מדענים מישראל ומארה"ב, המנסים לגלות סמנים (מרקרים) מיוחדים שנמצאים בדמם של חולי אלצהיימר, מצאו חלבון מסוים שקיים אצלם בכמויות גדולות פי כמה מאשר אצל אנשים בריאים. למרבה הפליאה, מדובר בחלבון שקיים בכמות גדולה גם בדמם של אנשים בעלי איי־קיו גבוה.
בראש המחקר עמדה פרופ' אילנה גוזס מבית הספר למדעי המוח באוניברסיטת תל־אביב. במחקר עסקו גם אנה מלישקביץ' מאוניברסיטת תל־אביב, פרופ' יהודית אהרון־פרץ מהמרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, ופרופ' גד מרשל, פרופ' ריסה ספרלינג ופרופ' אהרון שולץ מאוניברסיטת הרווארד. המחקר - שפורסם ב־"Journal of Alzheimer's Disease" - התמקד בחלבון ADNP, שהתגלה במעבדתה של פרופ' גוזס לפני כ־15 שנה. "במחקרים קודמים הראינו כי החלבון ונגזרותיו מגינים על המוח מפני מחלות שונות", אומרת פרופ' גוזס. "במחקר הנוכחי החלטנו לבחון לראשונה אם קיים קשר בין ADNP וביטוייו בדמו של הנבדק, ובין יכולותיו הקוגניטיביות".
בניסוי הראשון מבין שלושה נבדקה קבוצה של 40 אנשים מבוגרים, משכילים ובריאים, בבוסטון שבארה"ב. בין השאר עברו הנבדקים מבחני IQ, ודוגמיות דם שנלקחו מהם נשלחו למעבדה באוניברסיטת תל־אביב. התוצאה המפתיעה: ככל שמנת המשכל של הנבדק הייתה גבוהה יותר, נמצאה רמה גבוהה יותר של ADNP בדם שלו. בניסוי שני, שנערך אף הוא בבוסטון, נחשפו אותם 40 נבדקים להדמיה של משקעי עמילואיד במוח. "העמילואיד הוא חומר חלבוני מזיק המצטבר במוחם של חולי אלצהיימר, אך נמצא לעיתים, אם כי בכמות פחותה, גם במוחם של אנשים בריאים", אמרה פרופ' גוזס. "ביקשנו לערוך השוואה בין כמות העמילואיד במוח ובין ביטוי של ADNP בדמם של הנבדקים".
בדיקות המעבדה, שבוצעו באוניברסיטת תל־אביב, העלו גם הפעם קשר בין הממצאים: כשכמות משקעי העמילואיד במוח הייתה גבוהה יותר, בדם נתגלתה ירידה בכמות החומר הגנטי המשויך ל־ADNP. "בעצם מצאנו", הסבירה אמש פרופ' גוזס, "שככל שהיכולת הקוגניטיבית של האדם טובה יותר, כך עולה רמת החלבון ADNP בדמו".
עד כאן הכל עבד כמתוכנן. אולם הניסוי השלישי, שבוצע במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, הדהים את החוקרים. בניסוי נבדקו לראשונה גם אנשים הלוקים באלצהיימר. בסך הכל השתתפו במחקר בחיפה 43 נבדקים מבוגרים – 11 אנשים בריאים בעלי קוגניציה תקינה, 15 עם פגיעה קוגניטיבית קלה ו־17 חולי אלצהיימר. הממצאים: בדמם של חולי האלצהיימר נמצאה כמות גדולה פי 8 של חומר המבטא ADNP בהשוואה לנבדקים שאינם חולי אלצהיימר, כך שלפי "היגיון" הממצאים הקודמים, כמות האיי־קיו שלהם אמורה הייתה להרקיע שחקים. כעת החוקרים חוזרים למעבדה כדי לפצח את התעלומה המדעית, שבינתיים אין לה הסבר.
"מחלות יתומות" הוא מושג בעולם הרפואה שמתייחס למחלות ותסמונות נדירות, שמספר הסובלים מהן קטן - בארה"ב המספר הוא עד 200 אלף חולים - ולכן לרוב לא מייצרים עבורן תרופות. ההשקעה הכספית הנדרשת לפיתוח של תרופה נאמדת בין מיליוני לעשרות מיליוני דולרים, וליצרניות התרופות, שבונות על רווח, לרוב לא כדאי להשקיע בשוק שהוא מלכתחילה מצומצם.
