חיילת, סטודנטית צעירה, הייתה נרגשת: זה היה היום הראשון שלה כפקידה במשרד עורכי דין יוקרתי, במגדל סמוך לבית המשפט בתל־אביב. הכל מסביב שידר יוקרה ומכובדות. עורכי הדין התהלכו בחולצות מכופתרות ובמכנסיים מחויטים. לקוחות בחליפות מעצבים נכנסו ויצאו. הייתה תחושה של משרד המשרת לקוחות בעלי ממון. הטלפון צילצל ואיילת ענתה. מהצד השני דיבר קול במבטא רוסי: "שלום, כאן ד"ר פינדרטוכעס, מומחה למחלות מין ובעיות רקטליות". איילת הנבוכה, שזכרה שכל אדם הוא לקוח פוטנציאלי, ענתה באלגנטיות: "במה אוכל לעזור?" הקול אמר: "תמסרי לעורך הדין שהתקשרתי ומסרתי שהגיעו התוצאות שלו לבדיקת עגבת, והן חיוביות. הוא חייב להגיע מהר ולקבל תרופה". איילת רשמה את ההודעה המוזרה, וכשהגיע עורך הדין הבכיר מסרה לו אותה בגמגום נבוך. עורך הדין ניסה לעשות פרצוף רציני, אבל אחרי שנייה פרץ בצחוק רם: "זה דורון שוסטר", הסביר, "הוא לקוח שלנו. איש מאוד צבעוני. את עוד תלמדי להכיר אותו. אם יש משהו שהוא אוהב זה לעבוד על אנשים".
השבוע נרצח שוסטר בפתח ביתו בראשון־לציון בארבע יריות. במשטרה מתקשים עדיין להבין מי עומד מאחורי הרצח. שוסטר, איש עסקים וחבר מרכז הליכוד, היה איש מצחיק ומקסים, שאהב אנשים ואהב לחיות, איש ש"פתח" שולחנות עם כל טוב במסעדות יוקרה והזמין את כל החברים על חשבונו. אבל הוא גם היה אדם שחי ופעל בשטח האפור שבין עסקים לגיטימיים לבין קשרים עם עולם הפשע. כפעיל ליכוד מקושר הוא נהג להתרברב בחיבור לפוליטיקאים בכירים בעבר ובהווה, ובהם צחי הנגבי, משה קצב ושאול מופז, אבל נראה שאפילו חבריו הקרובים ביותר יופתעו לשמוע את תוכנן של קלטת ומסמכים שייחשפו כאן, ואשר מעידים על קשרים חבריים ועסקיים שקיים עם עבריינים בכירים. אלה האחרונים, מצידם, יופתעו אולי לקרוא לראשונה על קשריו ההדוקים עם המשטרה, ועל כך שבמשך שנים שימש כמודיע משטרתי.
בקלטת הנמצאת בידי "ידיעות אחרונות" מתועדת פגישה שהתקיימה בתאריך 4.3.2012, בחדר ה־VIP של מסעדת פריים גריל במגדלי האופרה בתל־אביב. הנוכחים: דורון שוסטר, איש העסקים דודו וענונו וכדורגלן העבר לירן בסיס. בשולחן סמוך יושב ראש ארגון הפשע אלי מוסלי, שניגש מדי פעם לשולחן שבו יושבים השלושה.
וענונו הוא איש עסקים שמאחוריו הרשעות בעבירות של איומים, מרמה ופיננסים. אלי מוסלי הוא אחיו של ראש ארגון הפשע יוסי מוסלי, המרצה עונש מאסר ממושך בגין נסיונות חיסול, החזקת אמצעי לחימה, סחיטה באיומים והלבנת הון. אלי עצמו היה מעורב בעבר בתעשיית ההימורים בחו"ל ונחשב למוח שמאחורי הארגון. למרות שיש תיק מודיעיני עב כרס על שמו במשטרה, הוא לא הורשע במשך שנים רבות וממשיך להפעיל עסקים לגיטימיים.
