עמדנו מעל ואדי גילה, שאת תחתיתו לא יכולנו לראות בשל עומקו, ולשווא ניסינו ליהנות מהמראה. לא נותר כאן הרבה מהנוף הטבעי, המקורי. כביש המנהרות חוצה את הוואדי מדרום על גשר, מעליו יושבת בית ג'אלה, מולה שכונת גילה הירושלמית. ירון רוזנטל, מנהל בית ספר שדה כפר עציון, ביכה את הטרסות שנהרסו ואת הסלעים שנותצו ברכס הר גילה, ואביב טטרסקי, פעיל שמאל אקטיביסט ותחקירן של עמותת "עיר עמים", התקומם על הניכוס הישראלי של הרכס, "כי הרי ידוע ששם המקום הוא רכס וולאג'ה". שלושה מקדחים כבדים קדחו על המדרון, וג'יפ ובו מאבטחים עצר לידנו לברר את פשר מעשינו כאן, אתר העבודה של גדר ההפרדה.
מתנחל ושני פעילי שמאל נפגשים על גבעת טרשים מול התנחלות וכפר פלסטיני. זה נשמע כמו תחילתו של עימות, אבל הפעם מדובר במקרה נדיר שבו קיימת הסכמה בין מתנחלים, אקטיבסטים מהשמאל ופלסטינים. כולם כאן מתנגדים לגדר שהעבודות עליה חודשו לאחרונה, לאחר שראש הממשלה הורה להשלים מיידית את הגדר בעוטף ירושלים בעקבות גל הפיגועים בחודשים האחרונים.
אביב טטרסקי ודולב שלף סייעו, ללא הצלחה, לתושבי הכפר וולאג'ה במאבקם נגד גדר ההפרדה שאמורה לכתר את כפרם. רוזנטל המתנחל מתנגד אף הוא לגדר הפוגעת בטבע ובזכויות התושבים הפלסטינים. בהמשך הצטרף מתנגד נוסף, עודד רביבי, ראש מועצת אפרת.
מהגבעה המשכנו ליאסר חליפה מוואלג'ה, שחיכה לנו על טרסה עתיקה מעל נחל רפאים, באדמה שאותה מעבדת משפחתו זה דורות. רצינו לבוא אליו כולנו, אבל הוא ביקש שנבוא בלי המתנחלים. "זה לא זמן טוב", אמר, "האווירה עכשיו רעה. רק זה חסר לי, להצטלם עם מתנחלים, גם אם יש נושא שאנחנו מסכימים עליו".
ילדים מחבקים עצים
יום שלם הלכנו על מסלול הגדר באזור גוש עציון, בתוואי הדרומי של עוטף ירושלים. כמו בהרבה סיפורים בשטחים, האינטרס הביטחוני מתערבב כאן עם האינטרס הפוליטי, כשהאינטרס הפלסטיני כלל לא מובא בחשבון. רוזנטל (39), בן כפר עציון, מספר שההתנגדות של היישוב לתוואי גדר ההפרדה החלה לפני יותר מעשור.
"התוואי שהוצע אז היה אמור להכניס את יישובי מערב הגוש - כפר עציון, אלון שבות, בת עין, בית"ר עילית וגבעות – לתוך הגדר, ובכל זאת, החלטנו שאנחנו מוותרים עליה כיוון שהיא מחוללת פגיעה אנושה בטבע ובנוף שאנחנו כל כך אוהבים. כבר בשנות ה־80 הבינו את האיכויות הנופיות של האזור הזה, לכן בנו את כביש המנהרות. יכלו לעקוף את גילה ולחרע את הוואדי והנוף, אבל בחרו פתרון יקר ומסובך יותר כדי לא לפגוע בטבע. סיבה נוספת להתנגדות היא שאין לנו שום עניין לפגוע במרקם החיים של שכנינו הערבים. הבסיס לחיים טובים כאן הוא שיהיה טוב לשני הצדדים, לא רק לאחד מהם. אם לנו טוב, אז גם להם צריך להיות טוב. זו חובה שלנו כבני אדם ואינטרס שלנו בתור מי שחיים כאן".
