"שמשון שפרלינג, שלימד אותי מכיתה ט' ועד י"ב במגדל־העמק, החדיר בי את חיידק המשחק. הוא האיש שפתח חוג לתיאטרון במתנ"ס המקומי וצירף אותי אליו, ומשם החיידק הזה לא עזב אותי, לשמחתי, עד היום. שמשון היה מורה לכלכלה והיסטוריה שמרד במערכת. החזון שלו היה לפתוח מגמת משחק, כמו תלמה ילין, בפריפריה. הוא היה לא רק מורה מקצועי, אלא גם מורה רוחני. באחד הטיולים השנתיים, אחרי ניתוח אפנדיציט, הוא אמר לי, 'חבל שתפסיד את הטיול', השגיח עליי מקרוב ולקח אותי ברכב שלו".
"אני חב המון למיקי רונן, המורה שלי למוזיקה בבית הספר התיכון גלילי בכפר־סבא. היו לנו הרכבים מוזיקליים, ואני הייתי מתופף צעיר שלא ידע הרבה, אבל אהב לגלות לבד את עצמו במוזיקה. מיקי נתן לי את החופש שהייתי זקוק לו. מבחינתי, מוזיקה זה יותר להרגיש מאשר לחשוב, ובחופש מצאתי דרך לבטא את עצמי. מיקי ראה את החזון שלי, ואמר לי — 'לך תעשה את מה שאתה רואה בעיני רוחך'. כך גיליתי את הקול הפנימי שבי דרך הגרון".
"שייבי צברי, המחנכת שלי מכיתה ט' עד י"ב בכפר חסידים, לימדה אותנו, הבנות, להיות חזקות ולהחזיק מעצמנו. היינו כיתה של בנות, ושייבי, אישה חזקה ודומיננטית, תמיד אמרה לנו שידע זה כוח, ושלא משנה כמה אנחנו יפות, חשוב יותר להיות נשים חזקות. היא הרימה את הכיתה שלנו לגבהים מרשימים, בפרט אותי, נערה בלי אמא, בלי אבא. היא תמיד הייתה האוזן הקשבת והמייעצת, זו שדוחפת ומדברת איתי על משמעות הלימודים ועל הצורך במקצוע".
"יום־טוב הלמן, איש חכם מאוד ומבוגר מאוד, לימד אותי תנ"ך ואת שירי ביאליק, בחלקם מתוך ספרים שכתב על המשורר הלאומי. בתקופה שבה תיכון בית הכרם בו למדנו עבר שיפוצים, הכיתות במגמה ההומנית עברו ללמוד בבית הספר עומריה. נסעתי איתו באותו אוטובוס, וכשהייתי מגיעה באיחור, הוא היה אומר לי, 'בואי, נצעד בנחת'. כך הייתי מצליחה להגיע לשעה הראשונה בזמן. הוא האיש שהקנה ערך מוסף לקריאה, לאהבת התנ"ך, לשפה העברית ולכבוד לכל אדם באשר הוא".
"יעקב בלילטי, המחנך שלי והמורה להיסטוריה ותולדות עם ישראל בכיתות י'־י"ב באורט כללי בית־שאן, הוא המורה ששינה את תפיסת עולמי לגבי מערכת החינוך. מורה בחסד עליון, שבזכותו עשיתי בגרות חמש יחידות ולמדתי גם מדעי הרוח ואזרחות. יעקב ידע כיצד לגרום לי להסתקרן ולהיכנס לעומקם של סיפורי ההיסטוריה. כשלמדנו על מלחמת האזרחים בספרד, למשל, הוא ידע לספק לנו גם סיפורים מאחורי הקלעים וקצת רכילות, והפך את הסיפור היבש למשהו חווייתי. למדתי בעיונית מוגברת, והוא אמר לי, 'תבואי, תקשיבי, כדאי לך', וגרם לי לראות את בית הספר באור חדש. תעירי אותי באמצע הלילה, ותשאלי מי המורה שעשה לי את זה — ומיד אגיד לך 'בלילטי'.
"המורה שהכי השפיעה עליי במהלך לימודיי בבית הספר התיכון מקיף ג' בבאר־שבע, היא המורה לביולוגיה שוש אניג'ר. היכולת שלה לרתום אותנו אליה כתלמידים הייתה משהו נדיר. בתקופה שבה למדתי, בודדים היו המורים שגרמו לנו לכמיהה כזו גדולה ללימודים. שוש — באנרגטיות שלה ובאכפתית למה שקורה לנו מעבר לתוכנית הלימודים הבסיסית — דאגה לחבר את תוכנית הלימודים לחיים עצמם. הייתה בה רוח אנושית מחבקת ומנהיגות טהורה, שגרמו לך להצליח כתלמיד בשבילה, לא בשבילך".
