מי אני: "שף ובעלים של המסעדות יפו-תל־אביב, דיקסי ופילדלפיה. עושה טלוויזיה, מייעץ, אוסף ומשפץ מכוניות עתיקות. גר בסביון עם סיגל, שצעירה ממני ב־10 שנים, ועם שלושת הילדים (10, 14 ו־16). אני בן 56, גובה 1.70 מ', שוקל 99 קילו".
יום העבודה שלי: "קם ברבע לשבע, מכין לילדים סנדוויצ'ים עם חביתות והרבה ירקות, מורח גבינה לבנה במקום חמאה ומצרף להם שקית של תותים או בננה. כשהם קמים הם אוכלים משהו, ביצת עין עם ירקות או חצי טוסט, לא יוצאים מהבית על קיבה ריקה. כמעט בכל יום אני מכין להם ארוחת צהריים ואז יוצא לעבודה.
"סיגל ואני נשואים 22 שנה ובכל בוקר אנחנו יוצאים יחד מהבית, עוצרים לשתות קפה בתחנת הדלק בצומת סביון, ואלו הן 10 דקות של זמן איכות בחיי הנישואים. אחר כך מתחיל הגיהינום ואני מגיע למיטה בלילה על ארבע. אני נמצא בעיקר במסעדה יפו-תל־אביב ומגיע גם לדיקסי כשצריך וכשרוצים אותי. פילדלפיה מתרחבת, ובקרוב מאוד ייפתח סניף שלה ליד הכפר הירוק.
"במהלך הבוקר אני עובר על דוחות, מתעדכן מה היה טוב ומה רע בערב הקודם, מדבר עם הטבחים, מסתכל על הסחורה. כשאני מצליח, אני קופץ הביתה בצהריים, מטפל בילדים, נח איזה חצי שעה, מתחיל לראות סרט שאני משלים בלילה, וחוזר בערב למסעדה.
"בשישי ובשבת לא עובד בכלל, לא רוצה לשמוע, אל תתקשרו אליי. זו החלטה שקיבלתי בשנתיים האחרונות ואני מאושר ממנה. המסעדות מספיק טובות ולא צריך לראות אותי כל הזמן, אני לא חייב להיות נוכח ויכול להקדיש את הזמן הזה למשפחתי. בשבת בבוקר סיגל ואני קמים מוקדם, כשהילדים עוד ישנים, בורחים מהבית לשעה, שותים קפה ברוטשילד 12, וחוזרים עם מצרכים לארוחת בוקר מושחתת".
התזונה שלי: "ניסיתי כל מיני דברים ואת כל התיאוריות, כמו לא לאכול אחרי שבע בערב, ואחר כך זה ירד לשש בערב, ולא לגעת בפחמימות - זה לא בשבילי. אני לא עומד בזה, אני נעשה עצוב ועצבני, לא מחזיק מעמד. הדבר היחיד שנשאר לי מכל הדיאטות שניסיתי זה ייסורי מצפון בכל פעם שאני אוכל קצת לחם. אני צריך לרזות, כי המאמן שלי אמר שאני אהיה אצן, הוא נפעם מהיכולות הספורטיביות שלי.
"לפני אימון אני שותה מים ואוכל תמר או בננה. לפעמים אני עושה לילדים סנדוויצ'ים כל כך מגרים לבית הספר, שכשאני חוזר מהריצה אני תוקע אחד בעצמי. בכל בוקר אני שותה קפה ואוכל סנדוויץ' עם אבוקדו, ביצה, ירקות. לקראת 12 בצהריים, כשאני מגיע למסעדה, אני אוכל מהאוכל של העובדים - ביצים, סלט, או שאני מתגרה ממשהו ואוכל בשר או דג.
"אני לא אוכל מרעב, אני אוכל מתוך הנאה, מתוך חשק, גירוי. כל היום מנשנש, אומרים שזה בריא לאכול כל כמה שעות, לא? החלטתי לא לרצות לרזות, אם זה יירד זה יירד. כשאני רואה לחם טרי אני לוקח אותו, שם עליו כמות יפה של חמאה בשכבות, לא מורח, מגלף אותה, תענוג, כוס קפה ליד, מת על זה. אני יכול לבקש שיכינו לי פיתה עם כבדי עוף ובצל, ואני מבסוט עד השמיים.
