אברי גלעד חוזר לדמויות הבלתי נשכחות שגילם בתוכנית הסאטירה "העולם הערב"
"צילמנו את 'העולם הערב' בחלקים, בין אזעקות, ברחוב או באולפן הלא־ממוגן. תפקידנו היה לשעשע את העם, אבל לא תמיד היה כל כך משעשע לעבוד בתנאים כאלה. באופן מפתיע, ההתייחסות ההומוריסטית למלחמה התקבלה בשמחה ובהקלה. בתוך הסיטואציה המלחיצה היינו מקור לנחמה והסחת דעת. מי שזכתה במיוחד לאהבת הקהל הייתה הדמות של 'משה המבודד' בכיכובי — טיפוס נאלח שמכר סרטי איטום והדבקה במחיר מופקע וסימל את הישראלי המכוער בשיא תפארתו וקלונו. הסיסמה שלו: 'אני לא שודד, אני משה המבודד', הייתה הדבר הכי משחרר במלחמה ההיא. בכל שבוע הוא זיהה את הצרכים המתחלפים של האוכלוסייה ועשה עליה סיבוב. אנשים חיקו אותו, דיקלמו את הלוגו שלו: 'כל אזרח חמוד קונה סרטי בידוד', ובאופן כללי לקחו את המצב קצת יותר בקלות".
בום בבטן
אביבה גרונלנד משחזרת את הלילה הנורא שבו איבדה את בעלה איתן, ההרוג היחיד מפגיעת סקאד ישירה
"איתן ואני הכרנו מגיל 12. 34 שנים היינו נשואים. ביום שבו נהרג עמדנו לנסוע לבת שלנו בצפון. הבן כבר חיכה לנו שם עם הנכדים. המזוודה כבר עמדה ליד הדלת. אבל פתאום איתן התחרט. אני זוכרת שבצהריים עוד אפיתי פשטידה ובערב יצאתי לעבודה.
"בשש הייתה אזעקה. ואחריה בום אדיר, כזה שחודר מהבטן ויוצא דרך הגב. על הגג ישב נציג של הג"א שבדק את הנפילות. שאלתי אותו, ראית איפה הטיל? והוא הסתכל עליי ואמר, אני חושב שברמת־חן.
"באותו רגע ידעתי. נכנסתי לאוטו ונסעתי הביתה. הרחוב היה חסום. השארתי את הרכב והתחלתי לרוץ. ליד הבית ניסו לעצור אותי, אבל נלחמתי כמו אריה. הבגדים נקרעו, גם התכשיטים. והבית בער. הכל היה דם ואש ותימרות עשן.
"בבית החולים אמרו לי, יש פצוע והרוג, והפצוע מולך, מאחורי הווילון. אני זוכרת שהלכתי לאט, לא רציתי שהדרך אל הווילון תיגמר, כי ידעתי. מאחורי הווילון ראיתי את השכן שנפצע קלות. באותו לילה איבדתי בעל ובית. אחרי השבעה חזרתי אל ההריסות. חפרתי, חיפשתי ולא מצאתי כלום".
בובה של דמות
מוני מושונוב מספר איך נולד "הבאבא בובה", דמותו המיתולוגית של המקובל חובב הגימטרייה מ"זהו זה!"
"הבאבא בובה היה דמות היסטרית, מלאת חרדות, ודווקא משום כך גם מצחיקה ומנחמת. היה קל להזדהות איתה כי לכל מושג חדש ומפחיד שצץ במלחמה, לבאבא בובה היה מענה שריכך והגחיך אותו. זו הייתה שיטה בכתיבה שהמציאה אילנה לופט, אחת התסריטאיות. אם למשל צ'יץ' דיבר על עריקים, הבאבא בובה קישר את המילה לעיראק, או טוב יותר, לעארק החביב עליו. כדי להפיק את הקול המשונה של הבאבא בובה נדרשתי למאמץ עצום, שגרם לי היפרוונטילציה וסחרחורת. אבל בזכותו הייתי סוג של מרגיע לאומי. אני זוכר שהדמות הייתה כל כך פופולרית, שאנשים היו עוצרים אותי ברחוב ומבקשים שאברך אותם. אחרי שהסברתי ללא הצלחה שאין לי שום כוחות של קדושה, הייתי שם את היד על הראש ומברך".
