אין דבר חביב יותר על זוגות – טריים וקשישים כאחד – מלגולל בפני אדם חדש את סיפור ההיכרות שלהם. הרגע שאליו מתנקזים כל הפרטים, המאפיינים וגם המתח של הזוגיות. כיצד הכירו, מי עשה את הצעד הראשון, מי ניפנף, מי התעקש, מי ידע כבר בשנייה הראשונה שזו אהבת חייו, מי היה בטוח שלא יתראו עוד לעולם. לכל הזוגות יש סיפור היכרות, ואת כולם "אתם חייבים לשמוע", ו"בובי, אולי תספר להם את הקטע המצחיק? נו, זה שהמלצר שפך עליך את המרק־בצל עם הקרוטונים וגמרנו את הערב באיכילוב?!"
ציפי ורימה עונות על השאלון המהיר
הסטטיסטיקה לא משקרת: רוב סיפורי "איך הכרנו" מעניינים רק את מי שמספרים עליו. אנשים מספרים לאנשים אחרים איך התאהבו כדי להיזכר שפעם, מזמן, גם הלב שלהם דפק מהתרגשות. הם משכתבים את הפרטים, ממציאים חדשים, מערבבים אותם עם סיפור אחר ששמעו פעם מסבתא שלהם ובוראים לעצמם קומדיה רומנטית דביקה עם ג'ניפר אניסטון.
אבל יש גם סיפורי היכרות שמעניין להקשיב להם. סיפורים שמצליחים ללכוד את רוח הזמן, שיוצרים סיפור הגדול מסך חלקיו על חיבור, לכאורה בלתי אפשרי. סיפור שחובק בחובו שאלות מרתקות על פתיחות, אהבה, מגדר, משיכה ומיניות.
כזה הוא סיפור ההיכרות של ציפי רומנו ורימה קוגן, זוג הנשים העומד במרכז העונה החדשה של "מחוברים פלוס" ב־HOT ומי שיהפכו בקרוב, גם אם הן אינן מבינות זאת עדיין, לצמד הלסביות המפורסם בישראל. כלומר, לא בדיוק לסביות, כי למרות שהן זוג לכל דבר, התחתנו לפני חמש שנים והביאו לעולם ילד משותף – אחת מהן מתעקשת שהיא בכלל "סטרייטית" ולולא התאהבה באישה ספציפית אחת, הייתה היום נשואה לגבר. כאמור, סיפור ההיכרות (והאהבה) המעניין ששמעתם לאחרונה. יותר סוער משי חי ותניה, הרבה יותר מפתיע מריקוד הניצחון של טילטיל ורוסלנה. באחריות. הנה, מתחילים.
ציפי כבר בממתינה
בקרב קהל גדול – בברנז'ה, בעסקים ובקהילה הלהט"בית – ציפי רומנו היא לא בדיוק אישה אנונימית. יש לה משרד יחסי ציבור הנושא את שמה, הרבה חברים סלבריטאים, ביניהם בר רפאלי, אורנה בנאי, יעל בר זוהר ועוד רבים אחרים, ויחד עם קוגן היא מנהלת את מותג האופנה "רימה רומנו" (שקוגן משמשת בו המעצבת הראשית). אם ביליתם בתל־אביב בעשור הקודם, השם של רומנו אמור לצלצל לכם מוכר. יש לה רזומה מפואר כאשת חיי לילה וגם המון רומנים סוערים עם נשים, סטרייטיות ולסביות מוצהרות, חלקן מפורסמות מאוד, חלקן עדיין בארון.
לאורך כל שנות ה־20 שלה עשתה "הרבה בלגן בעיר", לדבריה. היא איישה את עמדת הסלקטורית האקסקלוסיבית של המועדונים המצליחים אלנבי 58 וה־TLV, בנתה את מעמדה כיחצנית עולה ונכנסה כשותפה בברים התל־אביביים אסקובר ולילה מוראד. "זו הייתה תקופה סוערת. מלא אלכוהול. מלא מסיבות. מלא זיונים. מלא מערכות יחסים אסורות ומגניבות. כל מיני סטרייטיות מפורסמות".