"אני לא יכול להתעסק עם 'ארזה, לא ארזה'. את יודעת איזה כיף זה לעשות טוסט עם גבינה צהובה ופרוסות עגבנייה וכוס קפה ולראות סרט במיטה כשכולם ישנים? אין לי משמעת עצמית, אני אוהב לאכול ואני לא רוצה להתייסר. זו תשוקה. אני שותה רק מים, לא מיצים ולא מוגזים, לא מעשן ולא שותה".
כושר: "אני רץ מחוסר ברירה כי סיגל התחילה לרוץ. רצה־רצה, ופתאום נהיה לה עולם שלא הייתי חלק ממנו, עם קבוצה בווטסאפ ושיחות שלא הבנתי בהן. קלטתי שאם לא אתחיל לרוץ אני מאבד את האישה. אני רץ פעמיים־שלוש בשבוע, לפעמים עם המאמן ולפעמים בקבוצות. בחמש וחצי בבוקר אני כבר בפארק, תמיד מאחר, ומרביץ שם את השעה וחצי. אני לא עושה כוח, כי לא נשאר לי כוח אחרי הריצה. אני גם לא עושה מתיחות.
"4 הק"מ הראשונים זה גיהינום, אני מקלל את עצמי, שואל למה אני צריך את זה. בכל בוקר זו מלחמה שמתחילה במחשבה אם לצאת מהמיטה, אבל יש בזה סיפוק מדהים. אחרי הריצה זו הרגשה נהדרת, אתה מגלה את היכולות שלך. יש לי מסת שריר מטורפת, אני כבר רץ 12 ק"מ וזה עושה לי טוב. אני לא בענייני מרתון, זה לא האתגר שלי. אני נהנה יותר מריצה בפארק הירקון בחמש וחצי בבוקר כשהטבע מתעורר, השמש עולה, והתנים והברווזים מתחילים לצאת".
טיפוח: "מתקלח פעמיים ביום, לא משתמש באפטרשייב אלא בקרם אחרי גילוח, לא מסדר גבות. פעם עשיתי פדיקור והיה לי כיף להסתכל על כף הרגל שלי, אבל התעקשו למרוח לק שקוף אז הפסקתי ללכת. שיננית בכל חודש וחצי, אני מייצר אבן כמו מחצבה".
לנפש: "יש לי שלוש מכוניות אלפא רומיאו ששיפצתי מהיסוד. אני אוהב נהיגה ספורטיבית, התחלתי לעשות דריפטינג, שזה החלקות בסיבובים עם המכונית, ועם כל האדרנלין יש בזה משהו מאוד מפקס: אתה מבין שבתוך כל הרעש אתה צריך להיות נורא רגוע, צריך לשכוח הרגלים. זה הכל בראש. מלבד התענוג אתה מנצח את עצמך, את הפחדים שלך, אתה מגלה את עצמך. בדרך כלל עושים את זה בגיל צעיר, לא בגיל 56 כמוני, אבל אני כנראה לייט בלומר. באהבה שלי לאלפא יש חיבור של אסתטיקה וספורט, וזה כמו ההבדל בין אנשים שרוצים לאכול ולהתרגש לעומת אנשים שרוצים לאכול ולשבוע.
"אני אוהב מאוד את המקום שאני נמצא בו מבחינה קולינרית. לא מפחיד אותי להיות לא רלוונטי אם אני לא הולך כמו כולם. יש לי אינסטגרם ואני לא מעלה תמונות של אוכל.
