הן בכלל לא מבינות על מה כל ההתפעלות מרוב מכריע של רופאות במערך רפואי, מבחינתן זה כמעט מעליב להיות אטרקציה מגדרית, אפילו עומד בסתירה להצטיינות חסרת הפשרות שסיגלו לעצמן. הדוקטורט הוא רק כרטיס כניסה ראשוני לנבחרת של פרופ' פיה רענני בבית־החולים בילינסון. מי שמצליחה לשים רגל בפנים יודעת שהיא הולכת לצעוד במסלול למיטיבי לכת שבו תידרש להפגין לא רק ביצועים מקצועיים ברמה גבוהה, אלא גם התקדמות בסולם הדרגות האקדמי.
מי שמחפש הצהרות על העצמה נשית לא ימצא כאן כאלה, אלו הן בנות הדור שרואה בנשיות נתון סטטיסטי בלתי ניתן לשפיטה במושגי טוב ורע. "אנחנו כאן קודם כל כי אנחנו רופאות טובות מבחינה מקצועית", אומרת ד"ר ענת גפטר, מנהלת מחלקה פנימית א' ורופאה בכירה במערך ההמטואונקולוגי. "אנחנו לא טובות יותר מרופאים גברים, אנחנו טובות באותה מידה". לגפטר ולכל חברותיה לעבודה יש תפקידים בכירים בעולם האקדמיה. בצוות המערך ההמטולוגי וההמטואונקולוגי של בילינסון יש 13 רופאות מומחיות ושבעה רופאים מומחים. בראש כל היחידות שכולל המערך, להוציא מקרה אחד, עומדות נשים. גם ניהול המעבדה להמטולוגיה ניסויית מופקד בידי אישה, ואם תוסיפו לזה 20 אחיות (שלוש מהן מנהלות) ושתי עובדות סוציאליות תקבלו את הפוסטר האולטימטיבי לכבוד יום האישה הבינלאומי.
אף אחת לא נמצאת כאן בטעות. מי שלא כוונה למטרה באופן מדויק כבר בגיל צעיר, לא למדה לבצע בהצטיינות כמה מטלות במקביל ולא התרגלה לנצל זמן מוגבל במקסימום תועלת — לא הייתה מגיעה עד הלום.
12 שנים מנהלת פרופ' רענני את התלכיד המשגשג העוסק בחקר ובטיפול במערכת תאי הדם, באיברים וברקמות המייצרים אותם, במנגנון קרישת הדם ובממאירויות ששייכות למערכת הזו. "מעולם לא הרגשתי מופלית לרעה כי אני אישה", היא אומרת. "בכל התמודדות על תפקיד בכיר מול גברים לא הרגשתי צורך באפליה מתקנת".
את שאלת היתרונות הנשיים שבאים לידי ביטוי בעבודתן הן דוחות. מוודאות שאין בכך ביקורת או התנשאות על עמיתיהן הגברים. "מעבדת המחקר מנוהלת עד הפרט האחרון למרות שאני זו שמפזרת את הילדים בבוקר ואוספת אחר הצהריים", אומרת ד"ר גלית גרנות, מנהלת המעבדה להמטולוגיה ניסויית ואם חד־הורית לשניים. "שעות העבודה שלי מנוצלות ומתוכננות עד לאחרון הפרטים, ומה שאני לא מספיקה כאן אני משלימה בבית. גם את ההריונות שלי תיכננתי רק אחרי שסיימתי את הפוסט־דוקטורט".
ד"ר גליה ספקטר, מנהלת יחידת הקרישה: "לנשים יש נטייה לבחור במקצועות רפואיים לא כירורגיים. נכון שמי שבוחר בהמטולוגיה אלו רופאים עם יותר חמלה ועם תכונות אישיות. יש גם גברים עם תכונות כאלו. לדעתי אין קשר למגדר".
בסוף הן הצליחו להסכים על כך שהאמהוּת והנטייה הנשית להכיל ולחמול הן תכונות שעובדות נכון בתחום שלהן. "זו זכות להיות רופאה וגם לגדל את הילדים שלך", אומרת ד"ר אסנת בארי, מנהלת שירות לוקמיה לימפטית כרונית. "כאם, יש לך את היכולת לראות את החולה לא רק מהאספקט של המחלה אלא בתמונה הכוללת של המשפחה ותמונת החיים שלו. המטולוגיה זה תחום ארוך טווח, יש לנו יחסים עמוקים עם המטופלים. זה לא מפגש חד־פעמי של כירורג שבא לנתח אלא מערכת יחסים מתמשכת. הרוב הנשי במקצוע הזה הוא לא מקרי".
