אסטרואיד די גדול משייט בחלל החיצון. האם הוא צפוי לפגוע בכדור הארץ ולהשמיד את החיים בו, כפי שאנו מכירים אותם? היפותטית זה אפשרי, אבל לפחות נכון לעכשיו, התנגשות אסטרואיד לא תהיה הדרך בה יסתיים הרומן של ההומו ספיאנס עם כדור הארץ. זה עדיין לא אומר שאפשר לנשום לרווחה. רחוק מכך.
לפני עשר שנים, סטפן אמוט, פרופסור לביולוגיה חישובית בקולג' האוניברסיטאי של לונדון, וראש מחלקת מדע חישובי בחטיבה המחקרית של מיקרוסופט, איגד מדענים מדיסציפלינות שונות. הוא סגר אותם במעבדה והטיל עליהם משימה: לנתח את עתיד המין האנושי. תוצאות המחקר הפכו לספר, הספר הפך להרצאה, וההרצאה הפכה לסרט "עשרה מיליארד", שישודר בערוץ 8 של HOT ׁ(יום חמישי הבא, 21.4, בשעה 22:00).
בסרט מתאר פרופ' אמוט בלקוניות נטולת רחמים את כל הדרכים שבהן השמדנו באופן שיטתי את הכדור, לרוב מתוך תאוות בצע לא מרוסנת. מסתבר שאנחנו האשמים הבלעדיים בכל משבר שאי פעם התרחש או יתרחש פה. האסטרואיד הוא אנחנו. וגם אם אין תאריך רשמי לאפוקליפסה, התסריט שלפיו בשנים הקרובות כדור הארץ יגיע למצב של פיצוץ אוכלוסין ומשבר אקולוגי בלתי הפיך, פשוט בלתי נמנע.
"הבעיה הכי גדולה שלנו, כנראה, היא שאנחנו קיימים וממשיכים להתרבות", אומר פרופ' אמוט בשיחה מביתו הלונדוני, ובשלווה מפתיעה יחסית לנביא החורבן. "לפי התחזיות, אם נמשיך לפרות ולרבות בקצב הנוכחי, נגדל משבעה לעשרה מיליארד עד שנת 2100".
איך ייראו החיים בכדור כזה? הוא בכלל יהיה ראוי למגורים?
"השאלה היא מה ההגדרה שלנו ל'ראוי'. יכול להיות שעולם כזה יהיה ראוי למגורים. סביר להניח שזה יהיה מקום שלא יהיה טוב לחיות בו, בטח אם לוקחים בחשבון פרמטרים כמו צדק חברתי ושוויון".
בסרט אתה מזכיר את האפשרות שנגיע גם ל־28 מיליארד. זה אפשרי בכלל?
"זה לא הולך לקרות. נכון שטכנית, אם אחוז גידול האוכלוסייה לא ישתנה, ואיכשהו נשרוד כדי לגלות, נגיע למספר הזה, אבל זה לא תסריט ריאלי. איך עולם כזה היה נראה? בכנות, אין לי מושג. אני גם קצת לא רוצה לדעת".
למה דווקא "עשרה מיליארד"? הרי הסרט עוסק בכל כך הרבה היבטים אחרים של הנזק האנושי לכדור הארץ, ובחרתם להיטפל דווקא למנהג שיהיה לנו הכי קשה לשנות: להתרבות.
"בסופו של דבר, המספר שלנו משפיע יותר מכל דבר על הנזק שאנחנו גורמים לכדור. ככל שיש יותר מאיתנו, הנזק מתרחש בסקאלה גדולה יותר. כשצריך לייצר מוצרים ליותר אנשים, לשנע יותר אנשים ולהאכיל יותר אנשים - הנזק חמור יותר. והוא רק הולך ונעשה חמור יותר".