היא נולדה בתל־אביב לפני 37 שנה, בת למשפחה טריפוליטאית אמידה ומסורתית משיכון דן. מגדירה את עצמה דתייה, שומרת כשרות, אבל לא שומרת שבת. עד גיל 20 ניהלה מערכות יחסים רק עם גברים. ההתמודדות עם העדפותיה המיניות החלה רק אחרי שנפרדה מבן זוגה באותה תקופה. "מאז שאנחנו נולדים מחדירים לנו לראש שאהבה לאישה היא דבר אסור", מספרת רומנו. "אני זוכרת שבכיתה ו' התחלתי להרגיש רגשות חזקים למדריכה שלי בטיול בית ספר. ישבתי ליד החלון באוטובוס ושאלתי את עצמי, למה אני מרגישה אליה דברים כאלה? למה אני לא מפסיקה לחשוב עליה, מדמיינת שאני רואה אותה? מה זה אומר? שאני לסבית? זו פעם ראשונה שעלתה לי המילה הזאת, 'לסבית'. אמרתי, לא, לא, מה פתאום? ממש לא. וקברתי את זה בתוך עצמי. רק בגיל 20 העזתי לבטא את המחשבות והרגשות האלה שוב.
"בצעירותי הייתי מחוזרת על ידי גברים שווים. כשהייתי בת 16 היה לי חבר בן 22, חתיך ומגניב. לא הייתה לי בעיה עם גברים. אחרי שנפרדנו הכרתי איזו מישהי, היה לנו חיבור מדהים, ופתאום הבנתי מה זה להתאהב באישה. הבנתי שכל מה שהיה לי לפני כן עם גברים לא היה התאהבות. אני יכולה להימשך לגבר ברמה הפיזית, אבל ברמה הרגשית אני יודעת היום שזה יכול לקרות לי אך ורק עם אישה".
כמו בקומדיה רומנטית שנאמנה לחוקי הז'אנר, רומנו נתקלה ברימה קוגן במקרה, רק אחרי שהתייאשה מסיפורי אהבה עם הפי אנד. "עברתי הרבה מערכות יחסים עם נשים. יחסים מכל מיני סוגים. קשרים ארוכים, קצרים. הייתי כבר די פצועה. איבדתי את האמון במערכות יחסים מונוגמיות יציבות". באחד השיטוטים הליליים שלה, בדרכה לבר שהייתה שותפה בו, עצרה לומר שלום לכמה חברות שישבו בבר תל־אביבי סמוך. אחת מהן הייתה קוגן. "התחלתי לדבר עם כולן, אבל בעיקר הסתכלתי על רימה. היה מאוד קשה לפספס. ידעתי כבר מההתחלה ש'וואו', מהממת. ידעתי שאני לא מתכוונת לסיים את הערב בלי לעשות מוב".
קוגן, 32, עבדה אז כדיילת אוויר במטוסים פרטיים של אנשי עסקים. היא עלתה ארצה בגיל שבע מקזחסטן עם משפחתה והשתקעה באשקלון. את קשיי העלייה וההסתגלות חוותה על בשרה. "היה לא קל. אני לא זוכרת הרבה מהתקופה ההיא. זה לא היה מרגש, אף אחד לא חיכה לנו, תוך שבוע כבר נשאבנו לחיים, לא כל כך הבנו לאן הגענו ומה קורה מסביב".
כמו הוריה, שלחצו עליה להירשם לאתרי היכרויות, גם היא חיפשה את האחד. המפגש עם רומנו נראה לה אז כמו קוריוז. "לא הכרתי אותה לפני, אבל ידעתי מי היא, ידעתי שהיא ציפי רומנו מהמסיבות".
קלטת שהיא מגלה בך עניין?
קוגן: "אולי קצת, באחוזים מעטים".
רומנו: "בסוף הערב היא כבר הבינה. שאלתי אותה אם היא נשואה והיא אמרה לי: 'לא'. החברה שהייתה איתה אמרה שהן מחפשות לשדך לה מישהו, כי היא מאוד בעייתית ובררנית. הצעתי להן לבוא לבקר בבר שלי. הן אמרו: 'טוב, נראה, אולי'. נפרדתי מהן, יצאתי מהבר, הסתכלתי על השמיים ואמרתי: 'יש! תודה אלוהים ששלחת לי אותה'. ידעתי בשנייה הראשונה שזו האהבה שלי. ידעתי שזאת האישה שלי".
והעובדה שהיא בכלל חיפשה גבר להתחתן איתו?
"שולית לחלוטין".
המשך הערב התקדם בדיוק כפי שתיכננה רומנו. קוגן, יחד עם חברותיה, הגיעה לבקר אותה בבר שלה. "ברגע שראיתי אותן באות", נזכרת רומנו, "התחלתי לצהול בלב. פתחתי להן שולחן, פינקתי אותן באלכוהול והתחלתי להסתובב סביבה".