נגד התוואי שתיכננה מערכת הביטחון בגוש עציון הוגשו בג"ץים על ידי הפלסטינים והמתנחלים, כל אחד מסיבותיו. בג"ץ בית ספר שדה כפר עציון הוגש בדצמבר 2005 בטענה שהגדר אמורה לעבור בתוך חורשת אורנים ייחודית ביער אבו־סודה. "במסגרת העבודות היו אמורים לנסר את כל היער", מספר רוזנטל. "עשינו הפגנה והבאנו ילדים שיחבקו את העצים. בג"ץ קיבל את העתירה והורה על הפסקת העבודות במקום. גם במקומות אחרים באזור הורה בג"ץ על הפסקת העבודות וביקש ממערכת הביטחון לתכנן תוואי חדש. מבחינתנו הבנו שהצלחנו במאבק, ובמשך כמה שנים היה לנו שקט".
ב־2008 הושלם תכנון התוואי החדש. מדובר בתוואי נחשי, מפותל וסבוך, היורד ממחסום 300 שבפאתי בית־לחם לכיוון דרום־מערב ומנתק רבים מהכפרים הפלסטיניים מאדמותיהם. תושבי הכפרים הנפגעים עתרו לבג"ץ והעבודות עוכבו שוב. ב־2012 הסתיימו הדיונים בבג"ץ. רוב דרישות הפלסטינים לשנות את תוואי הגדר לא התקבלו. רוזנטל אומר שהוא מבין לגמרי את התנגדות שכניו הפלסטינים. "בכפר בתיר, לדוגמה, הגדר מנתקת את החקלאים מאדמותיהם".
מתוכננים שם שערים שדרכם בעלי אישורים מיוחדים לחקלאים יוכלו לעבור.
"שערים זו פיקציה. אופי העבודה החקלאית לא מושתת על שעות עבודה קבועות. וחוץ מזה, לא כולם מקבלים אישורים ותמיד יש בלגן ועיכובים. בקיצור, צריך לומר את האמת: זה לא עובד".
לא רק העתירות לבג"ץ עיכבו את תחילת העבודה. ההתנגדות לבניית גדר שתנתק את גוש עציון מירושלים, או תהפוך חלקים ממנה לאזורים הכלואים בתוך סבך גדרות, משותפת לכל מפלגות הימין, כולל חלקים בליכוד. גם כשאושר התוואי על ידי בית המשפט, לכולם היה נוח לא לבנות את הגדר ולתרץ זאת בבעיות תקציב. עד שהלחץ הציבורי ותחושת חוסר הביטחון ברחובות בעקבות גל הפיגועים עשו את שלהם.
לפני כשבועיים, בעקבות הצהרתו של נתניהו, אירגן רוזנטל דיון מיוחד בבית ספר שדה בנוגע לחידוש העבודות על הגדר. לדיון הזמין גם את אביב טטרסקי מ"עיר עמים", כדי שיציג את עמדת הפלסטינים. "הזמנתי אותו כי נרקמה כאן קואליציה נדירה בין הרבה מאוד גופים, שביום־יום לא מסכימים כמעט על כלום. אבל על הגדר כולנו מסכימים".
ועדיין, אתה מנסה לשתף פעולה עם מישהו שמתנגד מהותית לעצם המגורים שלך בשטחים.
"המזרח התיכון סביבנו נתון בכזה כאוס מטורף, שנראה לי שלדבר עם ישראלי שלא מסכים איתי זה הדבר הכי פחות נורא. אין לי רצון לפסול אנשים רק בגלל דעותיהם. אם אביב דואג לזכויותיהם של הפלסטינים, אני איתו. בנושא זכויות אדם אני איתו לגמרי".
אחר כך נסענו לוולאג'ה ונפגשנו עם טטרסקי ושלף בכניסה לכפר, הנמצאת מול הכניסה להתנחלות הר גילה. רוזנטל גילה שאח של טטרסקי היה מפקד הצוות שלו בסיירת צנחנים. אח של שלף, התברר, היה מפקד הצוות של אח של טטרסקי.
טטרסקי אמר שהוא מחבב את רוזנטל, "למרות שאידיאולוגית אנחנו לא מסכימים". רוזנטל צחק וענה לו, "חכה אביב, אנחנו עדיין לא מסכימים, אבל בסוף נגיע להסכמות. יותר ויותר אנשי שמאל מבינים שאין סיכוי לשתי מדינות. בסוף ניפגש באמצע".