מהקלטת עולה כי שוסטר מכיר את כל הנוכחים, כולל את מוסלי, תקופה ארוכה. הוא מברך את מוסלי ב"שלום, אח שלי", ובהמשך מציג בפניו את אשתו דאז. עיקר השיחה נערכת עם וענונו, ובמהלכה מציע לו שוסטר הצעות עסקיות שונות. לקראת סוף השיחה ניגש מוסלי לשולחן, ושוסטר מנסה שוב לשכנע אותו להצטרף לעסקה. מוסלי מסרב: "אני אגיד לך את האמת, אני מעסקים פרשתי".
שוסטר: "סבבה. גם אני פרשתי. גם אני פרשתי, אבל..."
מוסלי: "עסקים זה המחלקה של דודו".
שוסטר: "צודק. לא טוב לעבוד הרבה".
מוסלי: "דודו עובד. הוא יגיד לי, הכל בסדר. רק דודו. מס הכנסה באו. משטרה באו. שאלו אותי מי מביא לך כסף. אמרתי להם דודו... שאלו אותי מאיפה יש לך כסף, אמרתי להם..."
שוסטר: "שילכו להזדיין. מה, אותי לא עצרו?"
במהלך השיחה עולה שמו של עבריין נוסף – בן כהן, מי ששרד לאחרונה ניסיון חיסול, בקשר להשגת כרטיסים לאיזו מסיבה.
הקלטת הזאת היא לא העדות היחידה על קשרים בין שוסטר לעולם הפשע. למחוז הדרומי של המשטרה הגיעו בתחילת שנות ה־2000 ידיעות מודיעיניות שונות שהצביעו על קשרים עם משפחות פשע נוספות, אולם הן לא אומתו מעולם.
במקביל, מסמכים שהגיעו לידי "ידיעות אחרונות" מלמדים כי שוסטר היווה בתחילת שנות ה־2000 מקור מודיעיני של המשטרה, שהעביר לה ידיעות על עבריינים אחרים, ידועים פחות. לפי המסמכים, אחת הידיעות נוגעת לכך שעבריין בשם שמעון אזולאי תיכנן יבוא סמים מטורקיה וביקש משוסטר להשתמש ביאכטה שלו לשם כך. במהלך השנים סיפק שוסטר למשטרה ידיעות רבות נוספות.
קשרים אמיתיים ומדומיינים
שוסטר, בן 50, הוא האח הקטן מבין שישה ילדים שנולדו לזוג הורים ניצולי שואה. את ילדותו בילה ברחוב קיבוץ גלויות באשדוד, ולאחר מכן למד בפנימיית ניצנים. בצבא שירת כנהג בחיל האוויר, ואנשים שהכירו אותו באותה תקופה הגדירו אותו כ"ילד טבע" ו"פנטזיונר", שאהב לפעמים להמציא סיפורים כדי להרשים את החבר'ה. כשהשתחרר חיפש יוזמות עסקיות שונות, ובהן יבוא מים מינרליים, שותפות במשרד חקירות ועוד. "אני לא חושב שהאיש הזה היה אי־פעם שכיר", אומר עליו אדם המכיר אותו מקרוב.
לצד העסקים הוא החל בפעילות פוליטית במרכז הליכוד והפך לחבר מרכז מקושר ומשפיע, שלא היסס להשתמש בקשריו. "יום אחד הוא נכנס אליי למשרד", מספר עורך דין בכיר ששוסטר היה לקוח שלו, "ואומר לי: 'אתה רוצה אולי להיות שופט מחוזי?' צחקתי. אמרתי לו: 'עזוב אותך. אני מרוצה'. ואז, לידי, הוא מרים טלפון לשר המשפטים דאז, צחי הנגבי, ואומר לו: 'צחי, יש לי פה מועמד מצוין לשופט מחוזי'. הנגבי, שכנראה כבר הכיר את שוסטר, אמר לו: 'שוסטר, יש ועדה שקובעת מי מתאים לתפקיד, זה לא עובד ככה'".