בהתאם לפתגם הידוע, נכנס צ'ייסר יצא סוד. "יש לציפי את הכישרון לגרום לאנשים להרגיש מאוד בנוח סביבה. הרגשתי מאוד נוח. גם כשהבנתי יותר מה הכיוון שלה, לא הרגשתי מאוימת. הייתי סקרנית, אבל לא מעבר לזה", מספרת קוגן.
אחרי כמה משקאות החליטה החבורה להמשיך יחד למועדון. גם ממרחק הזמן, קוגן טוענת שלא הייתה נסחפת ללילה הזה לבד. העובדה שהיו שם עוד חברות הקלה עליה לבלות באופן חופשי ובלי כל חשדנות. רומנו: "אמרתי, יאללה, בואו, זורמים. הבאתי את האוטו שלי. עשיתי עליה קצת דאווינים. פתחתי לה את דלת הג'יפ, בואי תיכנסי. שמתי לה מוזיקה.
"בקיצור, ישבנו על הבר במועדון ושאלתי אותה מה היא רוצה לשתות. היא אמרה לי שהיא לא שותה יותר. שאלתי למה, והיא ענתה: 'אני לא סומכת על עצמי כשאני שתויה'. ברגע שהיא אמרה את זה, הבנתי שיש לי פה פריצת דרך, שכבר יכול להתפתח משהו. אמרתי לה: 'טוב, אז תני לי את הטלפון שלך'. היא סירבה".
קוגן: "יותר מזה, בסוף הערב התקשרתי לחברה שהייתה איתנו ואמרתי לה: 'תקשיבי, היא בטוח תתקשר אלייך. אל תיתני לה את המספר שלי'. ואז היא אמרה לי: 'היא כבר בממתינה'. אמרתי: 'בשום פנים ואופן אל תיתני לה את הטלפון שלי'".
מה הפחיד אותך?
"זה לא הפחיד אותי, זה פשוט לא נראה לי. כי מה קשור לי עכשיו אישה? אמרתי 'לא', אבל היום בדיעבד אני יודעת שזה מסוג ה'לא כרגע'. לא הייתי ממש מחוברת אז לעצמי".
והמחשבה להיות עם אישה...
"שום דבר. זה בכלל לא עבר בראש. כלום. גם אם היו מתחילות איתי, לא הייתי מבינה שמתחילות איתי. אני חושבת שאחד הדברים שמשכו אותי אצל ציפי הוא המיקס הזה בין הגבריות לנשיות שלה. היא 90 אחוז גבר ועשרה אחוזים אישה. אני חיה עם אישה, אבל היא מאוד גבר לכל דבר".
הגוף מצטרף
ואכן, כמו גבר נחוש, רומנו לא ויתרה. היא המשיכה לנסות לברר עם חברות אחרות, אבל גם הן קיבלו הוראה מפורשת לא להעביר לה את מספר הטלפון. כולן הציעו לרומנו בעדינות "לשחרר ולהניח לה". רומנו הקשיבה לכולן והחליטה לשנות טקטיקה. היא כתבה לקוגן הודעה בפייסבוק והבהירה לה שכוונותיה שונות לחלוטין ממה שנדמה לה. "כתבתי לה: 'אל תדאגי, אני לא בעניין שלך. אני רק רוצה שנהיה חברות ויש לי מישהו להכיר לך'. שלחתי לה איזה שם של מישהו שאני מכירה, אבל היא לא הייתה בעניין. התחלנו להתכתב בניסיון להבין מי הטייפ־קאסט שלה, והבטחתי שאעזור לה למצוא מישהו לטעמה".
קוגן השתכנעה. כלומר, הורידה את ההגנות. הן החליפו טלפונים והתחילו להתכתב בווטסאפ בתדירות של טינאייג'ריות.
רומנו: "מאיה בוסקילה, חברה טובה שלי אז, קלטה מה קורה והזהירה אותי: 'שלא תתאהבי ובסוף לא יהיה שום דבר'. אני זוכרת שאמרתי לה: 'אל תדאגי, היא שלי'".
במסגרת הקשר החברי המתהדק הזמינה רומנו את קוגן לבר שהיה אז בבעלותה. בסביבה הטבעית שלה, היא ידעה שיהיה קל יותר להרשים את קוגן או לפחות לגרום לה קצת לקנא.
רומנו: "היו לי אז הרבה מחזרות סביבי".