השקפנו על הנחשול הלבן הפוצע את הטבע, שהוכשר כקרקע שעליה תוקם הגדר. "לא משנה של מי הקרקע הזו, ערבים או יהודים", אמר רוזנטל, "הפגיעה כאן נוראית". "למרות שהמאבק המשפטי הסתיים", אמר טטרסקי, "כל אחד מאיתנו יכול לפעול מהכיוון שלו, להסביר למה הגדר הזו רעה. לעצור אותה כנראה שזה כבר מאוחר".
התפתח דיון בעמידה בכניסה לכפר הפלסטיני. רוזנטל: "באופן עקרוני הימין צריך להבין, שאם הוא רוצה לשלוט במקום הזה הוא צריך לקבל את הנדוניה שהיא הפלסטינים שחיים כאן. הימין צריך להפריד בין זכויות לאומיות לזכויות אדם. התושבים שחיים כאן צריכים לקבל כמה שיותר זכויות אדם".
טטרסקי: "ההבחנה בין זכויות לאומיות לזכויות אדם לא מחזיקה מים. אי־אפשר להפריד ביניהן. ישראל לא מתירה לתושבי וולאג'ה לבנות, כחלק מהשאלה המדינית של מי המקום הזה. אז כחלק מהסוגיה הלאומית נפגעת גם זכות בסיסית של האנשים כאן לקורת גג. הפלסטינים בונים וישראל הורסת להם". רוזנטל: "הייתי רוצה שהמציאות הזו תשתנה". טטרסקי: "העמדה של ירון היא הגיונית ומוסרית בדרכה, אבל הוויכוח הוא בינינו, מעל ראשם של הפלסטינים, וזה בעייתי מאוד".
נפרדנו מרוזנטל והלכנו ליאסר חליפה (46), פקיד במשרד לענייני אסירים בבית לחם וחקלאי. טטרסקי ושלף התוודעו אליו במסגרת חברותם בקבוצת "דהרמה מעורבת חברתית", קבוצה של מתרגלי מדיטציה המשלבים בין תרגול רוחני לעשייה חברתית. "החיבור לוולאג'ה", אמר שלף, "הוא בשל הקרבה שלו לירושלים. אנחנו קבוצה ירושלמית ותמיד היו קשרים טובים בין אנשי וולאג'ה לירושלמים. הקשרים הלכו ודעכו בגלל האינתיפאדות, אבל חברנו אליהם בעקבות המאבק שלהם נגד הגדר. כיוון שהדיונים המשפטיים התארכו והעבודות הופסקו, כל פעילי השלום - "תעאיוש" ו"לוחמים לשלום" - עזבו. רק אנחנו נשארנו עם התושבים כאן". למשפחת חליפה 40 דונם אדמות חקלאיות שעליהן הם מגדלים זיתים, שקדים, משמשים, עגבניות, מלפפונים וקישואים. "מהעבודה ברשות אני מרוויח 2,000 שקל בחודש", אומר חליפה, "ומהאדמה הוצאנו רווח טוב בקיץ שעבר של 12 אלף שקל. אכלנו מזה - אני והילדים ואמא שלי, כל המשפחה - ועוד חילקנו והיינו מבסוטים. עבורנו זה משמעותי מאוד, האדמה הזו. זו פרנסה חשובה. הגדר שהם התחילו עכשיו לבנות תנתק אותי מהאדמות שאני מעבד.
"אני ראיתי מה קורה במקומות אחרים בגדה שעשו בהם גדר. פותחים אותה בשעות קשות, מעט מאוד. הזרעים הם כמו תינוקות, אתה לא יכול להשאיר אותם לבד. אני בא בבוקר מוקדם, בארבע וחצי, עובד עד שמונה, הולך לעבוד במשרד בבית־לחם וחוזר לאדמה אחר הצהריים, בארבע, לתת לה מים. אם תהיה גדר, מה נעשה? איך נטפל באדמה שתישאר בצד שלכם? זה רק עושה כעסים וסבל לאנשים. פה התחילו לעבוד על הגדר ואז הפסיקו כי היו משפטים, ונגמרו המשפטים אבל לא חזרו לעבוד כי אמרו שאין כסף. מה קרה עכשיו, פתאום יש כסף? מפה יצאו פיגועים? אף פיגוע לא יצא מפה".
תוואי הגדר עובר ממש מתחת לבתי הכפר ומנתק אותו מאדמותיו. "העתירה שהתושבים הגישו לא ביקשה שלא יבנו גדר, אלא שלא יבנו אותה בצמוד לבתים", אומר טטרסקי. "שיבנו אותה למטה, בצמוד לכביש שהוקם על אדמות שכבר הופקעו מהם. לא עזר כלום".