ב־1996 הורשע שוסטר בעבירת מס (שממנה זוכה בהמשך) והוטל עליו עונש של חודשיים מאסר. כמה ימים אחר כך פירסמה הכתבת עדנה איס ב"ידיעות אחרונות", כי לאחר שהוטל עליו העונש, פנה שוסטר אל השופט בקול נרגש ואמר: "כבוד השופט, עונש מאסר יקלקל לי את הקריירה: שר התיירות, משה קצב, בדיוק עומד למנות אותי למנכ"ל החברה לתיירות בישראל". איס, שהייתה כתבת התיירות, כתבה: "נראה לי מוזר שלא ידעתי על המינוי הצפוי של שוסטר, אך יותר מכל – שבכלל לא הכרתי את החברה. ביררתי את הנושא, ומתברר שאין חברה כזאת, ומכאן שאיש בכלל לא התכוון למנות את שוסטר למנכ"לה".
הקשרים, האמיתיים או המדומיינים, של שוסטר עם צמרת הליכוד שימשו אותו, על פי טענות שנשמעו בבית המשפט, גם לביצוע עסקת הענק שהפכה אותו בשנת 1998 לאיש עסקים מצליח שמשייט במרצדס יוקרתית ברחבי אשדוד. הוא נכנס להסכם עם כמה בני משפחה אחת, שהיו מבעלי שטח אדמה גדול וריק ליד מושב ניר־גלים. על טיבו המדויק של ההסכם נטושה מחלוקת. שוסטר טען כי נקבע שהוא ינהל עבור המשפחה את השטח וינסה להפיק ממנו רווחים, ובתמורה יקבל שליש מהקרקע. בני המשפחה טענו שהחוזה קבע חלוקת רווחים שונה.
כך או כך, כעבור כמה שנים הגישה הוועדה המקומית שורקות כתב אישום נגד בעלי השטח על כרייה בלתי־חוקית של כמויות גדולות של חול מתוך השטח ומכירתו לחברות בנייה. את הכרייה ביצע שוסטר. בית המשפט הורה (ב־2003) להפסיק את הכרייה ולכסות את הבור הענק שנוצר כתוצאה ממנה, והטיל קנס על בעלי הקרקע. מוחו הקודח של שוסטר הגה פתרון יצירתי — במקום לכסות את הבור, יסבו אותו למטמנת פסולת מסחרית, וכך הוא יהפוך לביצת זהב עבורו. על פניו רעיון הזוי: למה שהרשויות ייתנו פרס לעבריין? אבל כפי שנחשף בתוכנית "עובדה" בערוץ 2, מתברר ששוסטר הפעיל לחצים כבדים על הרשויות, נופף בשמות של בכירים בליכוד (כנראה שלא בידיעתם), כולל צחי הנגבי, השר לאיכות הסביבה דאז, ועמרי שרון, בנו של ראש הממשלה דאז אריאל שרון, והצליח להוביל לאישור התוכנית. כתוצאה ממנה, הגיעו הכנסות החברה שלו בין השנים 2003 ל־2009 לסכום של 40 מיליון שקל.
שוסטר המשיך לבצע כרייה בלתי־חוקית באתר גם שנים רבות לאחר שבעלי הקרקע התבקשו לכסות את הבור. ביולי 2015 הוא הורשע בכך, על פי הודאתו, והוטל עליו קנס של 150 אלף שקל ועונש מאסר של חמישה חודשים על תנאי. תוך כדי התקופה הזאת, הוא הסתכסך עם בני המשפחה שהיו שותפיו לעסקה, וב־2006 הם תבעו אותו בטענה כי הוא חייב להם כספים מרווחי הכרייה. בתוך כך סיפרו איך הפעיל עליהם את קסמיו וסיפר להם על קשריו המרובים כדי לשכנע אותם להיכנס לעסקה. לטענתם, בפגישה שנערכה לפני חתימת ההסכם הוא התרברב בפניהם ש"אין משהו שהוא לא יכול להשיג באמצעות קשריו". אחד מבני המשפחה סיפר בבית המשפט: "הייתה לנו בעיה מול הרשויות, והמליצו לנו להיפגש עם שוסטר. הוא היה מקסים וכריזמטי ונתן לנו הרגשה שהוא כל יכול. הרושם שהוא עשה עלינו היה כביר. נשבינו בקסמיו. הוא הבטיח להוציא אותנו מהבוץ, אמר לנו שהוא יעשה אותנו עשירים מאוד. הוא התרברב בכוחו הרב להשפיע על מוסדות השלטון ובעסקיו הרבים, התפאר בגישה חופשית למשרדי ממשלה ובהם משרד הביטחון (אז בראשות שאול מופז – צ"ש) והמשרד לאיכות הסביבה (אז בראשות צחי הנגבי — צ"ש). הוא סיפר שאחיו משמש בתפקיד סודי במערכת הביטחון ואחותו בתפקיד בוועדות התכנון והבנייה, והתרברב בקרבתו לעמרי שרון ולבכירים נוספים בשלטון".
