כשגאלה קוגן, 31, קיבלה את ההצעה המפתה להשתתף במחזמר "מרי לו" בגרסת 2016, היה רק דבר אחד שעניין אותה: "לפני ששאלתי מה הדמות, שאלתי אם זו הפקה שומרת שבת, כלומר אם אין הצגות בשישי בערב", היא אומרת. "זו גם הסיבה לכך שעד עכשיו ההתמקדות שלי הייתה בטלוויזיה. ברוב התיאטראות הרפרטואריים אי־אפשר לבוא בדרישה כזו, לא להופיע בשישי בערב".
מאז החלה להדק את יחסיה עם היושב במרומים נאלצה קוגן לוותר על לא מעט עבודות, אבל היא לא חשה החמצה. "היו המון הפקות מפתות ושוות, אבל השבת זה שיקול מבחינתי, אין מה לעשות. ברגע שאתה מתחיל לפתח ערכים, המקצוע נהיה לא פשוט. כשזה מגיע עם הורות זה אפילו עוד יותר מסובך".
בארבעת החודשים האחרונים קוגן מהדקת יחסים גם עם אוריאל, בנה השני, אח להלל בן השלוש. בזמן שנשים כמוה שזה עתה ילדו נמצאות עמוק בתוך חופשת הלידה, קוגן מצויה עמוק בתוך "מרי לו", שעלה בשבוע שעבר על הבמות, וכל זה בשילוב הנקה במשרה מלאה.
"הייתי בסוף ההיריון כשקיבלתי את התפקיד במחזמר", היא נזכרת, "וגייסתי את כל מה שאני יכולה כדי שזה ייצא לפועל. זה מחייב המון עבודה, גם פיזית. אצלנו השחקנים ידוע שמתחילים את חופשת הלידה לפני הלידה, כי אי־אפשר לעבוד בהיריון מתקדם. חודש וחצי אחרי הלידה ממש התחלתי לעבוד, ועכשיו זה אינטנסיבי בטירוף: תוך כדי מביאים לי את הילד, אני מיניקה, שואבת, בעלי אוסף. המקצוע לא מאפשר לך באמת מנוחה. את חייבת להיות בעשייה".
למה בעצם? מפחד שישכחו אותך?
"לאו דווקא. כשאת בעשייה זה נותן עוד אנרגיה. עם הבן הבכור שלי רציתי לפנות את כל כולי ולהיות 200 אחוז בתפקיד האמא. עם הילד השני אני מאפשרת לעצמי גם להיות 200 אחוז אמא אבל גם לקחת דברים לעצמי".
כשקוגן מדברת על עשייה, היא לא מתכוונת רק לשינון טקסטים ולשיפור כישורי השירה שלה – ב"מרי לו" היא עושה זאת לראשונה על במה – אלא בעיקר למה שהיא מכנה "עבודה פנימית". בשנים האחרונות היא ובעלה גל קליימן ("אני מלאת הודיה לאלוהות שהפגישה בינינו"), יזם העוסק בניהול לוקיישנים לקולנוע, הם תלמידים מסורים של הרב יובל הכהן אשרוב, שמקרב אותם אל האור הגנוז.
"אצלי זה משהו שנבנה בהדרגה", היא אומרת. "אני בתהליך כבר שבע שנים. בעלי הצטרף יותר מאוחר. השבת נבנתה אצלי כל כך בהדרגה, ובעיניי זו קדושה, שעד שאתה מתנסה בה וחווה אותה ממקום של עונג אמיתי, מתנתק ממכשירים ומכל דבר חיצוני שמפעיל אותך ונטו מחובר לפנימיות שלך ולמשפחה שלך, אתה לא מבין כמה זה חשוב".
כמה זה חשוב?
"זה נורא חשוב. הכל סביב מלא פיתויים וגירויים. כרגע המציאות שלנו מאוד קיצונית ואתה לא באמת יכול לאפשר לעצמך אתנחתא. יש תחושה שכל רגע משהו הולך להתפוצץ בארץ ובעולם. וגם זה קורה כדי שאנשים יתעוררו וייקחו אחריות עצמית".
את ההתלהבות מהשיעורים אצל הרב הכהן אשרוב חולקת קוגן עם שורת מפורסמים, בהם גם בני הזוג יעל בר זוהר וגיא זו־ארץ, שמשחק לצידה ב"מרי לו". "גיא הוא שחקן מבריק", מאפיינת קוגן. "יש לי שפה משותפת איתו. יש בשיעורים הרבה אנשים משפיעים מהתעשייה. אנחנו קבוצת וי־איי־פי, מהמסך ומאחורי הקלעים של המסך. אנחנו בשלב שהרבה אנשים רוצים לא לדבר על דברי ריק והבל".