אחד החלקים המטרידים ביותר בסרט עוסק בייצור מזון. מסתבר שכל קלוריה שאנחנו צורכים, בין אם היא מגיעה מעלה חסה, המבורגר או חטיף שוקולד, תורמת אקטיבית להשמדת הפלנטה. לפי ההערכות של פרופ' אמוט, הדרישה למזון עומדת להכפיל את עצמה עד שנת 2050. דרישה ליותר מזון, שווה דרישה ליותר קרקע, יותר מים, יותר אנרגיה, יותר משאבים.
כשסיימתי לצפות בסרט תהיתי אם לאכול ארוחת צהריים. איך מהפכת המזון שאתה מדבר עליה צריכה להיראות אצל האדם הפשוט? הגבלה קלורית? לחזור לתקופת הצנע?
"כולנו צריכים לצרוך מספר מסוים של קלוריות כדי להתקיים, אין חולק על כך, ואני לא חושב שאנשים צריכים לצום. השאלה היא איך הקלוריות האלו צריכות להיראות. כיום מתקיים מצב שבו באזורים מסוימים על פני כדור הארץ, אנשים צורכים כמות גדולה מדי של קלוריות, בעוד באזורים אחרים גרים אנשים שצורכים כמות קטנה מדי של קלוריות. נכון, כולנו צריכים לאכול, השאלה היא כמה ומה. בשנים האחרונות הביקוש למזון גדל מהר יותר אפילו מקצב גידול האוכלוסייה. וזו לא רק הכמות, זו גם הדרישה הגוברת לסוג המזהם ביותר של מזון: בשר. נדרשים כ־3,000 ליטרים של מים כדי לייצר המבורגר אחד. זו כמות מופרכת. יש צורך במהפכה כוללת בתחום ייצור המזון, אם אנחנו לא רוצים להגיע למצב שבו מיליארדים ירעבו".
בתור צמחונית, כשצפיתי בסרט הרגשתי טוב לגבי עצמי לחמש דקות בערך.
"מאז המהפכה הירוקה (כינוי לתהליך שהתרחש בין שנות ה־40 לשנות ה־60, ובו מדינות שונות הצליחו להגדיל את תפוקת היבולים שלהן, פ"ש) הפכנו תלויים בחומרי הדברה, חומרים קוטלי עשבים וכמויות אדירות של מים כדי לייצר פירות וירקות. 70 אחוז מהמים המתוקים בעולם משמשים כיום לחקלאות. מעבר לזה, חקלאות בת קיימא מתבססת על אקלים יציב. בכל עשור שעובר, האקלים הולך ונעשה יציב וצפוי פחות. התוצאה היא כמובן אובדן כמויות אדירות של מזון, ובזבוז ענק של משאבים. משאבים שאין לנו. השינוי לא יהיה תלוי בסלט שאת תאכלי לארוחת צהריים, אלא באופן שבו מיליארדי טונות של ירק ייוצרו לסלטים של אחרים. יש צורך בשינוי רדיקלי באופן שבו אנו מייצרים מזון".
אתה מצהיר בסרט שגם המלחמות העתידיות שלנו יהיו קשורות לאקלים. למה? כבר נגמר על מה לריב?
"המציאות היא, שמדינות שונות יושפעו משינויי האקלים בצורות שונות. המדינות השבעות והמוגנות יגנו על עצמן באמצעות חומות, וימנעו מאזרחים שגורלם שפר עליהם פחות להגר אליהן - מצב שמכונה בסרט 'מהגרי אקלים'. אנחנו יכולים לראות כבר היום מנהיגים, או אנשים ששואפים להיות מנהיגים, מדברים על דרכים לצמצם הגירה. הם יודעים שגלי הגירה רק ילכו ויתעצמו, ולא מן הנמנע שמלחמות עתידיות יפרצו כתוצאה מהשינויים האלו. לא מפתיע לראות שכבר כיום, המשתתפים החדשים בוועידות האקלים השונות הם דווקא צבאות. הם מבינים שלא ירחק היום שבו גם הם יצטרכו לטפל בסוגיות 'ירוקות', זה כבר לא משהו שרלוונטי רק להיפים".
