצגים בסרטון, דריה, עובדת של רותם המרוויחה 25 שקל לשעה, ודני טל, הפקיד הבכיר בעל המשכורת המכובדת במשרד הכלכלה. הסרטון הפך לוויראלי במהירות וזכה לתגובות רבות בפייסבוק.
כל זה לא הצחיק את טל, והוא הגיש תלונה במשטרה כנגד סלע בגין העלבת עובד ציבור. ביום חמישי האחרון התייצב סלע לחקירת משטרה בתחנת הראל.
"יחסית לחקירת משטרה ראשונה בחיי, היה לא רע", צוחק סלע. "החוקר היה אדיב, מקצועי וסבלני, והסביר לי את שלבי החקירה ואת זכויותיי. חומר הראיות שהוצג בפניי לא הפתיע אותי. טל התלונן מתוך סברה כי הביקורת שהוטחה בו בסרטונים, פוסטים ומאמרים, היא לא לגיטימית. אני הסברתי כי לתפיסתי בדמוקרטיה הישראלית יש לאזרחים זכות בסיסית לבקר פקידים. השוטר רשם את תשובתי. ייתכן והמשך יבוא. בסוף הראיון במשטרה הגיע מסלול ההתחיילות שהיה מוכר לי עד כה רק מספרים וסרטים: טביעות אצבעות, צילום פנים וצילום פרופיל".
במה בדיוק אתה נאשם?
"מבחן אמריקאי: באיזה מדינה את יכולה להיתקל במדור החדשות בכותרת הבאה: 'הממונה על חוק הספרים מנסה להכניס לכלא מו"ל שהעביר עליו ביקורת'? צפון־קוריאה, קובה, בלארוס או ישראל. האשמה שלי היא שהעברתי ביקורת על התנהלות לא ראויה של פקיד ממשלתי בכיר".
ובכל זאת, עברת על החוק. מכרת ספרים במבצע לא חוקי.
"המטרה שלי אף פעם לא הייתה לעבור על החוק אלא לסייע בהפצת רעיונות. מוציא לאור הוא שליח מצווה של סופר, שכורך זעקה, תובנה או סיפור לדיו ודפים, ומנסה להביא את הבשורה לכמה שיותר אנשים. ציות לחוק הוא עיקרון חשוב, אבל יש חוקים שראוי להפר באופן עקרוני".
סלע, 33, אשקלוני במקור וירושלמי בהווה פתח לפני כשנתיים את הוצאת הספרים "סלע מאיר". בין הספרים שהוציא "תפוס ת'יהודי" של טוביה טננבום שעורר לא מעט כותרות. טננבום, עיתונאי יהודי חובב פרובוקציות, התחזה במשך תקופה לפעיל שלום גרמני בשטחים והעלה על כתב את חוויותיו המשעשעות.
סלע נאחז בטננבום כדוגמה כדי להסביר את התנגדותו לחוק הספרים. "אנחנו הוצאה קטנה וצעירה, עם סופרים חדשים וקהל צעיר וסטודנטיאלי ברובו, שמתקשה להוציא 50 שקל ויותר על ספר. בשבוע הספר האחרון פנה אליי טננבום וביקש למכור את הספרים שלו בכל מחיר, כי יש לו צעקה לצעוק, מסר, והוא רוצה להגיע לכמה שיותר אנשים. מפנייה לסופרים האחרים שאת הספרים שלהם פירסמנו, התברר שזה גם הרצון שלהם. וכך, מצוידים במכתבים מפורשים מהם, המבקשים למכור את ספריהם בהנחה, התייצבנו בשבוע הספר במטרה למכור ספרים במחירים שווים לכל נפש".
לטענת סלע, על פי נתונים שהוא אוחז בידיו, כמות הספרים החדשים שנמכרת בישראל נחתכה בחצי. "סופרי הביכורים נעלמים, וצעצועים מחליפים את הספרים כמתנות בימי הולדת של ילדי ישראל. אנחנו מאבדים אט־אט דור של יוצרים וקוראים".