אז זה כמו חוג?
"אנחנו באים כל שבוע כשזה מתאפשר, צמאים לידע ולומדים כמה שיותר".
הניסיון למקם על סקאלה את מידת דתיותה של קוגן נידון לכישלון חרוץ. מצד אחד היא מרבה לשרבב לשיחה את שמו של השם, וכשהיא מדברת עליו עיניה נוצצות. מצד שני שום דבר בלבוש שלה לא משדר דתיות ובבוקר תל־אביבי חמים בכיכר הבימה, סמוך למקום מגוריה, היא בעיקר נראית כמו ילדת פרחים עם טוניקה בהדפס פסיכדלי ושיער בלונדיני פזור.
"תמיד אנשים אומרים לי: 'רגע, מה את בדיוק? שומרת שבת?' הניסיון הזה להכניס כל דבר לשבלונה הורג אותי. אני מאוד מאמינה שהתבטאות חיצונית, אדם שנראה דתי, זה כבר כשהפנימיות שלך מאוד מבושלת בזה. אחרת זה סתם תחפושת. אני עוד לא שם. הכיוון הוא כל הזמן בעמדת התחזקות. אני מנצלת כל משאב שיש לי לעבודה פנימית. אני מתייחסת אל הבורא כאל אנרגיה של אור אינסופי שמשפיעה על הכל בכל רגע נתון. אנחנו מקבלים מהאור הזה לפי מידת הנכונות שלנו ומידת הניקיון שלנו".
אז מי שלא נכון ולא נקי — לא מקבל?
"זה לא תגמול, אלא בן אדם מקבל לפי היכולת שלו לקבל. מצד שני, אדם נענש לא בגלל המעשים שלו, אלא על ידי המעשים שלו. מה זה חטא? זה מלשון להחטיא. אתה מפספס מהאור הזה וסוגר את עצמך. ככל שאתה יותר במקום שאתה מבין שכל דבר שניתן לך ברגע נתון זה כדי לקרב אותך לראות את האור, אתה בכיוון הנכון. אחרת זה חיים של פספוס מתמיד. זה לא סתם שהדור שלנו הוא הדור עם הכי הרבה דיכאונות, יותר מאשר בתקופת השואה או בכל תקופה אחרת. זה לא סתם שאנשים חיים על כדורים".
נהיה נורא טרנדי לאחרונה בקרב מפורסמים להתחזק.
"את ישר מרגישה מי מזייף ומי חווה את הדבר באמת. הדרך הכי טובה זה נעשה ונשמע. אם עושה להם טוב לזייף, שיזייפו. יש דברים שאי־אפשר לזייף. אתה יודע כשאתה מסתכל לעצמך בעיניים".
קוגן לא מצליחה להבין איך אפשר לא לראות את האור שהיא עצמה ראתה. "אני לא בעד מיסיונריות בשום צורה", היא מבהירה. "שכל אחד יעשה את התהליך שלו ומהמקום הזה יתחבר. לפני שאתה הולך לישון תשאל מה קורה. תעשה חמש דקות חשבון נפש, תבין איפה אתה נמצא במקום הזה שנקרא החיים שלך. העבודה הפנימית נותנת גם תקווה וזה מקור חיות".
קידוש והבדלה
קוגן מעידה על עצמה כי מאז ומעולם הייתה מה שהיא מכנה "חופרת". "כבר כשהייתי בת חמש הייתי כותבת סיפורים והיו לי המון שאלות, כמו למה אנחנו כאן ומה היה לפני ואיך הגיע הבן אדם לעולם, ואם מה שאני מרגישה הרגישו גם לפני אלפי שנים. זו גם הסיבה שאני מעדיפה תפקידים קומיים. זה קצת מקליל אותי. יש לי בחיים נטייה להעמיק בכל דבר. מאז שאני זוכרת הייתי במקום של העמקה ועבודה אנרגטית. כשפגשתי את בן זוגי ראיתי שהוא אדם מאוד מחובר. לא נחתתי על היי־טקיסט מנוכר".
את מסלול ההתפתחות הרוחנית הם עשו לאט ובזהירות. "בהתחלה הייתי מדליקה נרות והוא זרם. אחר כך הייתי עושה קידוש ולאט־לאט הוא הצטרף. ואז הפסקתי לראות טלוויזיה בשבת ולאט־לאט זה נבנה. הייתי הולכת לשיעורים ואמרתי לו שישמח אותי אם יבוא, וזה דיבר אליו. אני באמת מאמינה בתהליך. לא מאמינה בזיוף. קשה לי עם אדם שאחרי חודשיים רואה את האור ונהיה מינימום הבאבא סאלי. זה גם ערכים שנורא חשוב לי להעביר לילדים. זה לא ממקום של 'וואו, זה נראה לי טרנד מגניב'. חשוב לי שהם יגדלו בידיעה מה זה קידוש ומה זה שבת ודברים בסיסיים של היהדות".