קוגן: "מלא נשים סטרייטיות שמרוסקות עליה".
איך את מסבירה את הפופולריות הזו שלך בקרב סטרייטיות?
רומנו: "אני גברית יחסית. הלסביות בדרך כלל אוהבות נשיות. גם אני אוהבת נשיות. לא הייתי הולכת עם מישהי שהיא כמוני".
קוגן: "ציפי משדרת משהו מאוד נעים ולא מאיים. מיקס של משהו מאוד גברי עם נשיות וזה מאוד מסקרן נשים. תחושה חזקה של 'אין לך מה לפחד, אני אוביל אותך'".
רומנו: "יש סטרייטיות שאוהבות להתנסות. ואם הן כבר מתנסות, אז ברור שהן יתנסו עם מישהי שהן מכירות או מישהי שידוע שהיא לסבית. אני חושבת שהאסטרטגיה שלי היא שתמיד ידעתי לגעת בנקודות שבהן היה חסר להן".
כמו מה?
"כמו מה שגברים לא יודעים לעשות. לגרום לאישה להרגיש מלכה".
גברים לא יודעים לעשות את זה?
"אני לא יודעת אם הם יודעים או לא יודעים. אני יודעת מה הן היו מספרות לי שחסר להן. למה הן נזקקו. הרבה תשומת לב, הבנה, הקשבה והכלה. גם ב'מחוברים', במערכת היחסים שלי עם רימה אפשר לראות את זה. אני יודעת להכיל אותה ולהגיש לה את הדברים שהיא רוצה ואני מאוד רומנטית ויודעת לתת".
לפי המשוואה הזאת, רק אישה יודעת מה אישה צריכה.
קוגן: "ברור".
רומנו: "אני בטוחה שיש גם גברים שיודעים לעשות את זה".
קוגן: "אבל אלה גברים שהצד הנשי שלהם מאוד מפותח. אני לא אומרת שהוא צריך להיות גיי, אבל כן צריך להיות קשוב ולהכיל ולעזור כמו שרק אישה יכולה".
מה לגבי נשים נשואות?
רומנו: "לא הלכתי אף פעם עם נשים נשואות. אני מאמינה באלוהים ואני לא מאמינה בלפרק משפחה או זוגיות קיימת".
ממה שפגשת, כמה סטרייטיות, שמתנסות עם נשים, חוזרות בסוף לגברים?
"זה תלוי במערכת היחסים שנרקמת. יש הרבה שחוזרות אחורה למה שהן מכירות, יש כאלה שממשיכות עם נשים. יש כאלה שמתנסות ובאמת מגלות שהן לסביות, ויש כאלה שמתנסות ומגלות שהחיבור היה רק עם אותה אישה ספציפית. אני מכירה נשים שרצו לרצות את עצמן ואת המשפחה שלהן, אז הן התחתנו והקימו משפחה עם גבר, ואחרי שזה לא צלח, הרשו לעצמן ללכת למקום חדש".
קוגן: "הן כבר שלמות, עשו את כל הסיבוב בחיים, הביאו ילדים, מיצו את עצמן, בשלות, בוגרות מספיק בשביל להגיע למקום שבו הן מרשות לעצמן להיות פתוחות לרעיון. לרובן אין מה להפסיד, אז הן הולכות בסיבוב השני ומנסות עם נשים".
קוגן לא הייתה צריכה לחכות לסיבוב השני. רומנו גם לא נתנה לה. חודש אחרי שהכירו, בעיצומה של חברות אפלטונית, מצאו את עצמן השתיים בשיחת "יחסינו לאן". רומנו חשפה את רגשותיה, קוגן דחתה את האפשרות. היא הציעה שימשיכו להיות חברות, אבל רומנו סירבה. "כשיעבור לי, נחזור להיות חברות", ספק הבטיחה־ספק ניפנפה.
כמה זמן עבר עד שחידשתן את הקשר?
רומנו: "24 שעות. היא שלחה לי הודעה ושאלה 'איך את מרגישה?' היא כנראה לא הבינה שניתקנו את היחסים". קוגן הבינה היטב. כמה ימים אחר כך, בסופו של בילוי לילי משותף, הרשתה לרומנו לעלות אליה הביתה בפעם הראשונה. "גם קודם היו מלא־מלא ניסיונות לעלות אליי הביתה ולא נתתי לה", אומרת קוגן. "ידעתי שאם אני מעלה אותה אליי הביתה, אני מאשרת לה להתקדם".
