אחרי שהעונה שרק התחילה סומנה כעונה משמימה שבה המחיר והקז'ואל ניצחו את הרצון להפתיע, לרגש ולחלום בעזרת בגדים ואופנה, הייתה זו רנואר שהרימה את הכפפה ועשתה את זה - למרות המעידות, הכישלונות והמופרכות - הכי גדול שרק אפשר.
כבר עם הכניסה לתצוגה אפשר היה להבחין שמישהו פה הלך רחוק: המסלול הרגיל של תצוגות אופנה עוצב מחדש ונראה כמו מבוך של דרכים מתפצלות, מדרגות וכיווני תנועה מנוגדים, וכשהחלו הדוגמניות והדוגמנים לפסוע עליו אפשר היה לקבל סחרחורת. במובן הזה זו הייתה סחרחורת נעימה - זה מה שצריך לפעמים לעשות כשמסביב מוכרים לך ג'ינסים וטישרטים ומצפים שתריע. אורכה של התצוגה - כמעט חצי שעה היה הצד הפחות חיובי שלה, היא לפעמים נראתה מגלומנית ללא הצדקה, מתאמצת להמם, גם אם לא כל החומרים (והבגדים) שהיו בה ראויים היו לחשיפה.
במקום תצוגת אביב רגילה החליטו קברניטי המותג להציג קולקציית ריזורט שבמובנים מסוימים הולמת את האקלים הישראלי בעונה הזו מצד אחד, ומצד שני, מספקת לקהל שלו גם חלומות על מקומות רחוקים וגם סגנון אחר. זו הייתה החלטה נבונה, שגררה בעקבותיה שלל החלטות עיצוביות - לא כולן ראויות - שכדאי להתעכב עליהן.
את התצוגה חילקו מעצבי רנואר לכמה אוספים, כצבעי היסוד: אדום, כחול וצהוב, כ"מטאפורה לצרכים ולתחושות הבסיסיות ביותר של האדם: להט יצרים, שלווה וצמיחה". אמנם זה נשמע מבטיח, אבל אורך התצוגה ועשרות הבגדים שנראו על המסלול היו לפרקים משמימים מדי, כאלה שנועדו לממש את התיאוריה היפה ופחות להבחין בין פרטיה. אחרי הכל, כמה שמלות, טופים, חצאיות ומכנסיים אדומים אפשר לראות? הטוקבקים של קוראי "ידיעות אחרונות" בפייסבוק התלוננו, ובצדק, שזה נראה כמו הרבה דם שנשפך.
כאמור, כניסה לפרטים הייתה הצד החלש של התצוגה. במשך דקות ארוכות עברו בגדים אדומים (ואחר כך צהובים וכחולים) בלי לגוון או לחדש. לכן האוסף האדום הראשון היה דוגמה טובה לטענה שהעין מתרגלת בסוף להכל. אחרי ההלם הראשון של בגדים אדומים בלבד העין החלה להשתעמם, והבגדים - למרות הרצון שלהם לחשוף כמעט כל חלק (במחשופים, גזרות קצרות מדי של מכנסיים וטופים ובחיתוכים ושקיפויות) - חזרו על עצמם והפכו למצעד של פריצות שהפך להיות כמעט לא אופנתי בעליל. דווקא שילוב של פריטים שחורים, בדי ברוקאד וג'ינס לבנים הוכיח שלא צריך לראות פטמות של דוגמניות כדי להסעיר קצת הראש האופנתי.
אחרי האדום, הגיעו הבגדים הצהובים, שלרוב שולבו בפריטים לבנים ובטקסטורות פסים. הלוק היה רגוע ונינוח יותר והוכיח שלא צריך להמם את הקהל בצבע אחד אינטנסיבי, כזה שנראה פחות מתוחכם והרבה יותר מיני. לצד חצאיות פליסה יפהפיות, מכנסי שיפון רחבים ורכים, אוברולים קצרים, חולצות אוף־דה שולדרס טרנדיות וגזרות של טופים ושמלות רחוקות מהגוף העמיסו מעצבי המותג גם אינספור שמלות חשופות מדי, כאלה שלא כיסו את אזור החזה והציגו דוגמניות שהתהלכו בביקיני עם מה שנראה כמו שמלות שניסו לשוות מראה חוף לטיני שרחוק שנות אור מזה של המזרח התיכון הקרוב.
התצוגה של רנואר הייתה אם כן משב רוח מרענן, אבל במקביל גם שרב כבד שלא נגמר. חצי שעה של בגדים בשלושה גוונים עיקריים היו ניסיון להטעין את העונה בבשורה אופנתית חזקה, אבל בפועל יצרו חזרה מתישה של פריטים בווריאציות שונות וקטנות מכדי לכסות על העובדה שלא היה שם בסוף הרבה. ולא שאין הרבה פריטים לקחת הביתה משם. היו שם כמה (בעיקר אגב, מהחלק הגברי) שכדאי להוסיף למלתחה. אבל כשמנסים לגעת באש כל כך הרבה זמן, שלא יתפלאו אם יהיו גם הרבה כוויות.
באביב־קיץ 2016, מילת המפתח היא "לערבב". לערבב סגנונות, לערבב טקסטורות, לערבב פריטים. כך סבורים אנשי העיצוב של "רנואר מן". ואחת הבשורות היותר מעניינות של קולקציית הריזורט - טרנד מראה הפיג'מה נכנס למלתחה הגברית ומופיע בשלל בדים וטקסטורות. כדאי גם לשים לב להתפתחויות בגזרות המכנסיים - הם מאוד חשובים העונה, ומתרוצצים בין המחויט וההדוק למרושל והנינוח.
השראות: התרבות הלטינית, עולמות תת־מימיים ודפוסי גלים יפניים. צבעוניות: צהובים וגוני כחולים - כהים ועמוקים וגם בהירים ורעננים.
מראה מנצח: באגף המחויט תלכו על חולצת סריג רכה ונוזלית תחובה בתוך מכנסי סיגר סופר צמודים ומחויטים. להשלמת המראה - נעליים אלגנטיות בצבע זהה לבגדים. באגף הקז'ואל תעטו מכנס קפלים באורך 7/8 בצהוב או כחול ים עם גופייה בעלת מחשוף עמוק ודפוס אול־אובר עדין, בצירוף נעל ספורטיבית בכחול כהה או לבן. בכלל כדאי לשלב חולצות קצרות המתהדרות בצווארון ז'קט עם מכנסונים ספורטיביים מבד זהה, והתוצאה מקסימה, קיצית וצעירה.
אביזרים: נעליים אלגנטיות מבד קנבס בכחול נייבי וחגורות שרוך עדינות הנקשרות על גבי המכנס.
