כל מי שעוקב אחרי חשבונות האינסטגרם של השף עומר מילר ואשתו הסטייליסטית שירן כדר מילר, מת מקנאה. השניים מציירים תמונה של זוגיות אידיאלית, דביקה ומתוקה, מלאת הרפתקאות ואוכל טעים, עמוסת ארנבים וחדי־קרן, חפה מצרות ובעיות. 62 אלף העוקבים שלו ו־32 אלף העוקבים שלה יודעים כמעט הכל על חייהם, או לפחות את כל מה שהם רוצים שתדעו.
אז האם מדובר בהצגה אחת גדולה או שבאמת אפשר להיות מאושרים ככה? "קשה לי לדעת איך מסתכלים עלינו מבחוץ", אומרת כדר מילר בזהירות. "אתה חושב שאנחנו מעוררים קנאה? אני יודעת להגיד שכיף לי ממש".
די נו, לא הגיוני שהכל דבש. זה לא קורה בחיים עצמם.
"לא נעים לי להגיד, כי לא אומרים כאלה דברים בקול, אבל באמת שטוב לנו. הכל טוב. אנחנו עובדים קשה מאוד בשביל שזה יהיה ככה, גם בינינו בזוגיות וגם בכל מה שמסביב. אבל העבודה הזאת משתלמת, כי אני לא זוכרת יום שבו היה לי רע".
עומר בן ה־35 ושירן בת ה־30 הכירו לפני כחמש שנים, כמה לא מפתיע, באינסטגרם. היא ראתה תמונה של מנה שהעלה, וכתבה, "וואו זה נראה טעים". הוא כתב לה מניו־יורק, "איך שאני חוזר לארץ אני מכין לך כזה", ומשם הם המשיכו לפייסבוק, ואז דיברו קצת בטלפון ובסוף נפגשו. אגב, זה היה היום הראשון שבו היא השתמשה באינסטגרם, ומאז היא לא מפסיקה עם 3,277 פוסטים (עד לסגירת הכתבה, מאז כנראה הצטרפו עוד כמה).
לחתונה שלה ושל מילר, במארס 2015, התייצבו רבים — לירן כוהנר ועדי עזרא, אנה ארונוב, יובל שרף ושלומי שבן, אנחל בונני ודושי לייטרסדורף, אפרת גוש ואברהם טל. "זו לא הייתה חתונה רגילה", היא מספרת. "גיא פינס היה הרב שלנו, אז איך זו תהיה חתונה רגילה?! עשינו משהו מיוחד, שיתאים לנו ולאופי שלנו".
אני אכנס רגע לכובע הפולנייה. מה עם ילדים?
"בקרוב, זה בתכנון. עוד קצת וגם זה יגיע".
היא נולדה וגדלה בראשון־לציון. כבר בגיל 14 נהגה לצאת לבדה לעיר הגדולה, ובגיל 20 עברה לגור בתל־אביב עם חברה טובה, לא לפני שנטשה את התיכון ודילגה על הצבא. את הקריירה בעולם הסטיילינג התחילה כמוכרת בחנויות בגדים, אחר כך ניהלה שלוש חנויות, ובזכות מפגש מקרי הפכה לסטייליסטית שקיבלה עוד ועוד הצעות. "שיתוף הפעולה הראשון שעשיתי היה עם קסטיאל, לריהוט וכלי בית", היא מספרת. "אחר כך עשיתי קולקציית תכשיטים קטנה עם אפרת קסוטו, שתי קולקציות עם עומר ל'רנואר', ליין גרבונים לזוהרה, תיקי חיות למדוזה, ועכשיו אני עובדת על משהו ממש גדול שאני לא יכולה לדבר עליו. אבל זה יהיה שיתוף הפעולה הכי גדול שעשיתי אי פעם".
מה עם פריצה מעבר לים?
"הכוח שלי פה, כי פה מכירים אותי. אבל עם הליין של כלי הבית שעיצבתי דווקא קורים הרבה דברים בחו"ל, ויש עוד תוכניות קדימה. אני רוצה מאוד לעבוד גם מעבר לים, אבל במקביל לישראל. על העבודה כאן אני לא מוותרת".
היצירה החדשה שלה היא "העולם בסטייל שלך" (הוצאת כנרת) - ספר צביעה עם סגנון, כחלק מטרנד ספרי הצביעה שממלאים את החנויות, את זמנם הפנוי שלא לא מעט ישראלים, ואת כיסיהם של בעלי החנויות למכירת עפרונות צבעוניים. "יש כזה טרנד, לא?", צוחקת כדר מילר, ומנסה להסביר למה היא מצטרפת אליו.
"פנו אליי שלושה חבר'ה צעירים, שהם היזמים של הסיפור הזה. הם הלכו להוצאת ספרים שאהבה את הרעיון, והלכנו על זה. התפקיד שלי כאן הוא המוזה של הפרויקט, וכל האיורים לצביעה הם צילומים מהאינסטגרם שלי שאני בחרתי והעברתי למאיירת שאני אוהבת לעבוד איתה. וזהו, זה הכל. עשינו את כל העבודה בינינו בפינג־פונג".
היית מהמכורים לטרנד?
"לא הייתי בטרנד הזה וגם לא הבנתי למה כולם בטירוף הזה, עד שעשיתי את זה בעצמי והבנתי שזה ממש ממכר. יש מצב שאני עוד אמשיך הלאה, לספרים אחרים".
מה אנשים מוצאים בזה?