סלע מאשים את דני טל כי הוא מעוות את הנתונים על כמות המכירות האמיתית של הספרים בישראל כדי להגן על חוק הסופרים. "טל אחראי על הדו"ח השנתי הרשמי המסכם את השפעות חוק הספרים. הוא הוציא תחת ידיו מסמך שלדעתי רחוק מלשקף לציבור ולממונים עליו את העובדות, ואני רוצה לחשוב שבתום לב. את הטרגדיה הגדולה ביותר של החוק — קריסת מכירות הספרים החדשים ביותר מחמישים אחוז — מעלימים באמצעות הצגה חלקית ומעוותת של נתוני מכירות הספרים החדשים. בגלל שאני ממשיך להתריע על התנהלותו, החליט כנראה טל להלך עליי אימים ולנסות להשתיק אותי באמצעות תלונה במשטרה על 'העלבת עובד ציבור'".
בינתיים מצא סלע דרך מקורית לעקוף את חוק הסופרים. היום הוא כבר לא מוכר ספרים חדשים "במחיר פלילי", אלא משכיר ספרים חדשים במתכונות של ליסינג ארוך טווח. "במסגרת מבצע הליסינג אנחנו מציעים לציבור להשכיר לחמש שנים ספרים במחירים תחרותיים של שלושה ב־100 שקל, כאשר לקראת סיום התקופה, ממש כמו בשוק הרכב, יעמדו בפני הלקוחות שלוש ברירות: רכישת הספר במחיר מוזל, שדרוג לספר חדש או להחזיר את הספר".
ההיכרות הראשונה של סלע עם המו"לות החלה בדרך חתחתים שעבר עם רומן שכתב ושעוד לא פורסם. "אבל מי שדירבן אותי להקים הוצאה, זה דווקא סופר בשם דוד גולדמן שאני מאוד מעריך", הוא מספר. "גולדמן הוציא לאור ספר באנגלית. יצרתי איתו קשר וביקשתי לייצג אותו בארץ. כשלתדהמתי אף הוצאה שפניתי אליה לא התעניינה בספר, החלטתי להוציא אותו בעצמי, ומשם זה כבר התגלגל".
כהוצאה קטנה בוחר סלע את הספרים בפינצטה, או בלשונו — "אנחנו חייבים להתאבד על כל ספר". בין הספרים שהוציא, מלבד "תפוס ת'יהודי", אפשר למצוא ספרי עיון על המאבק ב־BDS, על המשבר הדמוגרפי בעולם הערבי ועוד. "אני לא מוציא בהכרח ספרים ימניים", הוא אומר, "אלא מתמקד בספרים חשובים שאף אחד משום מה לא מוציא. אם חלק מהספרים נחשבים לימניים, זוהי עדות לחוסר תשומת הלב לזרם רעיוני שלם שמפוספס בספרות".
עכשיו מכין סלע את הסערה הבאה. הפעם הוא לא חושש לגעת במה שנחשב בישראל כטאבו מוחלט — רומן סאטירי על היטלר. בעוד מספר שבועות יוציא סלע את הגרסה העברית לספר "הוא חזר" של טימור ורמש, ספר שהפך לרב־מכר היסטרי בגרמניה, תורגם ל־41 שפות, נמכר ב־2.3 מיליון עותקים ברחבי העולם והפך גם לסרט שובר קופות בגרמניה ובאירופה.
הרומן "הוא חזר" מתאר את חזרתו של היטלר לגרמניה המודרנית, לאחר שהיה שרוי בתרדמת קרוב ל־70 שנה. הספר כתוב בגוף ראשון, ומשתדל להיות נאמן לסגנון כתיבתו של היטלר בספרו "מיין קאמפף". היטלר משוטט בברלין של ימינו, לבוש במדיו הבלויים. בעודו תר בחנות עיתונים אחר הביטאונים הנאציים החביבים עליו, הוא מבחין בתאריך המופיע באחד העיתונים, ונוכח כי חלפו כמעט 70 שנה מאז מלחמת העולם השנייה.