רומנו עלתה. שלושה חודשים אחר כך החליטו להתחתן. באופן מפתיע, הייתה זו קוגן שהתעקשה על מיסוד הקשר. "שאלתי את ציפי: 'מה, לא תהיה חתונה? בואי נתחתן'. היום, חמש שנים אחרי, אני יודעת להגיד שהיה שם דחף אמיתי. הלכתי עם האינטואיציות ועם התחושות שלי, בלי אכילת ראש, בלי לחשוב פעמיים. הרגשתי שזה אמור ללכת לכיוון הזה".
לא קצת מהיר למישהי שעד לפני רגע עוד חיפשה גבר להתחתן איתו?
"אני יודעת שאם זאת לא הייתה ציפי, הייתי חיה היום עם גבר. חד־משמעית. כמעצבת אופנה, אני מלבישה מיליון נשים. אני רואה אותן חצי עירומות. אישה לא מושכת אותי. זה לא עושה לי את זה. מי שמשכה אותי זו ציפי. האישיות שלה, הפרסונה, כל הקונספט הזה שהיא מביאה. המהלכים שלה. איך שהיא מתנהלת. כל מי שהיא. הייתי צריכה בחיים בן אדם שאאמין בו ואבטח בו בשביל שיוביל אותי. ובטחתי בה. נתתי לה להוביל אותי".
אבל באותה נשימה, זה היה יכול להיות גם גבר.
קוגן: "כן. חד־משמעית".
יש שיאמרו, לא סגורה על עצמה.
"אני מאוד סגורה על עצמי. כל יום אני מוכיחה לעצמי עד כמה ציפי היא הבחירה הכי נכונה שעשיתי. אנחנו משלימות אחת את השנייה בכל הרבדים".
ציפי מגדירה את עצמה לסבית. איך את מגדירה את עצמך?
קוגן: "אני סטרייטית. אני לא דו־מינית וגם לא לסבית בהכחשה. אני סטרייטית ואני חיה עם אישה. יש לי מערכת יחסים חד־פעמית ולכל החיים עם אישה".
רומנו: "בקיצור, היא לא מוגדרת והיא רק שלי".
אפשר לומר שהתאהבת בציפי ואז הגוף הצטרף?
קוגן: "אצל נשים זה ככה. קודם הן מתאהבות בנשמה ואז הגוף מצטרף. גבר זה משהו אחר. גבר מונע מאינסטינקטים, הוא צייד. פשוט פה, בגלל שזו הייתה פעם ראשונה ואף פעם לא הייתי עם אישה, אז לגוף לקח קצת יותר זמן, אבל זה אותו דבר".
רומנו: "דווקא אני התאהבתי בה בגלל הגוף שלה".
דייט בקסטיאל
אחת הבדיחות המפורסמות על זוגיות לסבית גורסת שהדייט השלישי כבר מתקיים באיקאה, כדימוי לאופן המהיר שבו קשר בין שתי נשים מתקדם. רומנו וקוגן לא רחוקות משם, "רק שאנחנו קנינו בקסטיאל", הן צוחקות.
בהחלטה למסד את הקשר נאלצה כל אחת מהן, לראשונה בחייה הבוגרים, להתמודד עם תגובת המשפחה להעדפה המינית שלה. קוגן החליטה לבשר על מערכת היחסים שלה עם רומנו סמוך להחלטתן להתחתן. היא נסעה לאשקלון כדי לפגוש את אמה, בזמן שאביה היה בעבודה. "בתקופה ההיא כבר סיפרתי להם שיש לי ידידה חדשה ואמא שלי עשתה לי ככה עם היד, תיזהרי, כשהיא קלטה שאני מדברת עליה יותר מדי באמוציות והתרגשות. אפילו אני לא זיהיתי את זה על עצמי".
אמא תמיד יודעת.
"נכון. אני לא טיפוס שאוכל לעצמו יותר מדי את הראש, מה יגידו, איך יסתכלו, מה יקרה אחר כך. אז ישבתי עם אמא שלי בבית קפה ואמרתי לה: 'אם אני אספר לך שאני נמצאת במערכת יחסים?' היא הינהנה. אמרתי: 'ואם אני אספר לך שאני במערכת יחסים עם אישה?' אז היא אמרה לי: 'אז אני אכנס לדיכאון'. צחקתי. אמא שלי היא שיא הדרמטיות. היא שאלה אם אני רצינית, אמרתי שכן, ואז היא השתתקה. יש לה שתי חברות מאוד טובות שמדברות הרבה ביניהן. היא הלכה אליהן, פתחה בקבוק וודקה וסיפרה להן. הן קיבלו את זה בפתיחות. למרות שביקשתי ממנה לתת לי לדבר עם אבא שלי בעצמי, כשהיא חזרה הביתה היא לא התאפקה והעירה אותו. אמרה לו, 'קום', מזגה לו כוס וודקה וסיפרה לו".
