גל תורן, נשוי פלוס שלוש בנות, נולד ב־1975 וגדל במבשרת־ציון. למד בתיכון לאמנויות בירושלים. היה מדריך טיולים של יחידת ההסברה של צה"ל ברובע היהודי וגם עבד בגן החיות התנכ"י. ב־1998 הקים את להקת מרסדס בנד. ב־2004 הוציאה הלהקה את אלבום הבכורה שלה ובהמשך שני אלבומים נוספים. במקביל פיתח תורן קריירת משחק שהחלה ב־2003 בסרט 'חוזה לך ברח'. פגש את אשתו, הבמאית קרן חכמה, כשעבדו יחד במחלקת הפרומו של קשת. ב־2008 שיחק במיני סדרה 'תעשה לי ילד' ומאז שיחק בסדרות 'נויורק', 'המדרשה' ובסרט 'לרדת מהעץ'. בימים אלה משחק בסדרה 'להרוג את הסבתא' של יס.
מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?
"סביבות גיל שלוש, ראיתי בטלוויזיה שני אנשים מובילים שחקן כדורגל על אלונקה. אני חושב שזו הפעם הראשונה שבה הבנתי שמשהו כייפי יכול להיות גם לא כייפי".
מתי היית הכי קרוב למוות?
"גיל 21. יצאתי לטיול במדבר יהודה וחבר הכי טוב שלי טיפס על מצוק ונתקע שם. ניסינו לעלות לחלץ אותו ולא הצלחנו. הוא נפל ונהרג. זו הייתה טרגדיה. אני נתקעתי שם למעלה ובאיזשהו שלב, אחרי שהוא נפל, קיבלתי כוח של בנאדם מבוהל שבורח על נפשו ולא קורה לו כלום. ראיתי את המוות מול העיניים. לזכרו הוקמה מרסדס בנד. אחרי הסיפור התחלתי לכתוב שירים. בהתחלה כדי לשחרר את הטראומה. אחר כך נסעתי לארה"ב, לקנזס־סיטי, ושם התחלתי לכתוב לזכרו. הצטרף חבר שהכיר אותו ומשם זה הפך ללהקה".
מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?
"מלחשוב חמש פעמים לפני שאני עונה. אני זהיר מדי וזה מפריע לי בקומוניקציה היומית עם אנשים. אתה שואל שאלה ורצות לי 900 תשובות בראש. אני חושב שזה מייצר ריחוק מאנשים. אני נלחם בזה ומרגיש שאני מתקדם".
מה הפחד הכי גדול שלך?
"שאגלה שעשיתי משהו רע שאני לא יכול לכפר עליו. יש לי פוביה מלהיות אשם במשהו בלתי הפיך. מה שקרה באותו טיול הוא חלק מזה אבל גם נולדתי איתו. יש לי סיוט חוזר, שאני נזכר בדיעבד שהרגתי מישהו והחבאתי אותו בארון ואז אני קולט את זה רק בגלל הריח. חוץ מזה שאני אבא ואני סתם מפחד מכל דבר, אבל זה די ברור".
מה הדבר הכי גרוע שאמרו לך או כתבו עליך?
"מישהי כתבה עליי פעם שאני נראה כמו חזיר יבלות ויש לי כריזמה של שליח פיצה. זה היה כשיצאה הסדרה 'תעשה לי ילד' ואני זוכר שאמרתי לעצמי שאני חייב להיתקל בזו שכתבה את זה יום אחד ולומר את דעתי. היום אני לא זוכר את שמה. אבל כמאמר אריאל זילבר, אני חושב על זה ואחר כך שוכח".
ממי אתה צריכה לבקש סליחה ולמה?
"מכל מי שיוצא לי לזלזל בו. יש כאלה שנולדים עם ענווה יותר גדולה ויש כאלה שלוקחים את העניין של הזלזול יותר רחוק עד כדי לחרב את מה שבנו לעצמם. אני משתדל לא להיות גזען, אליטיסט או שיפוטי אבל זה לא בא לי טבעי".
מי צריך לבקש ממך סליחה?
"ביבי. הוא מחרב את מה שבנינו".
מה הדבר שהכי מפריע לך בהופעה החיצונית שלך?
"להיות שמן. מגיל קטן יש לי סרט עם העניין הזה. מפחיד אותי להיות שמן ומפחיד אותי שמפחיד אותי להיות שמן למרות שאני לא שמן. כשהייתי צעיר היו לי תלתלים והחבר'ה שלי קראו לי כבשה בהיריון. אני משתדל לא להעביר לילדים שלי את הפחד הזה מלהיות בסרט שאתה שמן. לכבוד גיל 40 התחלתי להתאמן. והאמת היא שהיום אני מסתכל על תמונות מפעם ואומר, 'יא דפוק, כמה יכולת לזיין יותר'".
מה הייתה הנשיקה הכי טובה שלך?
"הראשונה עם אשתי, קרן. זה קרה בחוף הים תחת מטר של מטאורים. אגב, היא לא הייתה הראשונה הראשונה, אבל היא הייתה הראשונה".
מה הריח האהוב עליך?
"יש ריח שאני חולם אותו, אני תמיד מנסה להתעורר ולהיזכר מה זה היה ואני לא מצליח. זה מטריף אותי תמיד. אני בערגה אליו ולא מצליח לשחזר אותו".
מה החופשה הכי גרועה שהייתה לך?
"בבורגאס באוף סיזן. נסעתי עם אורי המתופף ושמיל התאורן. לא היה מה לאכול, לא היה מה לעשן והייתי עם שני אנשים שאם אין מה לאכול ואין מה לעשן זה הופך להיות מופע אימים. באיזשהו שלב גילינו שיש בצד השני של בולגריה משחק כדורגל של מכבי חיפה נגד לובאץ'. שכרנו אוטו ונסענו שמונה שעות בנוף המשמים של בולגריה, בכפור. הגענו לעיר שאין בה תאורת רחוב ואי־אפשר לזהות אותה עד שאתה מדבר עם מישהו והכל כדי לראות את מכבי חיפה, שאין לנו שום קשר לקבוצה הזו. הם ניצחו 2:4, אבל לא היה אכפת לי. העיקר לא להיות בבורגאס".
מה הג'וב הכי גרוע שעשית אי פעם?
"הייתי מנגליסט אחרי צבא בסטקייה ענקית בת"א. היו מגירות ענקיות של לבבות, כבדים, טחול. הקולגה שלי רצה לרצוח אותי כי הייתי מלאום אחד והוא מאחר והיו מלא סכינים ודם גם ככה. בקיצור, באיזשהו שלב הלכתי לבעל הבית ואמרתי - 'זה או אני או הוא'. הוא אמר לי ללכת הביתה".
מה הדבר היחיד שחסר לך כדי לשפר את איכות חייך?
"שקדנות. היכולת ללמוד ולהתאמן בצורה קונסיסטנטית. חוסר בזה מייצר סוג מסוים של רדידות בסופו של יום".
באיזה ריאליטי היית מוכן להשתתף כמתמודד?
"עד היום לא מצאתי לנכון להשתתף בשום ריאליטי שהציעו לי".
מה יהיה כתוב על המצבה שלך?
"גל תורן, 1975־2263".