אם המשפחה סיפרה על ה"טריקים" שעשה כדי לקנות את אמונה: "הוא פנה אליי ואמר לי שאני מזכירה לו את אמא שלו ושאני דומה לה מאוד... לאחר ששפך את ליבו, סיים בהבטחה כי יקרא לבתו שתיוולד על שמי. התרגשתי מאוד, אבל אחר כך התברר לי שהשם של אמא שלו היה כמו השם שלי, והוא למעשה קרא לבתו על שם אמו". לדבריה, הוא אף הזמין אותה לאירוע שערך לכבוד הולדת בתו, ושם ביקש מהזמר שלומי שבת לשיר במיוחד בשבילה את השיר "אמא", "והכל במעמד הענקת השם לבתו כביכול על שמי, מה שכאמור התברר בדיעבד כמצג שקרי". שוסטר הכחיש את הדברים בבית המשפט.
"איש של קצוות עם לב ענק"
לשבעה בביתו של שוסטר ברחוב עליזה בגין באשדוד הגיעו במהלך השבוע אנשים רבים. ביניהם היו שלושת בניו של אדם מוכר היטב באשדוד. השלושה סיפרו בעיניים דומעות איך לפני כמה שנים פגש אחד מהם את שוסטר ברחוב וסיפר לו על מחלת האלצהיימר שבה לקה אביהם: "הוא היה צריך תור למומחה, וסיפרתי לשוסטר שנתנו לו תור לעוד כמה שבועות. שוסטר אמר לי: אתה בא איתי מחר להדסה, ונכנס איתי לפרופסור הכי מוכר בתחום. וככה היה. בסוף הטיפול שוסטר אמר שאין צורך לשלם, הוא ידאג לזה".
אדם אחר המכיר את שוסטר מקרוב סיפר: "יום אחד, כשהיינו יחד, הוא אמר לי: אני צריך לעשות קניות. אני נכנס איתו לסופר ורואה שהוא מעמיס עוד ועוד, וכשנגמרת עגלה הוא מעמיס עוד עגלה. אמרתי לו: 'בשביל מי כל זה?' הוא צחק: 'זה לא בשבילך'. בסוף הקנייה, שעליה הוא שילם לדעתי אלפי שקלים, הוא יוצא החוצה, מתקשר למישהו ואומר לו: 'בוא תיקח את האוכל'. זה היה למשפחות נזקקות'".
לדברי משפחתו של שוסטר, הוא גם ציווה לתרום את איבריו לאחר מותו, ואכן כשמת נתרמו הקרניות שלו.
שוסטר, כאמור, היה דמות צבעונית ונדיבה. "איש של קצוות עם לב ענק", מתאר אותו חבר קרוב. מנהלים שעבדו איתו סיפרו שהיה מזמין אותם מדי יום לארוחות במסעדות יוקרה. "בסוף הארוחה הוא היה שולף את כרטיס האשראי שלו ומשלם על כולם". צוות עורכי דין, שניהל עבורו משפט חשוב וניצח, הופתע לקבל ביום המחרת אייפונים חדשים לכל אחד ואחד מחברי הצוות. "ביום העצמאות", נזכר מכר אחר שלו, "הוא אהב לעשות על האש במטמנה שלו. זה היה אירוע מפנק בכל קנה מידה, עם אוכל טוב והופעות של זמרים. היית מגיע לשם ורואה עיתונאים בכירים, פוליטיקאים וקציני צבא".