בעל החנות משוכנע כי ניצב לפניו שחקן מוכשר המצליח לגלם באמינות יוצאת דופן את דמותו של היטלר. הוא מופתע לגלות משיחה עם האיש, כי הוא מובטל, כי אין לו מקום ללון וכי זוגתו נעלמה, ומזמין אותו ללון באופן זמני בחנות. בהמשך הוא מפגיש אותו עם מפיקי טלוויזיה שמתרשמים אף הם מיכולות החיקוי שלו. היטלר זוכה לקבל מהם חדר במלון ומזכירה שמצדיעה לו במועל יד, כחלק מתבקש מגינוני המשחק שאותם דורש היטלר מסביבתו. במהלך הזמן הופך היטלר לכוכב טלוויזיה וללהיט ביוטיוב. הוא מתאקלם היטב בגרמניה החדשה ולומד לשלוט באמצעי המדיה, כגון האינטרנט, כדי לקדם את משנתו הנאצית. דווקא הציבור הניאו־נאצי, שסבור כי הלה פוגע בכבודו של מנהיגם, תוקף אותו באופן פיזי וגורם לאשפוזו בבית חולים. האהדה הציבורית כלפיו גוברת, ודרכו של היטלר לפסגה נסללת.
למרות ההצלחה המטאורית של הספר ברחבי העולם, והשאלות החשובות שהוא מעלה לדיון, לא נמצאה הוצאה גדולה וממוסדת בישראל שתעז לגעת בחומר נפץ המשלב בין סאטירה להיטלר. חומר נפץ? לכך בדיוק נועד רותם סלע.
"ידיד המליץ לי על הספר בחום", הוא מספר. "קראתי אותו, אהבתי מאוד, והרמתי טלפון לסוכנות דבורה האריס שמרכזת את זכויות התרגום של רוב ההוצאות הגדולות בעולם. ובכן, מסתבר שאת רב־המכר המצחיק, המשוגע והחשוב הזה לא רצו בתי ההוצאה לאור המרכזיים בישראל. היטלר וסאטירה בספר אחד נראו להם כמו תפוח אדמה לוהט מדי. לאחר טלפונים וחילופי חוזים, טסתי לגרמניה להקרנה חגיגית של הסרט ופגשתי את הסופר טימור ורמש".
ורמש אמור להגיע לביקור בארץ בפברואר הקרוב, במקביל לצאתו של הספר לאור. "הוא מאוד שמח על ההזדמנות לפרסם את הספר בישראל, והוא מאוד סקרן לגלות כיצד הוא יתקבל כאן. כבר עכשיו אני מקבל פניות מגופי תקשורת מרכזיים בגרמניה שמעוניינים לסקר את הביקור".
ברור שעשית את הצעד גם מטעמי פרסום ופרובוקציה. בכל זאת, מדובר בחומר נפץ שאף אחד לא רצה לגעת בו בארץ.
"בעיניי, הוא התופעה הספרותית החשובה ביותר בגרמניה בשנים האחרונות, נ־ק־ו־ד־ה. כאומה שקשורה בטבורה צבאית, כלכלית, אקדמית, אינטלקטואלית, תרבותית וכמובן היסטורית לגרמניה, אנחנו מוכרחים להכיר ולנסות להבין למה דווקא היצירה הזו נגעה ודיגדגה להם כל כך עמוק. מה זה אומר על היחס שלהם לעבר, על התקוות, החלומות והפחדים שלהם? חוץ מזה, מדובר בספר מצוין: קולח, מצחיק, מדויק, לא מתנצל וחד כתער. מפחיד לגלות ספר כזה מונח על הרצפה ולא להוציא אותו לאור". •
