יש לי ידיד/ חבר/ שכן/ מכר. אנחנו מנהלים קשרים אישיים מכל מיני סוגים כבר קרוב ל־18 שנים. תחילת הידידות בינינו הייתה במה שנקרא "מפגשים יבשים", כלומר, שיחות אצלי בבית בשעות הבוקר, אבל כמו שקורה לפעמים, לאט־לאט העסק גלש לקרבה גופנית, כאשר שנינו נהנינו מכך.
אני דלוקה עליו והוא דלוק עליי, אולי יותר לצורך הגופני מאשר לצורך הנפשי, ככה זה מהצד שלו לפחות. המפגשים הפיזיים בינינו מתקיימים בערך פעם בשבוע או שבועיים, לפעמים זה קורה אצלו ולפעמים זה קורה אצלי. בין לבין יש בינינו שיחות טלפוניות קצרות. אני נהנית בחברתו והוא מאהב נפלא. במשך התקופה שבה אנחנו בקשר היו עליות ומורדות, ריבים וגם ניתוקים, ותמיד חוזר המצב לקדמותו.
מאחר שאני נמשכת אליו מאוד, הוא גבר נאה וחביב, חשוב לי לדעת בכל רגע נתון היכן הוא, מה מעשיו ועם מי הוא נפגש (גם לצורך עבודתו). במסגרת עבודתו יש לו קשרים רבים עם נשים ונערות, אין לי הוכחות שקורה שם משהו, אבל אני תמיד מקנאה לו. הוא מסתפק במפגש הדו־שבועי ובשיחות טלפון קצרות. אולי מצידו זו תאוות בשרים, אבל אני מפעילה הרבה רגש. אני נשואה בת 70 והוא גרוש בן 67.
מה דעתך? מה את חושבת? איך לעדן ולהנעים את המצב? מה עליי לעשות או לא לעשות?
האופן שבו ערכת את מכתבך קצת יוצא דופן. ציינת את גילכם ומצבכם המשפחתי המפתיע רק בסוף מכתבך! זה כמעט ספרותי.
על פי תיאורייך, נשמע שאת מאוהבת בחבר החביב שלך ואילו הוא מקיים איתך קשר חלקי. למרות הסימפטיה והמשיכה ההדדית ביניכם, את נמצאת בעמדת נחיתות. זה מצב שבמהותו יוצר אובססיה וקנאה מצידך. את היית רוצה שיחלוק איתך את עולמו, גם בגלל העניין שלך בו וגם בגלל הצורך שלך לדעת אם קיימות בחייו נשים משמעותיות נוספות, ואילו הוא שומר באופן בלתי מתפשר על חלקיות היחסים.
אל נשכח שבהיותכם שכנים, הוא בוודאי מכיר את בעלך ונשמר לנפשו, אם כי ייתכן ששמירתו על חלקיות הקשר איננה קשורה למצבך המשפחתי. אולי דווקא את זאת שמתמידה בגלל מצבך המשפחתי: בתור אישה נשואה התנהלותך מוגבלת ויותר קשה לך מאישה פנויה לצאת לחפש אהבה אחרת, יותר מספקת.
במצב כזה של יחסים לא שוויוניים נראה שטווח התמרון שלך הוא בין מצומצם לאפסי. אינך יכולה לקבל ממנו תשומת לב והתלהבות רבות יותר מכפי שאת מקבלת. נראה שניסיונותייך להשיג ממנו יותר שיתוף ואינטנסיביות לא עלו יפה, גם כאשר "היו עליות ומורדות, ריבים וגם ניתוקים". ומן הצד השני, ייתכן שחלקיות היחסים גם תרמה ליציבותם.
העצה המתבקשת כביכול היא להפסיק לעקוב אחר הליכותיו, לא לחקור אותו, לא לחשוף בפניו את עודף המעוניינות שלך, אולי לשמור על מצג של אדישות, אבל כאמור, ממכתבך נרמז שניסית גם ניסית ולא צלח. זו התבנית שהתקבעה ביניכם ונראה שאין סיכוי רב לשנות אותה.
אולי כדאי שתעריכי את העובדה שבגיל שבו נשים רבות מתייבשות מבחינה מינית, כולך תסיסה וחיוניות. היחסים הללו, ששורדים כבר כמעט שני עשורים, מוסיפים תבלין לחייך וגם מוסיפים צבע ללחייך!
שאלות לורדה ניתן לשלוח למייל: varda1940@gmail.com
לפקס: 6094132 ־ 03 או לכתובת: דוד המלך 15 , ת"א 64953