תרשמי אותם למוסדות חינוך דתיים?
"אני בדיוק מחפשת מסגרת שמשלבת ערכים עם יהדות. לא בטוחה שזה יהיה גן דתי. זה נורא קיצוני. חשוב לי שהוא יהיה גם מלא בערכים של דת וגם בערכים של לחזק את הילד וכל מה שהילד צריך. הגדול בגן פרטי שיש בו דגשים על שבת וחגים, אבל את שאר הדברים הוא מקבל מאיתנו בבית. זה כבר יותר ממה שאני ובעלי קיבלנו בגילאים האלה. לא ידענו מה זה קידוש והבדלה, מה זה אבא שמניח תפילין".
כמה ילדים את וגל רוצים?
"זו סוגיה, כי מצד אחד אני נהנית מהאמהות וקשה לי לשים לזה גבול. זה נורא תלוי בסגנון החיים. כרגע אנחנו חיים בתל־אביב והמציאות עולה כסף והכל יקר. אז ממקום שכלתני אני ארצה להירגע. ממקום של אמונה אני לא יודעת. בתוך תל־אביב קשה לגדל יותר משני ילדים, אבל תכלס אני מאמינה שאנחנו לא יודעים כלום. באופן כללי אנחנו חושבים שאנחנו מבינים ויודעים. אף אחד לא יודע מה יקרה איתו עוד שעתיים. יש לך תוכנית וזה מגניב, אבל אנחנו לא רואים את המכלול".
רוסייה קשוחית
לנצח היא תהיה "רותי מהדיוטי", למרות שחרשה אינסוף הופעות בטלוויזיה, מ"הבורר" ועד "אחת אפס אפס", אבל לאחרונה קוגן מוצאת את עצמה בתפקיד שכל אמא קרייריסטית מכירה – להטוטנית. היא עושה את זה בין במות ברחבי הארץ בתפקיד סיגי, בת הדודה של מרי לו (שיר מורנו). "סיגי היא בחורה קלילה ופשוטה", מאפיינת קוגן. "היא מאוד רגשנית ונאמנה לבת הדודה שלה. עד היום עשיתי רק טלוויזיה, וזו התנסות שהיא מאוד מאתגרת".
גם בגזרת הטלוויזיה קוגן לא ממש נהנית מחופשת לידה שקטה. היא מככבת בסדרה "בלתי הפיך", שעלתה לעונה שנייה השבוע ומשודרת מדי ראשון בערוץ 2(רשת) בשעה 22:30 (את העונה הנוכחית כתבה וביימה סיגל אבין). קוגן משחקת לצד עדי אשכנזי ומגלמת את אנה, "מקעקעת רוסייה קשוחית ובת הזוג של וילוז'ני. היא לא רואה ממטר, מאוד קצרה".
הסדרה נורא מזוהה עם עדי.
"בכל דבר יש דמויות משנה. גם בהצגה, מרי לו היא הדמות הראשית".
ואת שואפת לתפקידים הראשיים?
"זה נורא תלוי מאיזה מקום אתה מונע. לי חשוב לגעת בכמה שיותר גוונים של דמויות. זה כיפי וחשוב. אני לא אשקר, אני רוצה גם תפקידים ראשיים וכבר עשיתי כאלה. להיות שחקן ראשי זה מאתגר, ואם ירצה השם ככה זה יהיה".
בתעשייה מדברים לאחרונה הרבה על הטרדות מיניות בעקבות הטענות שהועלו נגד משה איבגי. יצא לך לחוות את זה?
"בחוויה האישית שלי אני לא חוויתי ממנו שום הטרדה. יצא לי לחלוק איתו ימי צילום בסדרה 'הבורר'".
ויותר בכללי, זה משהו שנתקלת בו?
"שוב אנחנו חוזרים לשאלה באילו משקפיים רוצים לראות את המציאות. הגבול נורא פרוץ בתעשייה, כי דברים נורא נוזליים. זו סצנה? זו דמות? כשאין מספיק גבולות, הדברים מטושטשים. אני עושה את זה מגיל 18 וברוך השם, אני טובה בלהציב גבולות. הרבה פעמים הייתי במצב לא נעים. באופן כללי, כשבן אדם מרגיש שהוא יכול להשתמש בכוח שלו על חשבון מישהו אחר, זו תחושה לא נעימה. אבל למזלי תמיד ידעתי להציב גבולות". *