אחרי למעלה משעה של צפייה בנבואות החורבן של אמוט בסרט, מנומקות וריאליסטיות ככל שיהיו, קשה להתעלם מחסרונן הניכר של הצעות לפתרון. האם באמת אין עוד ביכולתנו לעשות דבר נגד הגורל האכזר הצפוי לנו?
"בכל ראיון אני נשאל את השאלה הזו. 'מה אני יכול לעשות?'" אומר אמוט. "כולכם מפספסים את הנקודה. המחקר נועד להראות לאן אנחנו מתקדמים, לספק נתונים. מעולם לא התיימרתי לספק פתרונות. לצערי, אין שום דבר שאת, כאדם יחיד, יכולה לעשות כדי לגרום לשיפור במצבו של כדור הארץ".
אז, לפי העיקרון הזה, אני יכולה להמשיך לנסוע ברכב מזהם, לצרוך דברים שאני לא באמת צריכה, לאכול מה שבא לי. אם אני לא יכולה לתקן, אני גם לא יכולה לקלקל?
"זו דרך להסתכל על המצב, ואני מאוד מקווה שזו לא תהיה המסקנה שאנשים יפיקו מצפייה בסרט. נכון, הפתרון למצב לא יגיע ממעשים של אנשים יחידים, אלא מתנועה המונית של מיליארדי בני אדם. אנחנו חייבים לצרוך פחות, להתנייד פחות, לבזבז פחות משאבי טבע. ואפילו הצעדים האלו לא יספיקו בלי התערבות מאסיבית של ממשלות. יש צורך בצעדים קיצוניים, כי מדובר במצב קיצוני. ממש כמו בתרחיש האסטרואיד".
איך נראים הפתרונות האלו? איך אתה מדמיין אותם?
"ייתכן שמאוחר מדי בשביל לפתור את הבעיות שיצרנו במלואן. אבל גם בהנחה שהיינו מעוניינים רק לשפר קצת את המצב, אפילו לא לתקן לחלוטין, היינו צריכים להתחיל לפעול עכשיו, מיידית, ובסדר גודל עולמי. אף הצהרה מהוססת של פוליטיקאי בוועידת אקלים במרכז כנסים לא תשנה שום דבר. למעשה, הוועידות האלו, כפי שהן נראות היום, הן בזבוז מוחלט של זמן. היה לנו זמן להצהרות מהוססות לפני 20 או 30 שנה. אנחנו צריכים לשנות את הגישה שלנו, כפלנטה, כלפי כמעט כל דבר שאנחנו רגילים אליו כיום".
ולמה לדעתך לא נעשה דבר? הרי מנהיגי העולם מן הסתם מודעים לנתונים האלו. למה הם מחכים?
"האמת הכואבת היא שהם אכן מודעים, ברמה כזו או אחרת. אבל הצעדים האפקטיביים באמת לא ישימים מבחינתם, פשוט מכיוון שהם יגרמו להם להיות מאוד לא פופולריים. רק תחשבי מה תהיה התגובה האזרחית לצעדים שיכפו עלינו לצרוך פחות, להתרבות פחות, לנסוע פחות. מי יצביע לפוליטיקאי כזה?"
איך מידע כזה משפיע עליך כאדם פרטי? אתה חי בחרדה תמידית מהאפוקליפסה?
”אני משתדל לצרוך כמה שפחות. נכון, בתור פרופסור אני נאלץ לנסוע ממקום למקום לעיתים תכופות, לכנסים, וכדי להרצות, אבל אני משתדל לעשות זאת רק כשאני באמת חייב. אם זה לא דורש מטוס או רכבת, אני משתדל לנסוע על האופניים שלי. יש לי כמה חליפות מחויטות לאירועים, אבל אני לא רואה סיבה לקנות אחת חדשה בכל שנה. האם אני חושש מאיזה תרחיש אפוקליפטי הוליוודי? לא, אני חושש מהגעה לנקודות אל־חזור אקולוגיות. אני חושש מאיכות החיים של הדורות הבאים. אני לא יודע אם אלו יהיו הילדים או הנכדים שלנו, אבל מישהו ישלם את המחיר". •