"דורון היה אשף של מתיחות", מספר חבר. "הוא מתח ראשי ערים, עיתונאים, אנשי ציבור וחברים, בהומור הורס. פעם הוא התקשר לראש עיר וסיפר לו שהוא מדען שפיתח זן של חגבים שתוקפים יתושים, במעבדה שנמצאת בעיר שלו, ושאירעה תקלה נוראית והחגב הפך, בגלל מוטציה, לטורף בשר ומתכות. ראש העיר האמין ונלחץ מאוד, עד ששוסטר הרגיע אותו".
חבר אחר סיפר: "בימים הטובים שוסטר תרם המון לנזקקים. הוא מימן לקשישים ארוחות שנתיות באלפי שקלים, מימן רכישת תרופות, סידר באמצעות הקשרים שלו עבודה לעשרות אנשים, מנע פיטורים וסידר נסיעות לחו"ל לחולים, או לאיחוד משפחות. את כל זה הוא עשה בסתר, מעולם לא רצה פרסום".
שוסטר נהנה מקשרים טובים גם עם עיתונאים. עיתונאי באחד המקומונים מספר: "ידענו שאם יש משפחה שנקלעה למצוקה ואין לה כסף לסעודת חג, או מישהו שחלה במחלה קשה וזקוק לתרומה, אפשר היה להתקשר לשוסטר והוא היה שולף את כרטיס האשראי שלו, נותן את המספר ותורם בשמחה ובלי שאף אחד יידע".
העיתונאים, מצידם, נהנו מקשריו הענפים – במשטרה, ברשות ניירות ערך, בשוק ההון וברשויות: "הוא היה יכול יום אחד לספר לך על משהו שקרה במשרד האוצר, ויום למחרת לספר לך שפוליטיקאי בכיר לשעבר מאושפז באיכילוב. בדקת את זה וגילית שזה נכון. לא הבנת מאיפה הוא הביא את זה", מספר אחד מהם.
במשך שנים רבות נחשב שוסטר איש עסקים מצליח ובעל הון, אולם כפי שנחשף ב"ידיעות אחרונות" השבוע, לאחרונה מצבו הכלכלי היה בכי רע. מסמכים שהגיעו לעיתון מלמדים על הפסדים של מיליוני שקלים ועל חובות אישיים לבנקים שגררו תביעות בבתי משפט.
הבעיות התחילו ככל הנראה בשנת 2009, אז הוציאו הרשויות צו סגירה מינהלי למטמנה שלו. שוסטר מיהר לחפש אלטרנטיבה והשקיע עשרות מיליוני שקלים בחברת "כספי קווי נוסעים", שהפעילה את אוניית הנוסעים ריו. עם רכישת החברה נחשף ב"ידיעות אחרונות" כי חבר הכנסת צחי הנגבי התמנה ליו"ר החברה. מינויו של הנגבי נעשה ימים ספורים לאחר השעייתו מהכנסת בעקבות הרשעתו במתן עדות שקר בפרשת המינויים הפוליטיים. אבל כהונתו לא ארכה זמן רב: כעבור 24 שעות הוא החליט להתפטר, ואת המשרה אייש חיש מהר ניר חפץ, שעד אז היה יועץ התקשורת של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
ההשקעה של שוסטר בחברת כספי התגלתה מהר מאוד ככישלון. ריו הוכרזה כאונייה שאינה כשירה להפלגה, החברה הותירה אחריה חובות גדולים, ולאונייה מונה כונס נכסים. בקלטת השיחה עם דודו וענונו נשמע שוסטר כשהוא מודה: "האונייה הזאת הביאה עליי רק צרות. אני ממש מצטער על העסקה הזאת".