איך הוא הגיב?
קוגן: "התחיל לבכות".
רומנו: "הוא אמר שהוא מעדיף למות..."
קוגן: "זה היה קשה, אבל ידעתי שזה זמני. ידעתי שביום שהם יכירו את ציפי ויראו שהדברים באמת רציניים, עם הזמן הם ילמדו לאהוב אותה. כמה ימים אחרי אבא שלי אמר לי שהוא לא ייתן לשום דבר בעולם להרוס את מערכת היחסים שלנו, ואם זו הבחירה שלי, אז הם ילמדו לקבל אותה. אחרי שבוע הם באו אלינו לארוחת צהריים.
"אני עשיתי את הבחירה שלי ואני שלמה עם כל מה שאני עושה, אבל היה חשוב לי שיהיה להם נוח וטוב עם זה. הם עברו תהליך. הם ספגו את החיים שלי. רואים כמה טוב לי. אנחנו אוהבות אחת את השנייה. יש לנו ילד. אנחנו מתקדמות לעוד שלבים. אז כאילו מה, שזה יהיה גבר? מה זה משנה?"
רומנו מעולם לא הסתירה ממשפחתה את העדפותיה המיניות, אבל גם לא התנדבה לדבר עליהן מיוזמתה. "כולם ידעו, אבל לא היה על זה אף פעם שיח. אבא שלי מעולם לא דיבר איתי על זה, אבל הוא סוג של ידע. ביום שבאתי לספר לו שאני מתחתנת, הוא אמר לי: 'אני מעדיף לא לדעת ולא לדבר על זה'. אמרתי לו: 'אתה לא יכול לא לדעת, כי אני רוצה שתבוא לחתונה'. אז הוא אמר לי: 'אני לא אבוא לחתונה'".
מעליב.
"ברור. אבל לא נעלבתי. ידעתי שאני אשכנע אותו. רציתי שיעכל שעומדת להיות חתונה, שכולם הולכים לדעת שהבת שלו לסבית. קודם היו דיבורים באוויר, גישושים. כולם ידעו, אבל אף אחד לא דיבר על זה. כשהתקרב התאריך, הוא הביא לנו מתנה, עזר לנו בכסף, אבל אמר שלא יבוא. ואז התחלתי לבכות. הוא לא יכול לראות אותי בוכה, אז הוא אמר לי: 'אני אבוא'. הייתה לנו חתונה מאוד מרגשת".
חתונה שהמדינה לא מכירה בה.
"זה לא מעניין אותי בכלל. מה אכפת לי מה המדינה מכירה ומה לא? למה אני צריכה, בתור לסבית, אני, לרדוף אחרי מישהו שייתן לי את הזכות לבחור באהבה שלי?"
כלסבית מוצהרת, את באמת צריכה הסבר?
"אני מבינה למה הרבה אנשים זקוקים לאישור הזה. מה זה אושר? אושר זה אישור, שמאשרים אותך. הרבה אנשים, כדי שיצליחו להיות מאושרים, זקוקים לאישור מבחוץ".
זה לא רק אישור. ברגע שאת לא נאבקת על הזכות לשוויון, את מנציחה את זה שהזוגיות שלכן ושל כמותכן נחשבת לסוג ב' בעיני המדינה. היא לא שוות ערך לזוגיות הטרוסקסואלית.
"בשביל שכמה חברי כנסת או כמה רבנים יבואו ויגידו לי אם האהבה שלי ושלה לגיטימית? מי הם בכלל שיגידו לי אם יש לי זכויות, אם האהבה שלי לגיטימית או לא?! בזה שאני מופיעה בתוכנית כמו 'מחוברים' ומציגה את האהבה שלי בפני העולם, אני לא צריכה אישור מאף אחד!
