כמו לא מעט דמויות שהשתתפו בה, גם "מחוברים" חווה משבר אמצע החיים. בטח יש משהו מדבק בעשרות המונולוגים על השעמום בחיי הנישואים וכעת גם הדוקו־ריאליטי סובל מאותם תסמינים: ההתרגשות הראשונית התנפנפה, אלמנט ההפתעה קהה, ולשאלה "מה עושים עכשיו" טרם נמצאה תשובה מוצלחת. לדוגמה, ליהוקם של מפורסמים ואנשי תקשורת מגה־ורבליים ובעלי בלוטת אקסהיביציוניזם מפותחת הניבה אומנם דמות כובשת כמו ליאור דיין, אך גם טיפוסים משמימים (אילון נופר) או שחוקים מחשיפה (אורלי וילנאי וגיא מרוז). בכלליות, "מחוברים" המירה את הריאליזם העוצמתי שלה במדור רכילות עם תחפושת ארטיסטית.
על פי הפרקים הראשונים, נדמה שהעונה החדשה והשביעית מנסה לשנות כיוון: לא אלמונים מוחלטים, אבל גם לא להגנים המאוהבים עד כלות בכל מילה שיוצאת להם מהפה. לא כאלה שהמצלמה זרה להם, אבל גם לא חבורה יהירה שיודעת לדקלם מניפסטים רהוטים אך מלאכותיים.
לגישה הזו יתרונות וחסרונות. היתרונות הם שבניגוד לעונה הקודמת, הדמויות בעונה הנוכחית פשוטות יחסית, וקל יותר לחוש אמפתיה כלפיהן וכלפי החלטתן להיחשף בטוטאליות שנמצאת במהותו של הפורמט. דנה פאן לוזון, למשל, מצטיירת כאישה אינטליגנטית הקרועה בין רצונה לתמוך בבעלה, מאמן הכדורגל גיא לוזון, לבין שאיפותיה המקצועיות וכמובן היותה אמא בארץ זרה, כשבן זוגה לא עושה רושם של מי שמגלה רגישות יתרה למצבה; המוזיקאי אורן ברזילי, איש מופע הארנבות של ד"ר קספר, החלים ממחלת שרירים נדירה ומנהל קשר נוגע ללב עם גרושתו, בתו ואוסף מרשים של כדורים; והשחקנית טל טלמון מציגה תסביכים שונים של דימוי עצמי ויחסים עם גברים בחייה. בקטע דוחה למדי, הבמאי דובר קוסאשווילי משוחח עם טלמון, המשתתפת בסרטו הבא, על סצנת עירום שלה. היא מבקשת ממנו פידבק, והוא משיב לה כי היא "סקסית בטירוף" ו"הזין של אסף (שחקן בסרט) אמר הכל". טלמון לא התרגשה, אבל צופה סביר עשוי להתכווץ נוכח היחס המחפצן של הבמאי.
אותה פשטות גם עובדת נגד "מחוברים". אין במצאי העכשווי שלה אישיות סוחפת ומורכבת ממש, שיהיה מרתק לעקוב אחריה יום אחרי יום במשך כמעט חודשיים. הקונפליקטים המאפיינים את פרקי הפתיחה — מההתברגנות של ניר פרידמן (ואשתו המעניינת בהרבה) ועד האופי המנוגד של ציפי רומנו וזוגתה רימה — מוגשים מיד ולא נראים דינמיים במיוחד. "מחוברים" — כמו יתר תוכניות הריאליטי — קיעקעה על מצח הצופים את המילה "דרך", זו שהמשתתפים אמורים לעבור כדי להגיע לקתרזיס. מסתמן שהפעם היא עלולה להיות קצרה מדי.
ב"תוכנית חיסכון" אירחו אמש את תמיר ליאון, שהוצג על ידי המגיש אורן וייגנפלד כ"אנתרופולוג יישומי שמתמחה בתרבות צעירה, מה שנקרא דור ה־ Y". כותרת האייטם הייתה "דור של מפונקים?" והוא עסק בקמפיין של בנק דיסקונט, המאפשר להורים לשלם משכנתאות עבור ילדיהם. במקום לעסוק בנסיבות שהביאו לכך שאכן, ללא עזרת הורים אין סיכוי לצעירים בישראל לממן דירה, ישבו השניים, זחוחים ומבסוטים מעצמם, וטינפו על
קבוצה באוכלוסייה שסיכוייה להגיע לעצמאות כלכלית דומים לסיכוי שוייגנפלד יחליף את יונית לוי. אותו מומחה אף טען שדור ה־ Y "לא מוכן להתחייב לשום דבר" וסובל מ"אובדן הבושה" — מבלי להציג נתון אחד. וזה אובדן הבושה אמיתי, של המומחה ושל התוכנית.