על הבעיות הכלכליות שאליהן נקלע שוסטר ניתן ללמוד מתביעה שהוגשה כנגדו ב־2012. בתביעה סיפר איש עסקים בשם אילן זינר: "חזרתי לאחרונה לארץ לאחר 26 שנים בחו"ל שבהן עסקתי בעיקר בתחום הנדל"ן. מכר משותף הכיר לי את שוסטר לצורך אפשרות של התקשרות עסקית. הוא (שוסטר) סיפר לי שהוא הבעלים של אתר הטמנה מצליח באשדוד. הוא אמר לי שהוא רוצה לברר את האמינות שלי, ויבדוק עם רב מקובל את המשך ההתקשרות העסקית איתי. הוא סיפר לי שמדובר באתר שעושה מאות אחוזי רווח כל שנה והרווח רק הולך וגדל. הוא סיפר שהוא כבר התקשר עם קונה פוטנציאלי, אבל הוא רוצה לבטל את ההסכם, ולכן לחץ עליי לתת לו 1.5 מיליון שקל. אמרתי לו שאני רוצה להתייעץ עם עורך דין, אבל הוא לחץ ואמר שאם הוא לא יקבל את הכספים כעת, הוא ייאלץ לחתום על ההסכם עם הקונה השני. לאחר כמה ימים הוא התקשר וביקש עוד 2.5 מיליון. אמרתי לו שאני רוצה להתייעץ עם עורך דין והוא אמר: 'עזוב, אלה מוצצי דם. בוא נסתדר בינינו'. בשלב זה התגבר החשד שלי. התחלתי לברר פרטים לגביו, והחלטתי לבטל את העסקה. קיבלתי לידי צ'ק על סך 1.5 מיליון שקל, אולם כשהפקדתי אותו גיליתי שהצ'ק בוטל".
זינר הצליח לשכנע את בית המשפט להטיל עיקולים על נכסיו של שוסטר, ובעקבות כך הגיע שוסטר להסכם פשרה עם זינר.
לצד הבעיות הכלכליות נקלע שוסטר למאבק משפטי קשה עם שותף חדש שהכניס למטמנה, חגי פסטרנק. כפי שנחשף ב"ידיעות אחרונות", לפני כחצי שנה פנה שוסטר בבקשה בהולה לבית המשפט וטען כי פסטרנק העביר לרשותו במרמה מניות של חברה משותפת שהייתה בבעלות שניהם, וכי הוא, שוסטר, הודח מהחברה במרמה. שוסטר אף הגיש תלונה על כך במשטרה. השבוע מסרה לנו דוברת מחוז תל־אביב במשטרה שהתיק נחקר אך "בשל הנסיבות המצערות ייגנז".
פסטרנק הכחיש את הטענות וטען מצידו כי שוסטר הסתיר ממנו את מצבו הכלכלי הקשה. לטענתו, נתן לשוסטר הלוואה של 5 מיליון שקל, ושוסטר התחייב לתת לו מניות אם ההלוואה לא תשולם. שוסטר טען בתגובה שהמסמכים שהציג פסטרנק מזויפים. לעת עתה נתן בית המשפט צו מניעה זמני שאוסר על פסטרנק לבצע שינוי במניות.
ביום שלישי השבוע נטמן שוסטר בבית העלמין באשדוד. יחסית לאדם כל כך מקושר, הלווייתו הייתה צנועה. אף אחד מהפוליטיקאים שהכירו אותו במהלך שנותיו לא הגיע. ייתכן שהדרך שבה מצא את מותו הרתיעה אותם. זה לצד זה עמדו לצד הקבר יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, אלון חסן, חמוש במשקפי שמש, סביבו קבוצת חברים, ולידם קבוצת עורכי דין בחליפות שזנחו לזמן קצר את המשרדים הממוזגים כדי לחלוק כבוד אחרון למת. ילדיו של שוסטר התייפחו על הקבר, והנוכחים הסתכלו סביב זה על זה, אולי חיפשו אם ישנם בלשי משטרה בקרב קהל המלווים. "האיש הזה היה תעלומה", אמר אחד מעורכי הדין, וחבריו הינהנו בראשם. "ממש תעלומה".