"יש פה משהו הרבה יותר גדול מכמה חברי כנסת. יש פה אוכלוסייה שלמה יהודית שלקחה לעצמה את האלוהות – הרבנים למיניהם – ומשתמשת בה למטרותיה. הם הטמיעו בציבור את אותם מסרים של חוסר לגיטימיות, את האיסור עלינו. מבחינתי, האנשים האלה לא קיימים. אלה הלכות שהם המציאו לעצמם. אין פה שום דבר אלוהי. אלוהים לא בא ואסר את האהבה הזאת. אני נסעתי לאומן לפני שהכרתי את רימה וביקשתי להכיר אישה, והוא שלח לי אותה".
לסבית באומן זה לא מראה שכיח במיוחד.
"אני מאמינה שאלוהים יצר אותנו בצלמו, כמו שהוא יצר את הסטרייטים".
אמא דוב ואמא דוב
והאהבה הזאת, הטבעית, השלמה, היא הכוכבת האמיתית של "מחוברים פלוס" העונה (HOT3, א'־ד', 20:15 וב־HOT VOD). זוגיות שמצליחה להיות מודל מעניין ונוגע ללב – לא רק בשל האספקט החד־מיני. יחד עם בנם המשותף, רומאו, מביאות רומנו וקוגן סיפור – קצת מיוחד, קצת בנאלי – על משפחה ישראלית מהדלת ממול. משפחה שיש בה קצת מהכל. ניצחונות, כישלונות, רוך, קושי. כל המשפחות מאושרות בדרכן, גם זו של רומנו וקוגן.
את רומאו ילדה רומנו לפני שנה וחצי מתרומת זרע. קוגן אימצה אותו חוקית ובקרוב, הן מבטיחות, יתחילו לעבוד על הילד השני – הפעם תהיה זו קוגן שתיכנס להיריון. "אנחנו כבר היום מדברות איתו על זה שיש לו שתי אמהות. אמא ציפי ואמא רימה. האבא שיש לו זה אבא שבשמיים. אני גם קוראת לאלוהים אבא שבשמיים. לפעמים אני מספרת לו בערב סיפורים על הקן המשפחתי ואיך הוא שונה מדובים אחרים. אני עושה לו אינטרפרטציה על הדובים שלו. יש דוב אחד שיש לו אבא ואמא ודוב אחד שיש לו אמא ואמא".
קצת לפני רומאו, נולד גם העסק המשותף. סטודיו לעיצוב, שקוגן היא המעצבת הראשית בו, על אף שמעולם לא למדה עיצוב אופנה. "מאוד אהבתי בגדים, הסתובבתי בבוטיקים בעולם ועקבתי אחרי טרנדים ומגמות. כשהכרתי את ציפי, היא אמרה: 'אם את כל כך אוהבת אופנה, בואי נהפוך את זה לעסק'. אין לי שום רקע, אז גייסנו אנשי מקצוע. אני מביאה את הוויז'ן, אומרת להם מה אני רוצה, והם מביאים את זה לשם".
מאחורי הבחירה להיחשף ב"מחוברים" ניצבת עמדה מגובשת. "אני מקווה שאנשים יראו בסיפור שלנו סיפור על זוגיות בכלל ולא בהכרח על זוגיות לסבית", אומרת רומנו. "חלק מהאג'נדה שלי לעשות את 'מחוברים' נבע מהרצון להראות שגם אם אנחנו קצת שונים, אנחנו עדיין משפחה לכל דבר.
"אבא שלי הוביל אותי לחופה ומקבל היום את רימה כבת שלו. אני חושבת שברגע שאמרתי לו שאני הולכת לעשות ילד, הוא נרגע. מה שחשוב באמת להורה זה יציבות. אני חושבת שיש משהו לא נכון במיתוג של הגייז בעולם שלנו. רואים אותנו כחבורה של אנשים חצי עירומים, חוגגים, מסיבות, סמים, רוקדים. יש בהסתכלות הזאת משהו שמצמצם אותנו רק לשם.
"זה גם אחד הדברים שהיה לי חשוב להראות, שיש פה מכל העולמות. יש את הגיי שירקוד על המשאית בלי חולצה עם חוטיני ויש את הגיי שלעולם לא יעשה את זה. יש את הלסביות שהן נהגות משאית שהולכות למסיבות גייז ומתנהגות כמו ערסיות והולכות מכות, ויש את הלסביות שלא. כמו אצל סטרייטים. המיתוג שלנו כגייז מנותב לכיוון מסוים. צריך לנפץ את הסטריאוטיפ הזה".
