על הנייר, ג'ב בוש היה המועמד הרפובליקני בעל נתוני הפתיחה הטובים ביותר: מאחוריו שתי קדנציות כמושל מדינת פלורידה, רעייתו נולדה במקסיקו, מה שיכול היה להבטיח את דרכו ללב המצביעים ההיספניים, ויותר מכל — הוא הגיע למרוץ עם שם שמדיף ניחוחות של שושלת אמריקאית.
אתמול, כשדמעות בעיניו, הודיע בוש (63) על פרישתו מהמרוץ. "אני גאה בקמפיין שניהלנו כדי לאחד את אמריקה", אמר בקול משתנק. "המצביעים אמרו את דברם, ואני מכבד את החלטתם".
בקיץ האחרון, כאשר הודיע בוש על כניסתו למרוץ, הוא הפך להיות התקווה הגדולה של הממסד הרפובליקני. מבחינתה של המפלגה שתשוקתה הגדולה היא לכבוש את הבית הלבן אחרי שמונה שנות אובמה, בוש היה בבחינת הסוס המנצח. גם הם וגם בוש עצמו לא שיערו אז כי לזירה ייכנס כרוח סערה דונלד טראמפ ויטרוף את כל הקלפים. הקמפיין של בוש היה קונבנציונלי, במרוץ שהפך במהרה להיות נשלט על ידי אאוטסיידרים. גם השם הטוב והגנים המשפחתיים לא ממש עזרו לו, אולי אפילו להפך: אמריקה הביעה רצון עז לקבל משהו אחר.
וזה לא הכל: בין גלריית המתמודדים הרפובליקנים בוש הצטייר כחלש, גמלוני ומסורבל בין דוברים רהוטים שלא בוחלים בדורסנות. אפילו בנאום הפרידה שלו אתמול הוא נראה יותר כמי שהוקל לו. הוא סיים את דבריו, מחה את דמעותיו ונסע הביתה לפלורידה, לאחר שחלומו לשמור את הנשיאות במשפחה התנפץ על קרקע המציאות.
