ביער שליד העיירה טרנוב בפולין, במקום שבו נטמנו 800 ילדים בקבר אחים, בין תמונות ישנות בשחור־לבן שהוצמדו אל גדר גיא ההריגה, הונח מכתבה של שיראל שער, אחותו של גיל־עד ז"ל.
"נכנסתי לחדר של גיל־עד לפני כמה דקות", כתבה שיראל (20), שאחיה נחטף ונרצח על ידי מחבלים בגוש עציון לפני כמעט שנתיים, ואיתו איל יפרח ונפתלי פרנקל. "בכל פעם שאני נכנסת, וזה הרבה, אני נשאבת לשם. קשה לצאת. עולה לי הריח שלו, הכתב שלו על פתקים בלוח מודעות. בגדים בארון. המיטה. אתם עכשיו ביער הילדים. ואני חושבת, מה ההבדל? הם נרצחו והוא נרצח. הם ילדים והוא ילד. וזה מתסכל. איך קורה ככה?? ואז אני נזכרת כמה בלגן היה בארץ שלנו. של עם ישראל. כשהם לא היו בבית. כמה חיפשו. וכולם התפללו ודאגו. ועשו הכל כדי להביא אותם חזרה. גם אם זה לקבר ישראל. שם, אז, מי שמע את הצעקה של הילדים? מי ניסה לעזור להם? הם היו שם לבד. גיל־עד, איל ונפתלי והילדים ביער הילדים, וההבדל הגדול הוא במצב של עם ישראל אז והיום, וזו החולשה הכי חזקה שצריכה להיות",
"כחודש אחרי החטיפה, חניכות שלי בתנועת בני עקיבא וגם חברים של גיל־עד יצאו למסע בפולין", סיפרה אתמול שיראל. למסע הזה, באותה משלחת ממש, אמור היה לצאת גם אחיה גיל־עד. "אני עצמי הייתי במסע לפולין שנה קודם לכן. הם ביקשו, וגם אני הרגשתי צורך, לכתוב מכתב שיקראו אותו ביער הילדים, והחלטתי שאני כותבת מכתב מהלב", סיפרה.
המכתב הונח בקבר האחים בפולין לפני יותר משנה וחצי, ונשמר למרות מזג האוויר הקשה. בשבוע שעבר הוא נמצא במקרה. שיר־אל אומרת שאילו אחיה היה משתתף במסע, הוא ללא ספק היה מתחבר ליער הילדים. "גיל־עד היה חוזר משם עם הרבה תובנות על החיים. והוא היה חושב מה הוא יכול לעשות למען עם ישראל עם כל הדברים שהוא ראה, למד והרגיש".
וכך מסתיים המכתב: "אח שלי נהרג בגלל שהוא יהודי. והילדים האלה נהרגו בגלל שהם יהודים. ועם ישראל ימשיך את השושלת עם הכל. למרות הכל. בזכות הכל. ואתן אלו שתמשיכו את הדרך שלהם. כיהודיות. גאות. במדינה שלנו".