שאלנו את חליפה למה לא הסכים שרוזנטל יבוא לפגוש אותו, הרי שניהם מסכימים בנוגע לגדר. "תגידו לי אתם, הוא היה מוכן לחיות במדינה פלסטינית, או שהוא רוצה להיות יהודי שגר על אדמה פלסטינית? אני, בגלל שהמצב גרוע עכשיו, מעדיף לא לפגוש אותו. הוא בצד החזק. אולי אני טועה ויש לו לב טוב, אבל בסוף־בסוף הוא חי שם בהתנחלות שלו עם נשק. אין לי בעיה עם יהודים שיבואו לבקר אצלי, יטיילו, אבל שזה יהיה שלי האדמה. זו המדינה שלנו פה, ושם", הצביע על ההר ממול, "המדינה שלכם. רוצים גדר? אין בעיה, עניין שלכם, רק תעשו אותה על האדמה שלכם, לא על שלי".
אחר כך אמר לנו עודד רביבי, ראש מועצת אפרת, שהגדר תעשה רק נזק. "יש לנו מערכת יחסים מצוינת עם הכפרים ואדי רחאל, ואדי ניס ועבדאללה איברהים. הם נחשבים לתושבי הרשות הפלסטינית, אבל אנחנו נותנים להם מים ממגדל המים שלנו. הם מגיעים אלינו למרפאת החירום, ואם הם לא יכולים להגיע אלינו, אנחנו מגיעים אליהם עם רופאים. והטיפול בחינם. ככה בונים דו־קיום.
"אפרת לא מוקפת גדר, כי המייסדים לא רצו גדר. אין גדר שמונעת מתושבי הכפרים השכנים להיכנס אלינו, והשכנות היא שכנות טובה. כשרצו להקים כאן את גדר ההפרדה לפני כעשור, זה היה המקום הראשון שבו יהודים וערבים התאחדו יחד כנגד בנייתה. ההתנגדות הייתה תפיסתית, לא רצינו שתפריד בינינו גדר". הוא מצביע על שטח חקלאי שנמצא מול חלון משרדו במועצה. "זה שטח של פלסטיני שמעבד אותו מדי יום, עניין שבשגרה".
בינתיים העבודות על גדר ההפרדה לא החלו באזור אפרת, אבל מי יודע, אולי זה יקרה בקרוב. רביבי, אחד המועמדים לתפקיד מזכיר הממשלה במקום אביחי מנדלבליט שמונה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, טוען שמדובר בצעד מיותר. "ברגע שיש קצת לחץ, פתאום מתקבלות החלטות בלי לבחון את הכדאיות שלהן. לא סתם לא בנו את הגדר באזור גוש עציון, למרות שיש תוואי מוכן כבר שנים. הרי לא הוכח שהגדר אפקטיבית נגד פיגועים. ממשיכים לבנות אותה עכשיו כדי לייצר עשייה שנותנת תחושת ביטחון, לאו דווקא כמענה ביטחוני אמיתי".
אז חידוש העבודות על הגדר הוא רק מראית עין לציבור, יבנו רק קטע קטן וזהו?
"יכול מאוד להיות, אני לא פוסל את זה. אם תוקם כאן גדר, היא תנתק את אפרת משלושת הכפרים הפלסטיניים השכנים לה. זה יקלקל את היחסים. לא נוכל להמשיך לספק להם מים ולתת להם טיפול רפואי. ביום שישי, לדוגמה, יתקיים מרוץ אפרת. הזינוק בגבעת העיטם והמסלול עובר דרך פאתי ואדי ניס ועבדאללה איברהים. זה חלק ממערכת היחסים שלנו עם השכנים. גדר סתם תהרוס את זה".
לפני שנפרדנו שאלנו אותם מה עוד אפשר לעשות אם כל העסק כבר אושר על ידי בג"ץ. "נכון שמבחינה משפטית הסיפור חלוט", ענה רוזנטל, "אבל בסוף מדובר בהחלטה פוליטית. אם שר הביטחון יבין שאין בגדר תועלת, הוא יוכל להורות על הפסקת בנייתה. את הדרך שפרצו עבור הגדר נהפוך לדרך נוף משותפת לערבים ויהודים". ¿
