ג'ולי אלחרר כהן הריצה את התסריט הזה בראש: איך היא זוכה ב"מאסטר שף" ובלבבות של אייל שני וחיים כהן. היא טיפוס צבעוני, אישה דתייה מבית־שמש, שגדלה במשפחה בת 14 אחים ואחיות, שכולם מתים על הבישולים המרוקאיים שלה. בדיוק הטיפוס שממנו קורצו מנצחים בריאליטי. אלא שדווקא מישהי אחרת, דומה לה מאוד, הגשימה את החלום שלה — אחותה ג'קי אזולאי.
ג'קי וג'ולי ניגשו לאודישנים ביחד. בעוד שג'קי המשיכה כל הדרך עד לזכייה הגדולה, ג'ולי אפילו לא התקבלה. מהחומר הזה בדיוק בונים יצירות מופת ספרותיות על קנאה, יריבות ומלחמות אגו בין אחיות. סיר משפחתי מבעבע של יצרים ולחץ.
"לא התקבלתי מסיבות טכניות", ממהרת ג'ולי להדגיש, שחלילה לא נחשוד בטיב הבישול שלה. "היה לי קייטרינג משלי ובהפקה טענו שהתוכנית רק לחובבים ולא לכאלה שהבישול הוא המקצוע שלהם".
אבל בשנה שאחרי זה ניגשת שוב וגם אז לא התקבלת. זה לא רק מטעמים טכניים.
"כן, מכרתי את העסק ונרשמתי שוב לתוכנית. בדיעבד, אני מתחרטת שהלכתי. הגיעו אליי שמועות מראש שהשופטים לא הולכים להעביר אותי, אבל התעלמתי. כגודל הציפיות, גודל הנפילה".
למה בעצם לא העבירו אותך?
"אני חושבת שהם מצפים למתמודדים שיכולים להגיד, 'וואלה, 'מאסטר שף' שינה לי את החיים, או הציל אותם'. הם מחפשים מתמודדים עם נמיכות רוח, ואני לא כזאת. אני מתריסנית. רושפלד העיר לי: 'אל תנעצי בי מבטים, תורידי את הראש שלך למטה'. היה לי מאוד קשה עם מה שהוא אמר. הרגשתי החמצה, כי רציתי מאוד לנצח".
אין בך קנאה בג'קי שכן עשתה את זה בגדול?
"הצער עבר מהר, שמחתי בשביל ג'קי. תמיד עניין אותה המקום הזה של הפרסום. יש מילה במרוקאית — 'חביבה' — מישהי שאהובה על אנשים, וזה מתאים לג'קי. כולם אוהבים אותה".
אולי היא גם מבשלת טוב יותר ממך?
"כולם אצלנו במשפחה, גם האחים, מבשלים טוב. ג'קי היא בשלנית מהוללת, אין ויכוח".
"איזה פולני צנון"
אז אולי ב"מאסטר שף" זה לא הסתדר, אבל ג'ולי לא ויתרה על חלום הריאליטי. עכשיו היא מופיעה סוף־סוף על המסך עם אחותה ועוד נציגים מובחרים של משפחת אלחרר הענפה בריאליטי "אחותי ג'קי" (שני־רביעי ב־HOT בידור ישראלי). מי שהחמיץ את המפגש ביניהן ב"מאסטר שף", יקבל אותו הפעם במנות גדולות. "מרוקאים זה עם חם", צוחקת ג'ולי. "רציתי לתת לך חיבוק, כפרה, אבל אז לחצת לי את היד כמו פולני צנון ולא ידעתי מה לעשות. אני לא רגילה ללחוץ יד. אני רגילה לחבק, תביא חיבוק".
ג'ולי, 33, שמתגוררת בדירה שכורה בבית־שמש, היא הבכורה מבין 14 ילדי משפחת אלחרר — שמונה אחיות ושישה אחים. אחותה הקטנה, מרגלית, גדולה מבתה טוהר רק בשנה וחצי. ג'ולי נולדה בבית־שמש, למדה במוסדות חרדיים ודתיים כמו אחותה ג'קי, ובגיל 18 עזבה לחמש שנים לארצות־הברית. "ההורים שלי היו דתיים, עד שאבא שלי התחרד ופתח כולל", היא מספרת. "היה לו מוח שלא רואים כמוהו".
בעצם אמא שלך הייתה רוב הזמן בהיריון.
"כמעט. אני כמעט לא זוכרת את אמא שלי בלי בטן. כשסיימתי בית הספר, ההורים שלי נתנו לי שתי אופציות — או להתחתן או ללכת לסמינר. חינכו אותנו בבית הספר שאישה צריכה לאפשר לבעל לשבת וללמוד, ולי היה נורא קשה עם הפסיקה הזאת. הרווחתי ערימות של כסף בארצות־הברית וחזרתי לארץ כשאבא שלי חלה".
את בעלה, איציק כהן, ממנו התגרשה בינתיים, הכירה אחרי שאביה אליהו נפטר ממחלת כליות. "התחתנתי מאהבה מאוד גדולה", היא אומרת. "הוא היה ההפך מדמות הגבר שראיתי בבית — עדין, רך, מדבר יפה, מכיל, קשוב. אבל אני מניחה שאהבות נגמרות באיזשהו שלב. הגירושים שלנו לא היו קלים. הוא לא רצה להתגרש וסחב אותי המון זמן. רק בתקופה האחרונה אנחנו שוב בקשר טוב. עבדתי על זה קשה, בשביל הבת שלי, שמתה עליו".