במובן הזה עומדת בפני רומנו – כלסבית מוצהרת – משימה לא פחות מורכבת. בכל הקשור למודלים לסביים, רומנו נשאבת אל תוך ואקום. קורין אלאל אמנם הייתה חלוצה בכל הקשור לייצוג לסבי בתקשורת, רונה קינן שרה על נשים, יהודית רביץ כבר הצטלמה עם בת הזוג שלה בגלוי (אבל עדיין ממעטת לדבר על חייה האישיים), אורנה בנאי עושה שירות אדיר מאז שיצאה מהארון. ובכל זאת, קשה לעקוף את התחושה שקהילת הלסביות לא הצליחה לייצר לעצמה ייצוג מרכזי בעמדות מפתח בתקשורת ובתרבות הישראלית, שווה ערך לאסי עזר, עברי לידר, גל אוחובסקי ואביעד קיסוס. כתוצאה מכך, גם הנראוּת שלהן פחות בולטת במאבק הלהט"בי.
"אני רואה את החוסר שאתה מדבר עליו, אבל אין לי מושג למה זה כך. יש סביבי מלא חברות מבוגרות שנמצאות בעמדות שחבל על הזמן, אבל לא בתקשורת. לא נראה לי שיש פה איזושהי מגמה שבגללה נשים יותר מתביישות. יכול להיות שחלקן לא בנויות לזה. אולי פשוט ההומואים קיבלו במה יותר גדולה או שפשוט ידעו לקחת אותה יותר".
קוגן: "אולי הן העדיפו להיות בבית ולגדל את הילדים. עדיין הן נשים, בסופו של דבר".
רומנו: "בוא נגיד שאני, ציפי רומנו, שמתי את עצמי בפרונט של 'מחוברים' בידיעה מלאה שאני הולכת להיות סוג של סמל בלסביזם הארצי. אין לי בעיה עם זה".
מה דעתך על לסביות מפורסמות שעדיין בארון?
"אני חושבת שהן מסכנות. אני מרחמת עליהן, לא כועסת. אני חושבת שמי שמפספס זה רק הן. העולם הרבה יותר פתוח היום. העולם מקבל. אני יכולה להגיד לך כאישה לסבית שפרצה דרך בעולם העסקים הישראלי, אין ממה לפחד ואין ממה להתבייש.
"כשיש גיי מפורסם בארון, זה נותן לאנשים לגיטימציה מאוד־מאוד לא טובה לחשוב שבאמת יש במה להתבייש. בן אדם מפורסם – לסבית או הומו – שלא יוצא מהארון, מזלזל בעיניי באינטליגנציה של הקהל שלו ועושה עוול בעיקר לעצמו. כי כשאתה אוהב מישהו, אתה אוהב אותו בזכות הקול שלו, בזכות המוזיקה שלו, בזכות הכישרון. אבל אני לא יכולה ולא רוצה לשפוט אף אחד. אני לא חושבת שצריך להוציא בכוח מהארון. אני מראה את עצמי בטלוויזיה. זאת הדרך שלי. מישהו רוצה להצטרף ולאהוב אותי? באהבה. מי שלא רוצה, גם טוב".
מתווכחות בדציבלים
לא צריך יותר מכמה דקות משותפות כדי להבין עד כמה רומנו וקוגן שונות זו מזו. אם אמנם הפכים נמשכים, מדובר כנראה בשידוך המוצלח ביותר בהיסטוריה. "תפיסת העולם שלנו שונה לגמרי, אבל אנחנו לומדות אחת מהשנייה", אומרת רומנו. "היא מלמדת אותי להיות יותר מחונכת, ברמה של תאכלי בפה סגור. רימה היא אירופאית ואני מזרחית, טריפוליטאית משוגעת. היום פחות. התמתנתי עם השנים. אנחנו לא רבות יותר מדי, אבל כשאנחנו מתווכחות זה בדציבלים".
מי קנאית יותר?
"אני ערבייה, אבל בורכתי, כי היא מבינה אותי. נגיד, איתי תורג'מן היה אצלנו בחנות והציע לרימה להצטרף אליו לריצה. אמרתי לה שלא, אין מצב".
למה?
"לא מתאים לי".
כי את לא סומכת עליה?
"לא. אני סומכת עליה".
קוגן: "כי אני סטרייטית?"
רומנו: "כי לא מתאים לי שהיא תהיה בסיטואציה שחס וחלילה יכול לקרות משהו".
קוגן: "מה זה סיטואציה? מה, את יכולה למנוע את כל הסיטואציות?"
רומנו: "לא, אבל את מה שאני יכולה למנוע, אני אמנע".