"הטמפרמנט שלי נשאר אותו דבר, מצד אחד אש ומצד שני אני מופנם מאוד, מעדיף לתת מאשר לקבל, אוהב לעזור. אני נראה בן אדם שיש לו מלא חברים, אבל אני אחד שמעדיף להיות עם המשפחה. גדלתי כבן יחיד, אז אני יודע להיות לבד ואוהב להיות לבד. אני יכול להיות לבד ולדבר לעצמי, הבעיה היא שאני לא תמיד מקשיב לעצמי, וזה דפוק לגמרי.
"כל אחד צריך לעשות משהו כדי שהעולם יהיה טוב יותר ממה שקיבלנו. גם חיוך בבוקר למישהו במעלית זה מעשה טוב. כשמעצבנים אותי אני מתעצבן, כשמצחיקים אותי אני צוחק. אני נרגע מיידית. הומניות זה משהו שמנחה אותי".
שורה תחתונה: "אני אדם שמח, אופטימי ומפרגן. לא רואה דרך אחרת. זה לא מאיים עליי לפרגן למישהו, אפילו למתחרה הכי גדול שלי".
רקפת אריאלי, דיאטנית קלינית וספורט, המרכז לרפואת ספורט של בית החולים הדסה:
"משקלו של חיים גבוה ביחס לגובהו, אך בהחלט ייתכן שיש לו מסת שריר גבוהה, וכדי לבחון את תקינות משקלו צריך לבצע בדיקת אחוזי שומן, כדי לקבל מדד מהימן יותר בהקשר למשקלו. כל עוד הוא בריא ובדיקות הדם שלו תקינות, וכל עוד הוא מרגיש טוב, מוטב שישמור על המשקל הנוכחי מאשר שיירד ויעלה כל הזמן במשקל.
"חיים היה עמוק בתוך מעגל הדיאטות, מנסה, נכשל וחוזר חלילה. דיאטות נועדו לכישלון, במקום לתרום לירידה במשקל הן רק גורמות להשמנה, ולכן הוא קיבל החלטה נבונה - להפסיק להילחם ולא לאמץ לעצמו החלטות שהוא אינו יכול לעמוד בהן. ירידה במשקל מתרחשת כשמאזן האנרגיה שלילי - אם הוא ישרוף יותר אנרגיה ממה שיכניס הוא ירזה, גם הוא הוא יאכל שוקולד במהלך היום. ולכן עליו ליישם עקרונות שבהם הוא יכול להתמיד, כמו העובדה שהוא אינו שותה שתייה מתוקה ואלכוהול.
"כמו שבריאות ילדיו חשובה לו והוא דואג למרוח גבינה ולא חמאה ודואג לתת להם ירקות, כך הוא צריך להתייחס לעצמו ולדאוג גם לבריאותו. חיים אוכל במהלך כל היום. בעבר ההמלצה הייתה לצרוך מזון לאורך היום, אך מחקרי השנים האחרונות שהתמקדו בשעון הביולוגי של הגוף ובזמני האכילה המומלצים מוכיחים את ההפך - שמומלץ לצרוך פחות ארוחות, אך יותר גדולות ומשביעות. ייתכן שאם הוא יאכל ארוחות בוקר וצהריים גדולות, זה יעזור לו לא לנשנש במהלך היום.
"לא חובה לאכול לפני אימון בוקר, אלא אם אי־אכילה לפני אימון פוגעת לו באימון. מוטב שיגדיל את ארוחת הבוקר שלאחר האימון, כדי לשמור על שובע ממושך ולא להגיע רעב לסבב המסעדות שלו. חיים התנסה בדיאטות דלות בפחמימות והן לא עבדו אצלו, ולכן מוטב שיצרוך פחמימות ולא יוותר עליהן, אך רצוי שיצרוך את הפחמימות המזינות, כמו דגנים מלאים, קטניות ופירות במינון הנכון".