לא פלא שבישול הוא גם התחביב וגם המקצוע שלה ושל ג'קי. "חיינו במטבח", היא אומרת. "גדלנו בבית שהשולחן במטבח היה השולחן שבו גם אוכלים וגם עושים שיעורי בית. עד שהיינו עשרה ילדים, גרנו בדירת שלושה חדרים קטנה. למדנו לבשל הרבה מתוך כורח, כי ככה זה כשאתה גדל בבית שבו כל אירוע או שמחה קשור באוכל".
16 איש באותו בית זה לא קל.
"אנחנו יודעים להתעצבן ברמות מטורפות, אבל זה עובר לנו בשנייה. ג'קי פחות עצבנית ממני, היא חמה ולבבית, אבל גם היא יכולה להתעצבן, המטר ושייבה הזאת. בוא נגיד שעל הסקאלה של עצבים־רעש, אנחנו בלוול המאוד גבוה. כשרבים במשפחה, רבים מכל הלב, כשסולחים, סולחים מכל הלב, וכששמחים — שמחים בגדול. זאת כמעט הילולה. אמא שלי הייתה הצד החם, הנעים, הבוא נתכרבל, ואבא שלי היה יותר קפדני איתנו".
איך התמודדתם עם המוות שלו?
"היה לנו קשה מאוד. אצלנו בבית אבא היה הקפטן, ראש הספינה, זה שאומר מה לעשות וכולם הולכים אחריו. כשהוא נפטר, אמא הייתה נורא צעירה, בת 43, והיא הייתה צריכה להמשיך הכל לבד. אומרים שגזירה על המת שישתכח מהלב — ככה הקדוש ברוך הוא עוזר לנו להתגבר על מוות — אבל זה לא עובד אצלנו. אנחנו מדברים המון על אבא שלי וחולמים עליו המון. איך שורדים? באמצעות חוזק פנימי והאהבה המטורפת לאמא. אנחנו חולים עליה. מטפלים בה בכפפת של משי. כשאני מדברת איתך עליה עכשיו — יש לי גוש בגרון".
איך את מסתדרת עם ההקצנה הדתית בבית־שמש?
"אני אומרת, חיה ותן לחיות. אין לי עניין להיכנס למקומות שהם גרים בהם. אם טוב להם לחיות בחרדיות, למה להיכנס לשם בשביל הפרובוקציה? הרבה דברים יצאו מפרופורציה. אפשר לגלות סבלנות וסובלנות".
"הורדתי 20 קילו מאז"
לתוכנית הם הגיעו בעקבות הסבב של האחות ג'קי בתוכניות הריאליטי. "ב'הוט' אמרו לנו, 'דברים שרואים אצלכם לא רואים בכל בית. זה מרגש ועוצמתי, בואו נעלה את זה על המסך'. זרמנו עם זה. מה שאנחנו, זה מה שרואים ישר בפנים".
אלחרר לא מצטערת על ההחלטה להשתתף ב"אחותי ג'קי", גם לא בעקבות הביקורות, שחלקן, ממש שיפדו את התוכנית. "היה לי קצת קשה לראות את עצמי על המסך", היא אומרת, "כי בתקופה של הצילומים הייתי מאוד־מאוד שמנה. אבל בסדר. מאז הורדתי יותר מ־20 קילו".
אתם אוהבים פרסום?
"אני לא רואה את האחיות שלי או אותי מתלהבות או מתנהגות אחרות בגלל שאנחנו על המסך. אני לא חושבת שזה יעלה לנו לראש. זה פשוט נחמד, וזה גם לא ריאליטי קלאסי. זאת תוכנית דוקומנטרית לכל דבר. עושה לי רע על הלב שאומרים שאנחנו תוכנית ריאליטי".
ומה עם הביקורות שלא תמיד מפרגנות לכם?
"כל ההשוואות למשפחת קרדשיאן צורמות לי. חוץ מזה שהן חמש אחיות ואנחנו חמש אחיות, אין בינינו דמיון. הן מציגות תפיסת עולם מאוד הדוניסטית. הלוואי עלינו להגיע לעושר שלהן. ציפו לקבל טראש ישראלי נורא בוטה, נורא צעקני, הם קוראים לזה 'סרט טורקי עם ג'קי אזולאי'. אבל אנחנו משפחה נורמטיבית, עם קצוות קיצוניים גדולים.
"יש בסדרה פחות קרדשיאן ויותר עוני חברתי בפריפריה. אומרים שרובנו לא עובדים ושאנחנו נעזרים בג'קי או באמא שלנו. למה? כי מראים לכם סצנה של שלוש דקות שבה אמא שלי מעירה את כל הילדים בבית? מה ציפיתם לראות? מעילי פרווה ופרארי בחניה?"
בשנים האחרונות אלחרר למדה מינהל עסקים בקריה האקדמית אונו, והתמחתה במימון ומשאבי אנוש, ועד השבוע גם עבדה, לצד הבישול, בחברה גדולה בתחום. "בחיים לא למדתי בישול באופן מקצועי, אני עושה אוכל מרוקאי שאנשים אוהבים לאכול, לא מפונפן, לא יומרני, מהלב. הפנטזיה הרטובה שלי היא להקים מקום אינטימי וקטן שעוסק בייעוץ אישי ורגשי. בסביבה שלי אני על תקן הפסיכולוגית. היום, תוך כדי זה שהוצאנו 200 מנות, ישבתי ופתרתי לחברה בעיות אישיות. זאת אחת הסיבות שעזבתי את העבודה במשאבי אנוש. יש לי עוד חלום".
איזה חלום?
"לכתוב. מילים זה התשוקה שלי. הייתי גם שמחה לעזוב את הקייטרינג, להמשיך ללמוד, להתקדם ולעזוב את בית־שמש, אבל אני לא אעשה את זה, כי איך אמא שלי, המלאך שלי, תחיה פה בלעדיי?" •
כל פרקי הסדרה "אחותי ג'קי" זמינים ב־HOT VOD
