אִם מֻטֶּלֶת עָלַי הָאַחֲרָיוּת
הֲרֵי לֹא בְּעַד הַכֹּל.
לֹא תָּמַכְתִּי בַּתֵּיזוֹת שֶׁל קוֹפֶּרְנִיקוּס.
בְּפָרָשַׁת גַּלִילֵאוֹ לֹא נָקַטְתִּי עֶמְדָּה בְּעֵד אוֹ נֶגֶד.
סְפִינוֹתַי לֹא הִפְלִיגוּ מִן הָאֲגַם אֶל הַיַּמִּים.
כְּשֶׁנּוֹלַדְתִּי דָּהֲרוּ עַל פַּסֵּי הַבַּרְזֶל קַטָּרִים
שֶׁהוּנְעוּ בְּכֹחַ הַגַּלְגַּלִּים וְהַקִּיטוֹר.
וּבַיְּעָרוֹת הַמְּבֹרָאִים מְאֹד
הוֹתִירָה הָרַכֶּבֶת הַמְּהִירָה הֵד רָחָב.
הִתְגּוֹרְרוּ בַּמָּחוֹז בְּנֵי אָדָם, יְהוּדִים וַאֲדוֹנִים בַּעֲלֵי אֲחֻזּוֹת:
נֵפְטְ, דָּגִים מְלוּחִים וּמֶלַח נָסְעוּ עִם סוּסִים לְהָבִיא.
אֲבָל בֶּעָרִים דָּלַק הַחַשְׁמַל.
הַשְּׁמוּעָה אוֹמֶרֶת כִּי מִישֶׁהוּ בָּנָה טֶלֶגְרָף בְּלִי חוּטִים.
הַסְּפָרִים הָיוּ כְּתוּבִים. הָרַעְיוֹנוֹת לֻבְּנוּ.
הַגַּרְזֶן הוּנַח לְיַד הַשֹּׁרֶשׁ.
מתוך: וזרח השמש ובא השמש / הוצאת הקיבוץ המאוחד
