בפורים מצווה לשמוח. או במילים אחרות, לשתות. ובמקרה של פורים, המסורת מחייבת גם חילונים גמורים. הפור שנפל השנה על יום שלישי הצמיד את סוף השבוע לימי החול, וגבה מחיר כבד מאנשי המסיבות, אלו שנאלצו לגרור את שאריות האיפור בין הנגאובר ליום עבודה. אחרי יומיים רצופים של חגיגות, אפשר להניח שרבים מהם יזדהו עם הבוקר של סטיופה ליכודייב, שמתעורר מליל הוללות אל גוף כואב, ולא מצליח להבין היכן בדיוק הוא מקיץ:
"נדמה לו שהוא לא מסוגל לפקוח עיניים, מפני שאם רק יעשה את זה, יבריק ראשו ויתנפץ לרסיסים. פעמון כבד הידהד בראש הזה, בין גלגלי העיניים והעפעפיים המוגפים שטו כתמים חומים שהיקפם זוהר באש ירוקה, ונוסף על כל זה גם עלתה בו בחילה... לא מה השעה עכשיו, לא מה התאריך היום ובאיזה חודש - סטיופה בהחלט לא ידע; ומה שגרוע מכול - לא הצליח לתפוש איפה הוא נמצא... לבסוף זיהה סטיופה את המראה המשולשת והבין שהוא שוכב פרקדן על מיטתו שלו... כאן היכה בראשו פיצוץ כזה, שהוא עצם את עיניו ונאנק. נסביר את עצמנו: סטיופה ליכודייב, מנהל תיאטרון הווריטה, הקיץ בבוקר משיכרונו אצלו בבית".
האמן ומרגריטה // מיכאל בולגקוב - מרוסית: פטר קריקסונוב - ספרי עליית הגג וידיעות ספרים - 1999