על רקע זה אפשר לציין לטובה את ההתקדמות שהושגה לאחרונה בפיתוח תרופה שעשויה להקל מאוד על "מחלה יתומה" ששמה APBD (Adult Polyglucosan Body Disease). מדובר במחלה תורשתית נדירה, הקיימת באופן כמעט בלעדי ביהודים אשכנזים. המחלה נובעת ממוטציה בגן אשר מקודד אנזים מסוים. כתוצאה מהמוטציה האנזים לא מתפקד, ובתאים מצטברת פסולת הגורמת נזק למערכת העצבים. המחלה מתחילה בגיל מבוגר יחסית, סביב גיל 40, ומתאפיינת בנכות מוטורית שהולכת וגוברת עם הזמן.
והנה, חברה ישראלית, פפטיקום, המתמחה בהנדסה של תרופות באמצעות תוכנת מחשב, הצליחה לייצר באופן מלאכותי חלבון קטן (פפטיד בשפת אנשי מדעי החיים) אשר "מייצב" את האזור הפגוע בצורה כימית, מונע את הצטברות הפסולת ושומר על המבנה הבריא שלו. החלבון הזה נבדק על תאי דם של חולים בבית החולים הדסה בירושלים, במעבדתם של פרופ' אלכס לוסוס וד"ר אור כחלון, והוא הצליח להחזיר להם באופן חלקי את תפקוד האנזים, שקודם לכן לא פעל. בנוסף, החוקרים הצליחו בפעם הראשונה "לנקות" את האנזים עם המוטציה השלילית מדמם של החולים, דבר שלא התאפשר קודם לכן.
לדברי ד"ר עמית מיכאלי, מנהל המחקר של פפטיקום, החברה הישראלית קיבלה את המבנה של האנזים הפגוע מחוקרים באוניברסיטת אוקספורד. "הבריטים ניסו לפענח את המבנה התלת־ממדי של החלבון הפגוע של החולים, אולם החלבון לא יציב, כנראה בשל המחלה, והם לא מצאו דרך לייצבו. מצד שני, הם הצליחו לפענח את המבנה של החלבון הבריא, שנמצא אצל מי שאינם חולים במחלה. כאן אנחנו נכנסנו לתמונה. עשינו הדמיית מחשב מבנית ברמת האטום כדי להבין את התהליך שגורם לחוסר היציבות אצל החולים. בשלב הזה הפעלנו את התוכנה הייחודית שלנו, והצלחנו לייצב את החלבון באמצעות הפפטיד, ש'קושר' את האזור הפגוע בחולים ומייצב אותו", אומר ד"ר מיכאלי.
אגב, שם הקוד הבריטי של הפפטיד הזה הוא LTKE, אך מאחר שמדובר במחלה נדירה של יהודים אשכנזים, החוקרים הישראלים קראו לו "לאטקה", והשם הזה תפס.
ההתפתחות מעניקה פתח של תקווה לריפויה של מחלת APBD, אך העובדה שחוקרי החברה הצליחו לפתח מנגנון מהפכני, שבו אפשר להנדס פפטיד על מנת לייצב חלבון שעבר מוטציה, תוכל להשפיע אולי בעתיד גם על התמונה הגדולה יותר - ריפוין של מחלות גנטיות אחרות.
לצד הקשיים ביצירת תמריץ לחברות הענק למצוא תרופות למחלות היתומות, ד"ר מיכאלי מציג גם צדדים אופטימיים. ראשית, הרגולציה בתחום מאוד מקילה, מה שמפחית עלויות. מעבר לכך, ישנה מעורבות גדולה של החולים בתהליך הפיתוח ועמותות החולים גם תורמות למימון המחקרים. "לנו עזרה מאוד ראש עמותת החולים במחלה הזו, אורלי שני, שחיברה אותנו גם לעמותת ALS (לו גריג). עכשיו יש לנו תוכנית עבודה בשיתוף פעולה עם חוקרים מאיטליה שמטרתה לייצב את החלבון בדמם של החולים האלה".
זו רק ההתחלה. שלל מחלות יתומות נוספות, ביניהן הנטינגטון, סיסטיק פיברוזיס, תסמונת טורט ואחרות, ממתינות גם הן לתרופות. •