צחי נחום, מומחה לפיזיולוגיה של המאמץ ברשת גו אקטיב:
"זה לא מובן מאליו שחיים מצליח להזיז את עצמו לפארק ולרוץ. אין מילה שתתאר יותר טוב את הדבר האדיר הזה שהוא עושה לגוף שלו חוץ מהמילה שאפו. חיים בגיל השלישי, ובמדרגת גיל זו חשוב להתאמן ונכון. אין צורך לשבור שיאים או להתאמן כמה שיותר. פעילות אירובית בלבד ללא תרגילי מתיחות וחיזוק שקולה למנה טובה במסעדה ללא רוטב או צלחת מרק שאוכלים עם מזלג. חיים רץ 10 ק"מ פלוס, שזה מצוין. אבל מה שקורה לחיים קורה לרבים, וזה שמתרכזים במרכיב כושר אחד ושוכחים את האחרים - ואז נפצעים.
"חיים חייב לבצע תרגילי חיזוק, אפילו על חשבון הפחתת הפעילות האירובית. מתיחות וטווח תנועה במפרק חשובים לא פחות, בייחוד לרצים ועוד יותר לחבר'ה מבוגרים יותר, שכן לגיל השפעות פיזיולוגיות שליליות, כלומר הפחתת מסת השריר וירידה בגמישות ובכוח".
ד"ר מרינה לנדאו, רופאת עור:
"חיים בן 56 עם גנים נהדרים: עור בצבע זית, שיער עדיין מלא, מעט שיבה ברקות, משקל עודף ששומר על פנים מלאות וצעירות למראה. אז מה עוד אפשר לבקש? כדאי למרוח קרם גוף אחרי המקלחת. אפשר להתפרע וגם למרוח את עור הפנים והידיים. כדאי לחזור לעשות מניקור ופדיקור, לא חייבים למרוח לק. במטבח אני ממליצה לעבוד עם כפפות, גם יותר היגייני וגם בריא יותר לעור. וכמובן שקרם אחרי גילוח טוב יותר מאפטרשייב".
צביה חי־אל, מנהלת בית הספר מעגלים לאימון ולהתפתחות אישית:
"ברורה לחלוטין כמות האהבה האינסופית שחיים מקבל מהקהל ובכלל, אי אפשר לא ללכת שבי אחר דמותו הצבעונית, היצירתית והאנושית כל כך. חיים הוא אדם פשוט שמחובר לחיים מהמקום העמוק שלהם, הוא איש שמחובר חזק מאוד לרגש ולחוויות שהחיים מציעים והוא בר־מזל. לא כי המזל בחר בו, אלא בזכות היכולת שלו להסתכל על החיים ממקום כל כך פשוט וכל כך ישיר ונקי.
"הוא לא יוותר על 10 דקות של קפה בבוקר עם אשתו וגם לא על שיפוץ מכוניות ודריפטינג בתור תחביבים. נראה כי הוא מעריך כל רגע ורוצה לחוות אותו עד תום. הוא מחובר לתשוקות שלו וזה דבר נדיר, לראות אדם שחי את החיים דרך התשוקות שלו ולא נותן לרעשי הרקע של החיים להפריע לו (במקרה הזה, לא נותן למשקל העודף להפריע ללחם עמוס בחמאה). נכון, אין ספק שהיה כדאי לעשות קצת סדר בענייני תזונה, אולי גם בענייני זמנים של שינה וזמן אישי וכדומה, אך במקרה שלו אני פשוט מזמינה אותו להמשיך את חייו כמו שהם.
"הנטייה שלנו כבני אדם היא תמיד לרצות לשנות, להשתפר, להגיע גבוה יותר ורחוק יותר ממה שהגענו. במקרה של חיים אני מאחלת לו להמשיך את חייו כמו שהוא יודע, גם אם יש לחיים האלה מחירים לא פשוטים, כמו עודף משקל ועומס בעבודה. לא תמיד צריך לשנות, לא תמיד צריך להמשיך את המרדף אחרי האני הטוב יותר. לפעמים כל מה שצריך זה לדעת מי אני, מאיפה באתי ולאן אני הולך, ואת זה נראה כי חיים עושה פשוט מצוין.
"חיים ניצב באופן מפוכח ביותר מול חייו, הוא מוכן לשלם את המחירים כדי ליהנות מהתמורות הגבוהות של חייו; ובינינו, מי צריך יותר מזה?". •