"לא היה לי מושג עד שלא נגעתי בזה בעצמי. זה פשוט מרגיע וממכר. וגם הספר שלי הוא קצת אחר. עד עכשיו היו עושים כל מיני מנדלות וחתולים וינשופים ויערות קסומים, וכאן יש משהו אחר, שהוא אופנה וארנבונים וחדי־קרן וכל מיני דברים מהעולם שלי".
יש פרס למי שיצבע את כל הספר ראשון?
"לא חשבתי על זה, אבל יהיה מעניין לראות את הספר צבוע לגמרי. האמת היא שיש כל מיני תחרויות של ההוצאה, ויש פרס של יום סטיילינג איתי. אשמח מאוד אם מישהו יצליח ויגיע. רק שלא ישכח להביא איתו את הספר".
באיזה עמוד את?
"אני צובעת לא לפי עמודים, מדלגת אחורה וקדימה. אבל יש הרבה ארנבים צבועים".
בשבוע שעבר פורסם שעומר מילר סוגר את מסעדת שולחן שלו, שנפתחה לפני ארבע שנים וחצי, ותפסה לה מקום של כבוד בין המסעדות בתל־אביב. "זה עצוב, כי בכל זאת זה היה בית שני בשבילי", מודדת כדר מילר את מילותיה, מנסה שלא לחשוף יותר ממה שבעלה מסתיר בימים האחרונים. "אבל אני גם מאוד שמחה בשביל עומר, כי הוא קיבל הצעות טובות מאוד והוא יוצא לדרך חדשה".
היית שותפה להחלטת הסגירה?
"אני מאוד תומכת בעומר ומאוד סומכת עליו. בכל החלטה שלו. זו החלטה מדהימה, ובקרוב תגלה למה".
לא ענית לי על השאלה.
"אנחנו לא מפרידים את העיסוקים שלנו וכל הזמן מתייעצים ומדברים, אבל ספציפית, בהחלטה הזאת, לא הייתה התלבטות כל כך, ולכן הוא לא היה צריך את העצה שלי".
אגב, את מבשלת בעצמך?
"אני טובה בעיקר בלאכול, ויודעת להכין רק משהו אחד — ממולאים. אפילו ספגטי וחביתה לא יוצאים לי טוב, ודווקא בממולאים אני מצליחה וזה יוצא לי טעים, כי זה מתכון משפחתי.
"בכל מקרה, אני לא צריכה לדעת לבשל כי עומר עושה את זה מדהים והוא מבשל לי הרבה בבית".
מה את הכי אוהבת שהוא מכין לך?
"אני הכי אוהב את המרקים שעומר מכין לי. יש גם פסטות טעימות".
אני מחכה שתגידי 'ביצה שניצל'.
"לא, אכלתי את זה כל כך הרבה עד שאני לא מסוגלת כבר לאכול את זה יותר".
כאמור, מלבד עומר ואוכל יש לה עוד אהבה אחת גדולה — האינסטגרם. "אין לי מושג מה הייתה התמונה הראשונה שהעליתי, זה היה ממש מזמן ומאז היו כבר אלפים", היא אומרת. "לקח לי הרבה זמן להבין את הכוח של המדיום הזה. גם כשכבר היו לי הרבה עוקבים, לא ממש הבנתי מה אני עושה שם. לא הבנתי שיש פה משהו אחר שיכול להפוך את האהבה שלי לצילום ולעיצוב גם לפרנסה. רק בשלוש השנים האחרונות התחלתי לייצר תוכן ויזואלי לכל מיני חברות ומותגים, ומשם זה התגלגל. הייתי סטייליסטית המון שנים, והעליתי את כל עבודות הסטיילינג שלי. כל החיבור שלי לאופנה ולאקססוריז וכל שיתופי הפעולה שלי נחשפו שם".
ומה ההישג הכי גדול שלך משם?
"התחתנתי בזכות האינטסטגרם".
הוא לא קצת משתלט לך על החיים?
"הוא חלק מאוד מהותי מחיי. אני קמה בבוקר, וכל מה שקורה לי בחיים משותף שם. אני גם לא חושבת שיש לי גבולות, ואתה יכול לראות תמונה שהעליתי היום בבוקר מהאמבטיה, שהיא שונה ממה שאני מעלה בדרך כלל. זה נראה לי נכון באותו רגע, אז העליתי. בלי גבולות".
עומר ושירן זוממים גם מספר פרויקטים משותפים, אחרי ששניהם יתפנו מעיסוקיהם העכשוויים, בינתיים היא תמשיך לעצב כיסאות, שולחנות, צלחות וכוסות בצורה של ארנבים. "דפנה, המעצבת הראשית של קסטיאל, ביקשה ממני פעם לדמיין איך העולם המושלם שלי היה נראה אם רק יכולתי לבחור. אמרתי לה שהוא היה מלא בארנבים, ומאז הם נשארו".
יכולה להסביר לי איך סטייליסטית מרשה לעצמה ללבוש רק שחור?
"בגלל שאני נורא צבעונית מכל הקעקועים, זה OCD קטן שלי ללבוש רק שחור. לפעמים אני שמה גם קצת לבן. זה הגיוון הכי גדול שלי, אבל לרוב אני רק עם שחור. אני מרגישה הכי בנוח ככה, הכי נקייה".
אגב, כמה קעקועים יש לך?
"אחד גדול, ככה זה מרגיש. כולם מתחברים אחד לשני, ולא באמת עשיתי ספירה מדויקת כמה יש לי שם. אבל ידי עוד נטויה, זו רק ההתחלה". •
